הצורך בהשתייכות נחשב בפסיכולוגיה לצורך אנושי בסיסי ולמניע עיקרי לפעולה. זהו צורך טבעי, משמעותי ומובן אך מה קורה כאשר ההשתייכות הופכת להיות גם המשמעות לחיים והזהות העיקרית של אדם או של קבוצה?
בשיטה הטיפולית הנקראת התמקדות ((focusing שפותחה ע"י הפרופסור, הפסיכולוג והפילוסוף יוג'ין ג'נדלין מוסבר כי ילדים תמיד יעדיפו להיות שייכים מאותנטיים ולכן, למרות שיש להם "תחושות מורגשות", כלומר תחושות גופניות בעלת משמעות (felt sense) שעל פי שיטת ההתמקדות הן משמעותיות מאד בטיפול רגשי, הם מעדיפים להתעלם ולהדחיק אותן מחשש שלא יובנו או שילעגו להם. ההתמקדות מלמדת את המטופל להתחבר מחדש לתחושות המורגשות וללמוד מהן.
הצורך להשתייך הוא צורך אנושי חזק מאד ועבור ילדים הוא גם השרדותי ממש. הבדידות נחווית אצלם כמעין מוות רגשי ולכן הםם מוותרים על האותנטיות שלהם כשהיא מאיימת על הצורך והרצון העז להשתייך לקבוצה ולהתקבל בחברה.
במהלך תהליך ההתבגרות והחיפוש העצמי, אמור האדם להיפרד מהשאיפה להשתייך לחברה בכל מחיר ולפתח את האותנטיות שלו כלומר להחליט במה הוא מאמין, מה הם ערכיו ולפיהם לבחור את השיוך החברתי שלו.
חברה דכאנית
לקבוצות וקהילות חברתיות מסוימות יש נטיה להשתיק כל גילוי של אותנטיות שאינו מיישר קו עם הקבוצה. מי שגדל בתוכן הוא פעמים רבות מנותק ומנוכר לאמת הפנימית של עצמו כיוון שהיא מסומנת כמסכנת את ההשתייכות לקבוצה ולכן מודחקת עד שנדמה כי אינה קיימת. או אז המהות והתכלית של החיים היא אך ורק השייכות החברתית והיא גם הזהות היחידה. אדם כזה יאמץ כל דעה או טענה של הקבוצה באופן אוטומטי.
בעיניי, על מחנה השמאל הישראלי נמנים רבים שוויתרו על האותנטיות בכדי להשתייך למחנה. השתייכות למחנה היא המשמעות והזהות היחידה שלהם. כל ביטוי של אותנטיות המנוגד לסרגל של הקבוצה מושתק באגרסיביות: השתקה, שיימינג, נידוי ופגיעה בפרנסה ובקידום.
אנשים ששינו את דעתם הפוליטית משמאל לימין מדווחים על דחיה וניכור חברתי קשים שחוו כתוצאה מכך. "היום ראיתי פוסט של סופר שאהוב עלי מאד בשם עומר ברק" כתבה לאחרונה ד"ר טל בראון בחשבון הפייסבוק שלה. "עומר העלה פוסט.. ונאלץ להוריד אותו עקב תגובות קשות שספג. היום הוא פירסם פוסט חדש שהשורה התחתונה שלו היא שהחלום הגדול על דו קיום ושלום התנפץ לנגד עיניו.. ושהתזוזה שלו ימינה על המפה גררה גל תגובות נוראיות".
ד''ר בראון כתבה כי בעלה, אלון בולוקן, שבעקבות ה7/10 שינה את דעותיו מן השמאל לימין עובר התקפות דומות: "הוא התחיל להעלות פוסטים בהם הביע את דעותיו שהפכו ימניות וכן את תמיכתו בהחלטותיו של ראש הממשלה. מרגע זה החל גל תגובות אלימות בריוניות פוגעניות ומשפילות, אפילו איומים!". על אותה תופעה מספרים אנשים נוספים שעברו מחוגי השמאל לחוגי הימין כמו רוני גלבפיש, פרופ' משה כהן אליה, גדי טאוב, עירית לינור, שי גולדשטיין ועוד רבים שהתעקשו להשמיע את הקול האותנטי שלהם על חשבון השייכות למחנה.
ההפך אינו הנכון
כאשר אדם בעל דעות ימין עובר למחנה השמאל הוא לא חווה את אותו נידוי חברתי, בין היתר כיוון שמחנה השמאל מתגמל היטב את אלה שנמנים על שורותיו בתפקידים, פרסים, כסף וכבוד ובכך מחזק את התלות בהשתייכות אליו.
קחו למשל את השרה לשעבר לימור לבנת, ששינתה דעותיה והחלה לתקוף את הימין ומאז היא אורחת כבוד באולפני תקשורת המיינסטרים, קיבלה פרס מפעל חיים על פעילותה למען נשים וקידום צדק מגדרי, ספר אוטוביוגרפי שלה פורסם באתר בהוצאת ידיעות ספרים והיא יושבת ראש דירקטוריון מוזיאון ארץ ישראל. כך גם ציפי לבני, שעברה מן הימין לשמאל ועם פרישתה מהפוליטיקה מונתה לדירקטורית בבזק, אלביט וב-inss. השייכות משתלמת.
זה עובד גם הפוך: מי שלא שייך – מודח. אנשי תקשורת ימנים רבים מפוטרים מגופי תקשורת בעלי אג'נדת שמאל: ברדוגו פוטר מגל"צ, קרולין גליק פוטרה מישראל היום ונוה דרומי וגדי טאוב לא כותבים יותר בהארץ. הימין לא מתנכר כך לאנשים מתוכו שעברו לשמאל והראיה היא שלמשל פוליטיקאים כמתן כהנא וחילי טרופר שישבו בממשלה עם האחים המוסלמים ופועלים במרץ לסיכול מדיניות ימין, ממשיכים להיות חלק מהקהילות שלהם.
ישנם אנשי ימין מעטים שמועסקים בגופי תקשורת גדולים ושומרים על דעות ימין כקלמן ליבסקינד ועמית סגל, אולם הם יודעים תמיד לאותת על שייכות למקום בו הם יושבים דרך הבעת ביקורת ארסית על נתניהו ועל הביביסטים. זהו virtue signaling מובהק שמאפשר להם להמשיך ולעבוד בסביבה שמאלנית מובהקת. אין איש ימין אחד שהוא תומך נתניהו מוצהר בגופי התקשורת הללו. בשביל להמשיך להשתייך ולפעול בתוך השמאל, חייבים לשלם: אתה יכול להיות ימין ערכי, ימין שמימין לימין אך אתה מוכרח לבוז לנתניהו ולהתנשא על הביביסטים. כמו כן, עליך לקבל את ההגמוניה השמאלנית בהכנעה ולהסכים לכוף ראשך בפניה.
כך למשל, ליבסקינד כמעט ולא מביע את דעותיו האישיות בתוכניתו עם אסף ליברמן, עמית סגל עובר התקפות והשפלות מצד חבריו לאולפנים, הם חושפים את מקורותיו, לא עומדים לצידו כאשר הוא מותקף ולא עושים פולו אפ לחשיפות שלו. על עיתונאים כעקיבא נוביק ויאיר שרקי אין מה לדבר: הם אימצו את עמדות השמאל כמעט במלואן.
אותנטיות יהודית
הוכחה נוספת לכך שבמחנה השמאל ההשתייכות היא העיקר בעוד במחנה הימין חשובה דווקא האותנטיות מתבטאת בחיבור העמוק של הימין ליהדות. אנשי שמאל שעוברים למחנה הימין חווים שינוי גם ביחסם ליהדותם וליהדותה של המדינה. הם מוכנים להלחם ולשלם מחיר על יהדותה של המדינה, לעיתים הרבה יותר מאשר שומרי מצוות בצד השמאלי. כך למשל, עירית לינור עתרה לבג"צ בכדי לקיים תפילה בהפרדה ביום הכיפורים תשפ"ה בעוד אורי מלמד שארגן את התפילות הללו קיבל טלפונים מדתיים רבים שביקשו ממנו לבטל אותה.
מדוע זה כך? היהדות היא האותנטיות של היהודי. כאשר אדם מיישר קו עם האמת הפנימית ולא עם תכתיב חיצוני, הוא מגלה את החיבור ליהדות. "אני מכה על חטא שלא אוכל לכפר עליו בגלגול הזה. בכל פעם שזה היה מתנחלים הייתי אומרת אתם בחרתם לגור שם, זה המחיר. האמנתי בזה וכל מי שסביבי האמין בזה. היום אני מסתכלת ואומרת "מחיר השלום.. מה זה החרטא הזה" אבל אני קניתי את זה ואצטער על זה עד יומי האחרון. יגידו עלי שירדתי מהפסים, שהיא התבהמה.. כמה זה נעים להרגיש מוסרי וטהור. אני מקוה שאמצא נחמה ביהדות" אמרה רוני גלבפיש בראיון לאחר ה7/10.
"רציתי להאמין שאני איש העולם הגדול. סופר. עיתונאי. תסריטאי. היהדות שלי אינה חלק מהזהות שלי.. וגם בזה טעיתי. אני יהודי וזו פעם ראשונה בחיי שהבנתי שלא משנה כמה אני אנסה אני לא יכול לברוח מזה וזו פעם ראשונה בחיי שהבנתי שאני גם לא רוצה". כתב עומר ברק.
אנשי ימין המתחברים לשמאל יוותרו על האותנטיות היהודית בשביל ההשתייכות: בנט החביא את הכיפה, חילי טרופר האשים את הרב הראשי בחילול ה' וקלמן ליבסקינד תקף את לימוד התורה החרדי בחמת זעם אך לעולם לא יתקוף כך את השמאל שמכנה אותו ואת משפחתו 'אוכלי מוות'.
אותנטיות וביטוי אמיתי טומנים בחובם גם נכונות לחוות בדידות וחוסר שייכות חברתית וזהו עיקרון המובנה בתוך היהדות: אברהם אבינו עמד מעבר לנהר כשהעולם כולו נמצא מהעבר השני ולא ויתר על בשורת המונותיאיזם. "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" זה חלק מהתפקיד של היהודי. כשיהודי יהיה אותנטי ויחפש אמת הוא בהכרח יגיע ליהדות, במובן שלא יהיה מוכן לוותר עליה כזהות פרטית וכזהותה של המדינה.
כאשר אדם מוותר על האותנטיות למען ההשתייכות, ההסתכלות של החברה מבחוץ קובעת לו איך לחשוב ולהרגיש. החברה כולה הופכת להיות שטחית וחיצונית ומשרדי פרסום יכולים לשלוט בה ע"י סיסמאות שטוחות וריקות כמו "אתה הראש אתה אשם" או "שלום עושים עם אויבים" ו"זה לא יגמר אם לא נדבר" שמהן מרכיבים משנה פוליטית אסונית.
מדוע רבים מהחטופים התחזקו בשמירת מצוות בשבי, למרות שרבים מהם לא שמרו את המצוות הללו לפני כן? כי כאשר הם היו בבדידות מוחלטת, ללא כל חיזוק חיצוני ממשפחה, חברים, וקהילה נשארה להם רק הזהות האותנטית שאיש לא יוכל לקחת מהם – יהדותם. ממנה הם שאבו כוח. כך גם הטראומה של השביעי לאוקטובר חשפה אצל הרבה אנשים רובד אותנטי המתבטא בחזרה ליהדות כיוון שמעגלים חיצוניים רבים התרסקו: דעות פוליטיות, שאיפות, קהילות.
רבים מאיתנו תהו, למול תופעת הסרבנות ההמונית שחווינו לפני הטבח, איך חברה שלמה מסוגלת לסרב או לתמוך בסרבנות בלי להבין את הסכנות שבזה שמופנות גם כלפיהם וכלפי ילדיהם? סרבנות המונית היא תוצאה של חינוך שמעביר מסר שיש לנטוש את האותנטיות והאמת הפנימית כי חייבים ליישר קו עם החברה. זה הסרגל, ובכך תלוי הקיום. האדם מורגל בהשתקת הקול המוסרי הפנימי ומכאן מגיע גם נגיף הפוליטקלי קורקט, תכתיב חיצוני שאימת החברה מצליחה להטיל על הפרט וליישר אותו כתוצאה מחשש הנידוי והביזוי.
רק שייכות שנובעת מאותנטיות היא שייכות שלא ניתנת למשטור ולעדריות ורק דרכה ניתן לכונן חברה מוסרית באמת.