"לחנן בכלל לא היה פרופיל קרבי או יחידת מילואים, הוא לא היה אמור להיות שם, בעזה. הוא לא היה אמור להיפגע מקורנט, הוא לא היה אמור לשכב חודשיים בטיפול נמרץ, והוא בטח ובטח לא היה אמור למות כתוצאה מזיהום פטרייתי חמור מאדמתה הארורה של עזה", מספרת טלי, אימו של סמ"ר חנן דרורי הי"ד.
אבל חנן היה שם, בעזה. הלב שלו לא נתן לו להישאר בבית בזמן שחברים שלו נלחמים, והוא עשה הכל כדי להתנדב למילואים ולצאת להגן על עמו ומשפחתו. "זה בגנים שלי", הוא הסביר לרבקה ארוסתו, והיא, שראתה את תחושת השליחות שמניעה אותו, נתנה לו ללכת.
סיפורו של חנן עלה לכותרות לפני כשנה, כאשר בימים האחרונים לחייו משפחתו של חנן הפכה עולמות בכדי להביא לארץ תרופה ניסיונית שפייזר מפתחים באיזו מעבדה באירלנד, ושאולי תוכל לסייע במאבק בזיהום מאדמת עזה שהלך וכילה את גופו מבפנים. "בזכות התגייסות מרגשת של אנשים טובים גם הצלחנו בכך" משתפת טלי, "אך זה היה מעט מידי ומאוחר מדי. ניסיוני מדי. בכ"ח בשבט תשפ"ד, שבעה שבועות אחרי שנפגע מהקורנט, נפרדנו מחנן האהוב שלנו".
"מותו של חנן הותיר חלל עמוק בלבנו, אבל גם מוטיבציה אדירה לוודא ש'לעולם לא עוד' - לדאוג שהזיהום שתקף את גופו והכריע אותו לא יהרוג עוד אף חייל. החלטנו להמשיך את דרכו של חנן שחלם ללמוד רפואה ולהציל אנשים, ולממן מחקר חדש שיקרא על שמו של חנן ויתמקד בפיתוח תרופה שתוכל להתמודד עם הזיהום הפטרייתי. מחקר שאם היה קורה לפני כמה שנים, אולי חנן עוד היה איתנו".
חנן היה סטודנט מבריק לביו-טכנולוגיה, ואף זכה במצטיין דיקן כמה חודשים לאחר מותו, ולכן באופן טבעי המעבדה שפרשה את חסותה על המחקר היא המעבדה שבה חנן עמד לבצע את עבודת הגמר שלו – המעבדה של ד"ר עפרה צידון בשערי צדק. המחקר הייחודי יתמקד במציאת פתרונות רפואיים מתקדמים לטיפול בזיהומים מהסוג שהרג את חנן, מתוך מטרה לפתח תרופה שמצד אחד תמית את הפטרייה אבל מהצד השני תפגע מעט ככל האפשר בגוף.
למחקרים מהסוג הזה יש עלויות גבוהות שכוללות בין היתר רכישת ציוד מתקדם, תפעול שוטף וניהול הפרויקט, ולכן משפחתו של חנן החליטה לצאת בקמפיין גיוס המונים במטרה להאיץ ולשכלל את המחקר. "עזרו לנו להנציח את דרכו של חנן ולהגשים את חלומו" הם מבקשים, "עזרו לנו לוודא שאף חייל לא ייפול שוב קרבן לפטרייה הארורה הזו - עזרו לנו לממן את המחקר. בשבילו. בשבילם. בשבילנו".