VIP...
בקהיר התכנסו להם ראשי מדינות ערב לדון בעתידה של רצועת עזה. הזהב נטף מהקירות, הגלימות היו מפוארות, הפנים המחויכות של המנהיגים נעטפו בדאגה כשהמצלמות הגיעו לטווח קרוב מדי, ידיים נלחצו, מיקרופונים הופעלו וכמצופה נאומים נישאו ושאר בלה-בלה צפוי ונדוש.
אלא שבין הניצבים לתמונה הקבוצתית זיהיתי דמות מוכרת, דמותו של אבו מאזן, שהתייצב לשאת דברים מוטרדים מתכנית טראמפ להגירתם של העזתים מהרצועה. ראיתי אותו ונזכרתי שעדיין לא קיבלתי לתשובה שאני שואל מזה זמן לא מבוטל.
הרי בעצם מדובר במישהו שבממשלת ישראל רואים בו ראש ישות תומכת טרור, אדם ששוב ושוב מספרים לנו שהוא מממן משפחות מחבלים, מעביר משכורות למחבלים כלואים, מתייצב בבתי ארכי מחבלים משוחררים ודואג לעטוף אותם באהבה, חיבה והערכה, אדם שמנהל מלחמה דיפלומטית של ממש בכל טריבונל אפשרי נגד ישראל, בקיצור, מחבל בחליפה. אז מישהו מוכן להסביר לי למה הוא מקבל אישור מממשלת ישראל להתנייד מהמוקטעה ברמאללה לקהיר או לכל מקום אחר בעולם? הרי ללא אישור ישראל בר תוקף (תעודת אח"מ קוראים לזה, ולמי ששכח מדובר בראשי התיבות של איש חשוב מאוד...) הוא אמור להישאר סגור ונעול. אז איך הוא הגיע לקהיר? משרד חוץ? משרד ראש הממשלה? מישהו מוכן להשיב?
סיפור עצוב
הנה לכם סיפור קטן שהוא כנראה הרבה יותר מאירוע אישי של חייל אחד בצה"ל.
צוות של אחת הסיירות המובחרות הגיע השבוע ליום השחרור מצה"ל לאחר ימי לחימה קשים, מפרכים ומסוכנים בעומק רצועת עזה ובעומק לבנון, לחימה שהתחילה מהשבעה באוקטובר, אז הוקפצו דרומה. חודשים ארוכים הם מוסרים את הנפש למען הביטחון של כולנו, והם כמובן ממש לא לבד.
והנה הגיע יום השחרור המיוחד. חלקם ממשיכים לעוד כמה חודשי שירות קבע על פי בקשת הצבא, וחלקם לא יספיק לראות יותר מדי ימי בית כי הם מיד יוצאים לכמה חודשי מילואים, גם כן על פי בקשת המפקדים. בקיצור, הבנתם באיזה חומר אנושי מדובר.
ועכשיו אצטט לכם כמה מילים מתוך הודעה שכתב הורה לאחד הלוחמים היקרים והמופלאים הללו בקבוצת הווטסאפ של ההורים, זו שדרכה כבר שנה וחצי הם דולים שבבים של מידע על מצבם הפיזי והנפשי של הבנים רק כדי לדעת שהם בסדר, הקבוצה שדרכה התעדכנו בלילות מורטי עצבים אחרי עוד פעולה מסוכנת בעומק שטח האויב, אחרי עוד בשורה קשה שיש אירוע מורכב בעזה ואי אפשר לדבר על זה כעת, הקבוצה שדרכה תיאמו איך להעביר עוד פינוק לחבורה הלוחמת. בקבוצה הזו כתב אותו הורה: "הבנים שלנו הזדכו על הציוד לפני שחרור. אחרי כל כך הרבה לילות ללא שינה, לילות שבת עם כיסא ריק, שבוע אחרי שבוע, שבועות שבהם הם ישנו עם ציוד מלא בלי מקלחת, בלי להחליף גרביים ותחתונים, כן, היום הם הזדכו לקראת שחרור. לבן שלי היו חסרים שני זוגות מדים טקטיים. הוא קיבל 2200₪ קנס. תודה לצה"ל... אני מרגיש מנוצל ומרומה בשם הבן שלי. אני יודע שלא מעט מהבנים קיבלו קנסות לא מכובדים משפילים כמו שהבן שלי קיבל. זה כל כך מעליב".
צר לי, אבל האב הזה ממש לא לבד. עוד ועוד לוחמים שהקריבו כל מה שיש להם כדי שאנחנו, כאן בעורף, נוכל לחיות קצת פחות בפחד, הגיעו לשלב השחרור ונדרשו לקנסות מופרכים על ציוד שמי יודע איפה הלך לאיבוד, אולי מתחת להריסות איזה מבנה בלב הרצועה ואולי סתם נשכח כי ככה זה כשמקפיצים אותך לעוד משימה בהולה אחרי שלושה או ארבעה לילות ללא שינה. אז חייל אחד קיבל קנס של 2200 שקלים ואחר קיבל 1500 וכן הלאה וכן הלאה.
מישהו יכול להבין את האירוע הזה? מישהו מקבל כמובן מאליו את חוסר ההתחשבות הזה? רק אל תגידו לי שאם יוותרו להם הצבא יאבד שליטה ונגלה שכל אחד ממלא את הבית שלו במדים טקטיים, מימיות ומחסניות. תחסכו מאיתנו את הטיעון הזה. בואו נסתכל בענווה ובצניעות אל גודל רוחו של הדור הזה, אל המסירות וההקרבה של הבחורים הללו, נגיד תודה בהרכנת ראש ואם אבד להם משהו נזכור איפה זה קרה ומי שלח אותם לשם. בואו לא נפגע ברוח הזו בגלל שני זוגות של מדים טקטיים.
מחכה סבלנות
מאז שאמר יאיר לפיד את אותה אמירה שאמר על השרה אורית סטרוק, מאז אותם צחקוקים בינו לבין מראייניו (כולל מראיינת ששכחה כנראה את כל השיח על אחווה נשית, כי בכל זאת יאיר המלך הביא בדיחה ובכך הפך אותנו לאחוקים, אז למה שלא נצחק), מאז ועד עכשיו אני מחכה לראות מה תהיה תגובת שדולת הנשים, זו שאמונה על כבודן של נשים, על ביקורת אוטומאטית לכל מי שמעז לזלזל באישה ובעיקר להתייחס למראה שלה, ומחכה ומחכה, אבל חייב להודות שלא ממש חש תדהמה מהשתיקה שנמשכת ונמשכת. תעדכנו אותי אם תשמעו איוושת מחאה עולה מכיוון השדולה.
לא תאמינו, אבל זה באמת קרה
חפשו ברשת את הציטוטים המדהימים מעדותה של רינת סבן, החוקרת שחקרה את שלמה פילבר, במשפט נתניהו ותגלו דברים שקשה יהיה להסביר ביום שבו התיק הזה יקרוס טוטאלית. כי מי יאמין שהחוקרת לא מצליחה להסביר לפי מה היא קובעת שנתניהו קיבל סיקור חריג, שאין לה אפילו קנה מידה להשוות אליו כדי לקבוע מה חריג ומה לא, שהיא לא יכולה להגדיר למה בין נתניהו לאלוביץ' היו לטענת התביעה יחסי תן וקח, שהמונח 'לא זוכרת' חזר בדבריה שוב ושוב, שמדובר בחוקרת שהגיעה לחקור את הפרשה מתחום אחר בכלל, מתחום גניבת כלי רכב, שהיא לא באמת יודעת איך בכלל מתנהל קשר בין דובר למערכת תקשורת ולכן לא ממש יודעת מה חריג ומה תקין, שגם השופטים מצאו את עצמם חוקרים אותה אחרי דבריה התמוהים, שבסופו של דבר גם היא טענה שבעצם אולי זה לא סיקור חריג ובעצם מדובר בסיקור אגרסיבי (מה זה בכלל?), שהיא לא בדקה, למען ההשוואה, איך ראש הממשלה ואנשים מתייחסים לכלי תקשורת אחרים, שהיא לא זוכרת ולא יכולה להציג שום ראיה שמוכיחה שנתניהו היה בכלל מודע לאופן הסיקור ולבקשות שהגיעו לוואלה, שהיא לא ממש יודעת להסביר את התוקפנות בה היא התייחסה לשלמה פילבר בחקירה, שהשופטים עצמם רמזו לה שהיא ניסתה להכניס לפילבר גרסה שקרית לפה, ועוד ועוד דברים שקרו שם השבוע.
נכון שאתם לא מאמינים שזה קרה במשפט החשוב ביותר שמתנהל כיום בישראל? אז לכו לרשת, חפשו את התמלולים ותופתעו.
מה שמפתיע לא פחות הוא לדעת שעל הדבר הזה מחזיקים באולם בית המשפט ראש ממשלה במצב מלחמה, עם חטופים בעזה ומזרח תיכון שמשתנה, במקום לנהל את המדינה שלנו.
ובאותו עניין
קחו לכם כלל אצבע: ככל שפחות מדווחים לנו בתקשורת על מה שקורה במשפט נתניהו, כך יותר ויותר ברור שמתרחשים שם דברים מעניינים יותר ומביכי-פרקליטות יותר.
חוזרים למקורות
הרמטכ"ל הנכנס, ולא רק הוא, מצטטים את הפסוק "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם". הרמטכ"ל החדש אף קובע שמדובר בחובתנו המוסרית, והרגע הזה מזכיר לי את היום שבו חיילים שתלו באחד ממחסומי צה"ל שלט ובו בדיוק הפסוק הזה נדרשו להוריד אותו ואף נשפטו. זה קרה לא לפני הרבה שנים. מאז השתנו לא מעט דברים, השתנה הצבא, השתנתה החברה בישראל, השתנו מושגי היחס לאויב, כואב רק לדעת איזה מחיר היינו צריכים לשלם על השיעור הזה.