"אתה רואה..? יצאת פראייר"... במילים אלה ובדומות להן פנו אלי אמש קולגות, מכרים וידידים על רקע זה שהייתי הראשון מהאופוזיציה (ולצערי גם האחרון), שהביע תמיכה במתווה "שמחי-יזהר" לבחירת שופטים.
למען אלה שלא יגיעו עד לסוף דברי, אקדים את משפט הסיום: כדי לנסות ולאחד את העם שלנו, אני מוכן "לצאת פראייר" גם עוד 1000 פעם.
זמן קצר לאחר פרסום מתווה "שמחי-יזהר" הבעתי תמיכה בעקרונות המתווה וכתבתי שבעיני ההצעה יכולה להיות בסיס להסכמות רחבות סביב הנושא שהוא ליבת הרפורמה המשפטית.
בעיניים מבועתות ראיתי איך השיח החברתי שוב הולך ומקצין. כמו רבים אחרים, ובראשם חברי האהובים יזהר שי ודדי שמחי, ראיתי איך אנחנו דוהרים בעיניים פקוחות לרווחה לעבר משבר חוקתי כמוהו עדיין לא חווינו.
במתווה שחברי פרסמו ובאמירה של השר לוין, שאחרי הסדרת הוועדה לבחירת שופטים נעבור לחקיקה בהסכמה של חוק יסוד החקיקה, ובכך נוכל להכריז על השלמת הרפורמה המשפטית, ראיתי הזדמנות ליצירת "כדור שלג חיובי", שישנה את הכיוון ההרסני בו כולנו דוהרים ויסיט אותנו לנתיב של הסכמות ורגיעה.
מעבר לחשיבות העצומה שראיתי במניעת משבר חוקתי (בו שר משפטים לא מציית לפס"ד של בג"צ), ראיתי חשיבות גדולה מאוד בהורדת הרפורמה המשפטית מסדר היום הציבורי, בכדי לאפשר לממשלה ולציבור להתעסק במה שבאמת חשוב כעת - החזרת החטופים וניצחון על אויבינו.
"הרפורמה" ליוותה אותנו במשך שנה והביאה אותנו למצב חברתי כה נוראי, עד שלא ניתן לשלול את השפעתה על בחירת החמאס לצאת למתקפה הנוראית עלינו. חזרתה לסדר היום בעת הזו, שלא מתוך הסכמות, היא בעיני מתכון לאסון.
לאחר פרסום המתווה, במספר הזדמנויות אמרתי לשר המשפטים שאחד המפתחות החשובים ליצירת האמון שתאפשר התקדמות במתווה הוא "לרדת" מעניין הדחת היועמ"שית. ברמה האישית אני מוצא טעם בחלק מטענות הקואליציה כלפיה. לענ"ד גם בכוחה היה לפעול אחרת ולהרגיע את הרוחות.
כך או אחרת, במציאות הקיימת, בעיני רבים מאוד ההדחה שלה תתפס כפגיעה אנושה בדמוקרטיה. בעבר דימיתי את הדחתה להדחת הרב הראשי לישראל. קיתונות של ביקורת נשפכו עלי משני הצדדים, אך אני עומד מאחורי ההשוואה. מהיכרות עמוקה עם שני הצדדים לוויכוח אני יודע עד כמה הדחת היועמ"שית תתפס כחציית קו אדום בעיני רבים.
גם באופוזיציה לא יכולים לרחוץ בניקיון כפיים. אני יודע בוודאות שדמויות בכירות, לא ממפלגתי, הודו שהמתווה המוצע "אינו קץ הדמוקרטיה". בהקשר זה אני מרגיש צורך לשבח את בני גנץ שבחר להשאיר פתח להידברות לאחר פרסום המתווה.
לצערי האקלים הציבורי וחוסר האמון בין הצדדים מנעו גם הפעם הידברות אמיתית וסיכוי לפתרון מתוך הסכמה.
לפטר את היועמ"שית כש 59 מאנשינו עדיין חטופים בעזה ובעת שהמלחמה עלולה להתלקח שוב במלא עוזה, זו איוולת בלתי נתפסת. צווי 8 מוכנים לשליחה ל 400,000 לוחמים. לוחמים רבים נקראים בימים אלה לסבב מילואים רביעי וחמישי. רבים מהם רואים בפיטורי היועמ"שית חציית קו אדום.
זהו מסר האחדות איתו הממשלה מתכננת לשלוח אותם לשדה הקרב? מישהו באמת חושב שזה הזמן המתאים לכך?
אני קורא מכאן לשר לוין לעצור את תהליך הדחת היועמ"שית. אני קורא לראשי מפלגות האופוזיציה, שיודעים שהמתווה המוצע אינו קץ הדמוקרטיה, לעצור את הדהירה המתחדשת שלנו לעבר תהום הפלגנות. עדיין לא מאוחר. ולכשעצמי, כדי לנסות לאחד את העם, אני מוכן "לצאת פראייר" גם עוד 1000 פעם.