בראיון לערוץ 7 מתייחס השגריר בעבר בוושינגטון, האחראי בשעתו לקשר בין הקונגרס לישראל, הדמוגרף יורם אטינגר לתעלומת מספרם האמיתי של ערביי יהודה ושומרון, תעלומה שמאחוריה לא מעט אינפורמציה מוטעית ושקרית, אך נתוני האמת דרושים לטובת תכנון מדיניותה העתידית של ישראל.
"המציאות העצובה היא שהממסד הישראלי, במיוחד המנהל האזרחי ומשרד הביטחון שאחראי על הקשר עם הרש"פ, מהדהדים את הנתונים של הלמ"ס של הרשות הפלשתינית ללא בדיקת נאותות. זה דומה לכך שהתעשייה האווירית הייתה מפרסמת דוח רווח והפסד ללא בדיקה של משרד רואה חשבון הידוע באמינותו", אומר אטינגר ומציג את הנתונים המטרידים:
"המנהל האזרחי והמתפ"ש מקבלים נתונים ומהפלשתינים ומבצעים הערכה במקום בדיקת נאותות ומעריכים שהנתונים הללו נשמעים להם הגיוניים. זו תרגולת שמתבצעת מאז 1993 כאשר הוקמה הרש"פ, אפשר לראות שהרש"פ מפרסמת את אופן הביצוע של מפקד האוכלוסין שלהם כאשר לפי דבריהם בין היתר הוא כולל מאות אלפים של תושבים ערביים מיו"ש שהיגרו למדינות שונות בעולם וכבר למעלה משנה לא נמצאים ביו"ש". זאת בניגוד לנוהל הבינלאומי ולפיו יש לגרוע אזרח אחרי שנה מאז שיצא ממדינתו. לאחר שהוא חוזר הוא מקבל את זכויותיו מחדש לאחר תשעים יום.
אטינגר מציין כי הרש"פ אומרת זאת במפורש. "ראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ברש"פ אמר זאת וזה מתועד באתר הרש"פ. מדובר ב-325 אלף איש שנוספו למפקד למרות שהם חיים בחו"ל מזה למעלה משנה. זה היה ב-97', המפקד הפלשתיני הראשון. לקראת בחירות 2005-2006 ועדת הבחירות הפלשתינית דיווחה שכבר מדובר ב-400 אלף שנוספו למרות שהם כבר למעלה משנה בחוץ. ב-2014 דיווח משרד הפנים הפלשתיני שבעשרים השנים האחרונות נוספו 100 אלף לידות חו"ל, כלומר לידות שהיו בחוץ לארץ אבל התינוקות נוספו לסך התושבים, כלומר שלמעלה מחצי מיליון כלולים במפקד למרות שהם לא נמצאים ביהודה ושומרון".
המסקנה מסעיף זה היא ש"כאשר המנהל האזרחי מדווח שיש ביו"ש 3.25 מיליון ערבים הם לא מוסיפים כוכבית להוריד חצי מיליון שלא נמצאים כאן כבר למעלה משנה. הם לא מציינים זאת כי הם לא מודעים לכך כי הם לא מבצעים בדיקת נאותות", קובע אטינגר ומוסיף כי בפועל "המתפ"ש משמש במידה רבה כסניגור של הרש"פ גם בנושא הדמוגרפי".
לנתון זה מוסיף אטינגר סעיפים רלוונטיים נוספים, בהם סעיף ההגירה מעבר לאותו חצי מיליון שנספרים למרות שהם חיים בחו"ל. "ב-2005 היה עימות בטכניון בין הלמ"ס הפלשתיני לצוות שאני חבר בו, צוות ישראלי-אמריקאי, ובעימות הזה הראנו שמרכיב ההגירה שהם כוללים בחישוב שלהם מנותק מהמציאות. עד אז הם טענו ל-50 אלף מאזן הגירה חיובי. הצוות שלי בדק זאת, וניתן לבדוק זאת בקלות כי רשות האוכלוסין וההגירה מתעדת את הכניסות והיציאות של המגזר היהודי ושל ערביי ירושלים, ערביי יו"ש וערביי עזה. בדקנו את הנתונים שלהם וראינו שאין 50 אלף מאזן חיובי, אלא בכל שנה מאזן שלילי שנמשך מאז 1950 כאשר ירדן סיפחה אליה את יהודה ושומרון והתחילה לכנות את האזור כ'הגדה המערבית'. בשנים האחרונות מדובר בממוצע של כעשרים אלף לשנה במאזן הגירה שלילי".
לכך מוסיף אטינגר חריגים: "בשנתיים או שלוש סביב אוסלו, כשממשלת ישראל עסקה בהבאת טרוריסטים מרחבי העולם הערבי, היו אלה שנים חריגות של מאזן הגירה חיובי, ובשנת הקורונה מי שרצו להגר לא יכלו להגר כי מדינות לא איפשרו זאת. לבד מכך מדובר בכעשרים אלף איש שיוצאים יותר מאשר נכנסים".
אטינגר מספר כי הפלשתינים קיבלו את הטענה ולאחר שראו את ממצאי הבדיקה של הצוות אותו מייצג אטינגר הם הבטיחו להוריד מאתיים אלף מהמספר, ובאופן מפתיע גם המנהל האזרחי הישראלי הוריד מאתיים אלף מהמספר, עדות נוספת לכך "שהמנהל מהדהד ולא בודק. כך גם האקדמיה והתקשורת הישראלית", אומר אטינגר.
"הייתה לצוות שלנו פגישה עם המחלקה הבינלאומית בלמ"ס האמריקאי, והם אמרו לנו שהמחקר שלנו מקובל עליהם והוא אמין, אבל בהיותם גוף ממשלתי הם חייבים לפרסם רק נתונים רשמיים של ישויות זרות, ומכיוון שאנחנו לא גוף רשמי הם מחויבים לכלול בנתונים שלהם רק את נתוני הרש"פ למרות שהם יודעים שמדובר בנתונים מנופחים באופן מלאכותי", מספר אטינגר ומעיר כי "מדובר במעל 500 אלף שמתגוררים בחוץ ומחושבים כאילו הם בפנים, וזה נתון שמשתנה בכל יום בגלל היקף הלידות הגדול תמיד לעומת היקף הפטירות, כך שהנתון מתנפח מדי יום".
לבד מכך "יש נתון נוסף של ערביי ירושלים. מדובר ב-380 אלף בעלי תעודות זהות ישראליות, רובם תושבי קבע במעמד דומה לאזרחים שנכללים במפקד האוכלוסין הישראלי, אבל הם גם נכללים במפקד האוכלוסין הפלשתיני, וכך הם נספרים פעמיים, וגם המספר הזה גדל והולך מדי יום בגלל לידות".
"מ-2003, כאשר הכנסת העבירה הוראת שעה המתחדשת מדי שנה שהפסיקה את הנוהל המגוחך והכמעט אובדני שהיה עד נובמבר 2003 של איחוד משפחות כשערביי עזה התחתנו עם ערבים מתוך הקו הירוק, וכמעט אוטומאטית קיבלו תעודות זהות ישראליות. המשמעות היא שאותם מאתיים אלף כלולים במפקד הישראלי אבל הם לא קורעים את התעודה הפלשתינית וכלולים גם במפקד הפלשתיני".
עוד מספר אטינגר על מאזן הלידות שעליו ניתן ללמוד מבדיקה שערך הבנק העולמי ב-2006 בעניין ההרשמות לכיתות א' ביו"ש ובעזה. הבדיקה מתמקדת בהרשמה לכיתה א' מאחר ובדרך כלל מדובר בהרשמה של כלל הילדים, כמעט מאה אחוזים, בעוד הנשירה מתחילה מכיתה ג'. המשמעות היא שמספר הנרשמים לכיתה א' מלמד על מספר הלידות שש שנים קודם לכן. "בדו"ח מ-2006 הבנק העולמי מציין שהרש"פ דיווחה על גידול של 8 אחוז במספרי הלידות וההרשמות לכיתות א', אבל בבדיקה של הבנק העולמי את תיעוד התלמידים בכיתות א' התברר שלא רק שלא היה גידול של שמונה אחוז, אלא שהיה צמצום של 24 אחוז, כלומר ניפוח מלאכותי של 32 אחוז בנתוני הלידות. אם משווים זאת למפקד הראשון ב-1997 המשמעות היא 250 אלף לידות שלא התרחשו מעולם אבל כלולות במפקד האוכלוסין הפלשתיני".
"אם מחברים את כל הנתונים, חצי מיליון המהגרים שאינם כאן וכלולים במפקד, 380 אלף ערביי ירושלים שנספרים פעמיים, 200 אלף ערבים שנמצאים כאן בגלל איחוד משפחות אבל עדיין רשומים כפלשתינים וגם הם נספרים פעמיים, ועוד 428 אלף מאזן הגירה שלילי מאז 97' שאינם מוכרים כמהגרים בחישוב של הרש"פ שטוענת שאין הגירה שלילית, ובנוסף ניפוח מלאכותי של לידות, יחד מדובר בניפוח מלאכותי של מיליון ו-750 אלף. המשמעות היא שמספר ערביי יו"ש הוא לא שלושה מיליון ורבע אלא מיליון וחצי, ניפוח מלאכותי של מעל מאה אחוזים. כל זה אומר שבשטח המשולב של יו"ש והקו הירוק יש 8 מיליון יהודים, יש 2 מיליון ערבים בקו הירוק ועוד מיליון וחצי ביהודה ושומרון, כלומר 69 אחוז רוב יהודי".
לחוששים שמא מדובר ברוב יהודי שאינו מספיק ולכן יש לסגת ולהיפרד כדי למנוע בעיה דמוגרפית, משיב אטינגר ואומר כי האומרים זאת "מתעלמים משתי עובדות - הרוב היהודי נהנה היום, בניגוד ללפני 30-40 שנה, מרוח גבית של פריון. הפריון הערבי מתמערב בצורה דרסטית וזה קורה בכל העולם הערבי, בעוד אצל היהודים יש תנופה, דווקא במגזר החילוני. בשלושים השנים האחרונות במגזר החרדי יש ירידה מתונה בפריון, ירידה של לידה עד לידה וחצי לאישה, ועדיין מדובר בפריון הגבוה ביותר במגזר היהודי, המגזר הסרוג יציב והמגזר החילוני תורם את חלקו בצורה מכובדת כאשר אנחנו המדינה היחידה בעולם שיש בה התאמה חיובית בין רמת הכנסה, רמת החינוך ורמת הפריון, בניגוד למקובל במערב שבו ככל שההכנסה עולה הפריון יורד. לא כך אצל היהודייה החילונית בישראל. זו רוח גבית של פריון לדמוגרפיה היהודית".
נתון נוסף שיש לקחת אותו בחשבון נוגע להגירה החיובית: "גם אם מסתכלים על היקף הירידה, יש מדי שנה מאזן הגירה חיובי כשמחברים את היקף הירידה והיקף העלייה. לכן 69 האחוזים מקבלים רוח גבית, מה שמבשר טובות", אומר אטינגר ומזכיר כי בהתכנס הקונגרס הציוני הראשון עמד המיעוט היהודי בשטח זה על 9 אחוזים בלבד, ובעת ההכרזה על תכנית החלוקה המיעוט היהודי עמד על שלושים אחוזים. מציאות בה כיום יש 69 אחוזי רוב יהודי מבשרת על מגמה ברורה הולכת ומתעצמת.
"אני לא טוען שהמגמה המרשימה שנמשכת מ-1897 ועד היום תימשך באותה עוצמה, אבל אם הנהגת הישוב היהודי לא ראתה בהיותנו אז מיעוט של תשעה אחוז עילה לויתור על החזון הציוני, וכך גם בן גוריון שלא ויתר על רעיון הקמת המדינה היהודית, איך אנחנו נוכל לראות ב-69 אחוזים רוב לא מספיק? אנחנו בעיצומו של המהלך הציוני להקים ולבסס כאן מדינה יהודית. אנחנו עוד לא באמצע הדרך ויש לנו הרבה אפשרויות להביא לכאן מיליוני יהודים. אבל זה מחייב ממשלה ישראלית שתחזור לתקופה שבין ימי בן גוריון ועד תום תקופת שמיר, כשכל ראשי הממשלה הבינו שהעלייה היא לא רק ייעוד אלא גם תנאי ומרשם בדוק ביותר לצמיחה כלכלית, מדעית, חינוכית, טכנולוגית וביטחונית".
לעומת זאת, אומר אטינגר, "ממשלה שלצערי לא רואה את העלייה בראש סדר העדיפויות, אם היא תשנה את עמדתה וכמו שהיה בעבר תפעל באופן אקטיבי ויזום להגברת העלייה, עבורה 500 אלף עולים בחמש השנים הבאות זו הערכה שמרנית ביותר. יש מאגר אדיר ואיכותי של עולים, פוטנציאל אדיר לצמיחתה של המדינה היהודית. זה חלון פתוח והשאלה היא אם ממשלת ישראל תתעורר לפני שהחלון הזה ייסגר".