למה אין מכבסות בבסיסים. במהלך ההתמחות שלי ברפואת נשים, זכיתי לעבוד לצידה של "במבי" – רחל שלקובסקי, המיילדת הראשית האגדית שניהלה את חדר הלידה בשערי צדק ביד רמה.
אחת מהגזירות שהיא גזרה הייתה שחייבים ליילד בצורה אלגנטית ונקייה, בלי כתמי דם. וכך היא הייתה בודקת את נעלי הקרוקס שלנו אחרי קבלת לידות, וציפתה שיהיו בוהקים, גם לאחר זינוק לא צפוי של שליה חרוצה במיוחד.
אני הייתי מחליפה כמה זוגות גרביים בזמן התורנות, אבל זוג נעליים יש רק אחד. העיקר הוא שאת החלוק המוכתם הייתי מפקידה במכבסה, ומקבלת חלוק מכובס ובוהק, מקופל ומגוהץ. למדים יש מכובדות.
לאחרונה אני מוצאת את עצמי מטפסת על הררי מדי זית, מכבסת, מבשמת, מקפלת (את הגיהוץ עושה החייל בעצמו), ואני רואה זכות לטפל בבגדי הזית של צבא קודשנו, שנדמים בעיניי לבגדי הכהן הגדול.
אולי זאת הסיבה שאין מכבסות בבסיסים, כדי לא ליטול מהאימהות את הזכות ואת ההתרגשות של כביסת מדי הקודש של חיילינו, שעבדים הם לעם קדוש.
נעליים לטבעוניים. בתורה אנו רואים איך הלבוש משדר מעמד וקדושה.
בגדי הכהן הגדול, החושן, האפוד, האבנט – כל פרט מחושב, כל צבע וכל בד טומן בחובו מסר.
במגילת אסתר גם בגדי אחשוורוש, המן ובהמשך מרדכי תופסים מקום מרכזי. באירופה של ימי הביניים רק אצילים הורשו ללבוש ארגמן, בעוד שביפן צבע הקימונו שיקף את מעמד הלובש.
ברומא העתיקה רק האזרחים רשאים היו ללבוש טוגה (ולא הזרים והעבדים), והצבע הסגול היה שמור לקיסרים ולבני האצולה.
בימי הביניים חוקים נוקשים קבעו מי רשאי ללבוש בגדים מסוימים, מתוך ניסיון לשמור על היררכיה ברורה בין המעמדות. ואילו בעת החדשה, עולם האופנה הפך למראה של החברה המשתנה – מאז חליפות שלושת החלקים של המאה ה־19 ועד מהפכת הג'ינס של שנות ה־50.
הכנסת קובעת תקנות לבוש ברורות לכל הבאים בשעריה: אין כניסה בלבוש לא הולם, אין מקום לגופיות, מכנסיים קצרים או חולצות עם כיתוב פוליטי. וכך, מבדי הזהב של הכהן הגדול ועד לחליפות חברי הכנסת, הבגד תמיד היה סמל.
גם בצבא קודשנו קיימים תקני לבוש, וגם שם יש מקום להתחשבות אישית. חיילים טבעוניים, למשל, יכולים לבקש נעליים שאינן מעור וכובע שאינו מצמר. בעלי הזקן יכולים לקבל אישור מיוחד לגידול זקן ופאות – שאותן יש לגלגל בגומייה מתחת לכובע – כך שיש מקום לביטוי אישי אפילו בתוך פקודות הלבוש הצבאי הנוקשות. נושא המדים בצבא קודשנו הוא מהותי, והוא כולל את ההופעה החיילית שאמורה לשמור על מסגרת ועל משמעת, וגם את הדרגות שמהוות סמל מעמד.
הדרגות שעל הכתפיים מאפשרות במבט חטוף אחד לדעת לפני מי אתה עומד. לפני שנים רבות בצבא הסיני הקומוניסטי החליטו לבטל את הדרגות, בטענה שאין צורך בממד חזותי. אולם אחרי שנים ספורות הבינו גם שם שמסגרת מסובכת והיררכית כמו צבא אינה יכולה לתפקד בלי הביטוי החזותי, וחזרו לשיטת הדרגות והסמלים. כך עובדים גם גופים אזרחיים שבהם יש לבטא את ההיררכיה באופן חיצוני, לצורך התפעול השוטף והמשמעת המוסדית, כמו במשטרה ובמכבי האש ובצוותים של מטוסי נוסעים, ובשנים האחרונות אפילו במגן דוד אדום. יש משהו במדים ובדרגה שעושה לנו את זה.
אורח בחולצה שחורה. רק לאחרונה גורש, באירוע ראשון בהיסטוריה, ראש מדינה מהבית הלבן, בין השאר מפני שהתעקש להישאר בלבוש המלחמתי שלו – חולצת רוח שחורה, ולא הסכים לכבד את נשיא אמריקה בלבוש רשמי ומכובד יותר.
זו לא הייתה הסיבה היחידה לכך שזלנסקי מצא את דרכו החוצה מהחדר הסגלגל עוד לפני שנפתחה מסיבת העיתונאים המתוכננת, וכך גם בוטלה הסעודה הממלכתית שחיכתה לו ולמאה מוזמנים נוספים (האוכל שנותר מיותם חולק בין אנשי סגל הבית הלבן...), אבל לדעת פרשנים היא הייתה חלק משמעותי מהסקנדל: טראמפ לא היה מוכן לשתף פעולה עם ההצגה שנשיא אוקראינה רצה להציג לעיני כל העולם, ולכן זכה לזובור נשיאותי היסטורי בשידור חי.
גם בעולם הרפואה יש התייחסות למדים. החלוק הלבן, שהפך לאייקון, נכנס לשימוש רק במאה ה־19, כאשר הרופאים ניסו לבדל את עצמם מהקוסמים ורופאי האליל של התקופות הקדומות. עד אז רופאים הסתובבו בגלימות כהות דומות לאלו של אנשי הדת, מה שהעצים את הילת הסודיות וההיררכיה סביב המקצוע. הפציינט באופן טבעי מתייחס ביתר כבוד והערכה לרופא שלבוש באופן מכובד, עטוי בחלוק לבן כשלג ובסטטוסקופ. אולם מחקרים עדכניים מצביעים על כך שהחלוק הלבן עלול לשמש אמצעי תעבורה לחיידקים, כך שמומלץ לצוותים הרפואיים ללבוש בגדים עם שרוולים קצרים, לשמור על חלוקים נקיים ולהחליפם תדיר, לחטא את שעוני היד, את מכשירי הטלפון הנייד ואת הסטטוסקופ.
המדים הרפואיים מהווים גורם משמעותי במערכת היחסים בין רופא למטופל. מחקרים הראו כי חולים חשים ביטחון רב יותר כאשר הרופא שלהם לובש חלוק לבן. מצד שני, החלוק הרשמי עלול ליצור ריחוק יתר בין הרופא למטופל. במחלקות כמו ילדים או טיפול נמרץ, ההמלצה כיום לרופאים היא דווקא ללבוש בגדים נוחים ופחות רשמיים כדי לצמצם את תחושת החרדה אצל המטופלים. כשהייתי רופאת ילדים, ארנבת קטנה הייתה כרוכה סביב הסטטוסקופ שלי, כדי להרגיע את הילד הנבדק. ואכן, בבתי חולים רבים בעולם נוהגים להעדיף בגדי עבודה בצבעים ניטרליים, המשרים אווירה נינוחה יותר.
נשים דעתן כלה. כשלמדתי בתיכון צייטלין, הייתה לנו תלבושת אחידה של חצאיות כחולות וחולצות תכלת, אבל היינו שונות מאוד בהופעתנו. היה טקס קבוע של בדיקת אורך החצאית על ידי המנהל, שהיה מגיע חמוש בסרגל ארוך, בודק בקפידה האם החצאית נמצאת כמה סנטימטרים מעל או מתחת לברך, וגוער בכמה בנות שחרגו מהנורמה. מסתבר שמעבר לתלבושת, כל אחת ואחת רצתה להביע משהו משלה. כשהנכדות שלי בוחרות תחפושת לפורים, אין לי ספק מה תהיה הבחירה: מלכות, נסיכות, כלות. מגיל צעיר נשים דעתן כלה - הילדה רוצה להיות כלה, לזה היא כוספת. כל תחפושת היא סיפור, וכל ילדה מספרת לעצמה דרכה את הסיפור שלה.
לתגובות: [email protected]