קהילת חשמונאים ותלמידי תלמוד תורה "נהג כצאן יוסף" בנריה מרכינים ראש עם פטירתו בטרם עת של הרב אבישי כהן ז"ל, סגן מנהל הת"ת וגבאי בית הכנסת בחשמונאים, שהלך לעולמו בגיל 42.
הרב יוסף אוריאל, מנהל תלמוד התורה בנריה, סיפר "זכיתי והרב אבישי זצ"ל שימש כסגן שלי בניהול תלמוד תורה 'נהג כצאן יוסף' בנריה. הוא היה בעל מידת ענווה מופלאה. שררה בינינו אהבה והערצה הדדית במשך 11 שנות עבודתנו. מעולם לא קראתי לו בשמו הפרטי, והוא מעולם לא סירב לבקשותיי. גדולתו התבטאה בנכונותו המיידית להיענות לכל בקשה, לכל פרט קטן וגדול. מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד", ספד.
הוא הוסיף "בימים האחרונים לחייו, הוא הוסיף שמחה לחיי בכך שהכין לי בוקסה עם שירים מיוחדים, כדי שאוכל לקבל את פני התלמידים בבוקר בשער התלמוד תורה עם שמחה והתלהבות יתרה".
הרב ראובן דויטש, מלמד בת”ת, ספד גם הוא. "דמותו החינוכית המאירה והשפעתו העמוקה על צוות המורים והתלמידים ילוו אותנו עוד שנים רבות. בתחילת השנה רציתי לחזק את עניין ההגעה לתפילה בתלמוד תורה, והצעתי לתלמידים שלי רעיון של חלוקת פחיות שתייה כפרס לתלמידים המתמידים בתפילה. בכל שבוע חילקנו בין 10 ל-15 פחיות. הרב אבישי, שהיה אחראי על חלוקת הפחיות, נתן לי תמיכה ועידוד, למרות שחשב שהתמורה היא מופרזת. רק לאחר מספר חודשים, ברגישות ובדרך נעימה, הסביר לי את החיסרון שבדבר והמליץ לעבור לפרסים צנועים יותר. מעשה זה מעיד על הרגישות שלו כלפי מורה חדש, שלא רצה להחליש את רוחו אלא לחזקו, ובאותה נשימה להדריך ולכוון בדרך נכונה".
הוא ממשיך לספר: "חכמת החינוך – הנשק הסודי כשבועיים לאחר תחילת עבודתי, התבקשתי לשמש כמורה מחליף בכיתה ב'. הרב אבישי אמר לי בחיוך: "אני אתן לך נשק שהתלמידים לא יעשו לך בית ספר", ואז שלף חבילת סוכריות קטנות. "זה יעשה לך את העבודה", אמר. השבתי בתמימות: "לכיתה ב' זה בטח יעזור, אבל האם זה יכול לעבוד גם על תלמידי כיתה ז'?.
בחביבות אופיינית הוא הוסיף חבילה נוספת ואמר: "תחלק גם אצלך בכיתה, ותספר לי אם זה עובד. אני אומר לך מראש – זה עובד גם בכיתה ז' וגם בכיתה י'!" ואכן, כך היה. הטיפ הזה, "הנשק" הזה, חשף את דרכו החינוכית – דרך טובה וחיובית. במקום לחלק עונשים, עדיף לחלק צופרים, וכך למדתי ממנו תובנה חינוכית עמוקה: כיצד ניתן לעקוף קשיים בכיתה ולהפוך כל מצב מאתגר להזדמנות חינוכית".
הוא שיתף בסיפור נוסף. "באחד הימים שיתפתי את הרב אבישי שאני עורך הגרלות בכיתה כדי לעודד תלמידים ללמידה, אך הדבר גורם לבלגן. הוא מיד הציע פתרון – אפליקציה של גלגל המזל שתיצור חוויה חיובית ומסודרת לתלמידים. בלי היסוס, הוא שלח לי קישור לאפליקציה ודאג שאדע כיצד להשתמש בה. תמיד היה שם, תמיד נתן מענה, תמיד העניק אוזן קשבת וסיוע לכל בעיה שהתמודדתי אתה בעולם ההוראה.
הרב אבישי היה לא רק מנהל וסגן, אלא מורה דרך, מחנך דגול ואדם יקר עם לב ענק. חסרונו יורגש בתלמוד התורה, בלבבות התלמידים, המורים והקהילה כולה. יהי זכרו ברוך".
חגית מדמון, מורה בת”ת, ספדה גם היא. "כשהייתי פונה אליו בתור סגן לדבר על דברים שקוראים בת"ת הוא תמיד היה אומר בתחילת כל שיחה: 'אם זה לשון הרע- לא פה!' או 'בלי שמות' של תלמידים או הורים... הוא ממש הקפיד על הלכות לשון הרע. היה מאוד חשוב לו שתהיה אווירה טובה בת"ת. בכל ר"ח הוא דאג לכיבוד שווה למורים וגם במהלך השבוע ובזמן ישיבות צוות היה מכניס לנו כיבוד והרבה פעמים זה היה מלווה בפתק: שיהיה לכם יום טוב.
מאז תחילת המלחמה הרב אבישי דאג לקריאת תהילים בהפסקות וחילק צ'ופרים כדי לעודד עותר תלמידים לקרוא. תלמידים סיפרו לי שהוא היה מדגיש להם שהם תינוקות של בית רבן שתפילתם מתקבלת ברצון".
הרב יהודה שקלנובסקי, מלמד בת”ת, משתף: "הרב אבישי ז"ל היה לא רק סגן מנהל. הוא היה קודם כל חבר ואיש שיחה. יצא לי לדבר אתו פעמים רבות על כל מיני נושאים ותמיד הרגשתי את הנעימות והאווירה הטובה שהוא הקרין סביבו. הוא איש שכל כולו חסד וחשיבה איך לקדם את התלמידים ולשמח אותם. הוא ארגן עבורם 'טעימת שלוש' בכל יום לימודים. הוא אירגן מבצעים פרטיים וכלליים לכל התלמידים וידע להתאים לכל תלמיד את המבצע או המעשה שיקדמו אותו בעבודת ה' במידות טובות ובלמידה. בראש מעייניו הייתה החשיבה על הצוות וכיצד לשמח אותם, לצ'פר ולפנק בכל הזדמנות.
עכשיו אנחנו מגלים כמה דברים רבים הוא ארגן ועשה. דברים שהיינו רגילים שקורים וכעת מתברר שהוא עומד מאחוריהם. למדנו ממנו מהי מסירות לתורה ולמצוות, השקעה בחינוך הילדים הפרטיים שלו ובכל התלמידים, דאגה לזולת, אכפתיות, אחריות והרבה 'ראש גדול'".
גם תלמידיו ספדו לו. בוגר הת"ת, יהב פרנקל, שיתף: "פעם אחת בכיתה ז׳ נראה לי אולי ח׳ זרקנו בלוני מים מהגג של הקרוואן ובטעות פגענו בילד מהכיתה השנייה, שלחו אותי למשרד של הרב אבישי ופחדתי ממש שהוא יעניש אותי … חיכיתי לו שם שעה ואז שהוא הגיע הוא אמר לי להיכנס למשרד, התיישבנו.
במקום לכעוס עליי הוא שאל אותי: תגיד אתם בקשר טוב עם הכיתה השנייה? אמרתי לו כן הוא שאל “אם היית יודע על מי זרקת עדיין היית זורק?” עניתי לו שלא. ואז הוא הביא לי חבילת סוכריות ואמר לי ללכת לחלק ל2 הכיתות. אני חושב שבסוף זה הרבה יותר חזק מעונש".