בימים האחרונים היינו עדים לתופעה מטרידה, כאשר שמונה נשיאי אוניברסיטאות בישראל בחרו להשתמש במעמדם הציבורי כדי לנסות ולכפות את דעתם הפוליטית על נבחרי העם.
התערבותם החריגה בסוגיית פיטורי היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, מעלה שאלות נוקבות על גבולות תפקידם וסמכותם.
מי הפקיד בידיהם את המפתחות לדמוקרטיה? נשיאי האוניברסיטאות נבחרו לנהל מוסדות אקדמיים, לא לעצב את המדיניות המשפטית של המדינה. האיום בשביתה אישית ובהובלת מחאות נגד החלטות ממשלה נבחרת הוא ניצול לרעה של מעמדם וחציית קו אדום. הם אינם נושאים באחריות ציבורית ישירה, כפי שנושאים נבחרי הציבור, ואינם עומדים למבחן הבוחר.
הטענה כי פיטורי היועמ"שית מהווים "סכנה חסרת תקדים לשלטון החוק" היא רטוריקה מופרזת ומוטה. בפועל, מדובר בסמכות חוקית מובהקת של הממשלה להחליט על הרכב הצוות המשפטי שלה, בדיוק כפי שראשי האוניברסיטאות עצמם מצפים לסמכות בבחירת צוותיהם האקדמיים.
יש הבדל מהותי בין "שלטון החוק" לבין "שלטון המשפטנים". עמדתם של נשיאי האוניברסיטאות משקפת תפיסה בעייתית לפיה משרת היועץ המשפטי היא מעל להחלטות הדרג הנבחר. אך במדינה דמוקרטית, הריבון הוא העם, והעם בוחר את נציגיו כדי להוביל את המדיניות.
פיטורי יועץ משפטי שאינו מתיישר עם מדיניות הממשלה הנבחרת אינם "פגיעה בשלטון החוק" אלא לעתים דווקא תיקון עיוות שנוצר כאשר פקידים ממונים חוסמים את יישום מדיניות שזכתה לאמון הציבור בקלפי.
ראוי לתהות האם אותם נשיאים היו מקבלים בהבנה התערבות פוליטית חיצונית בהחלטות המינויים שלהם עצמם. ספק רב.
האקדמיה הישראלית אמורה להיות מרחב למחקר, לימוד וחשיבה ביקורתית, לא זירה למאבקים פוליטיים. כאשר נשיאי אוניברסיטאות מנצלים את מעמדם המוסדי למטרות פוליטיות, הם פוגעים באמון הציבור במוסדות שהם מייצגים.
הם מסכנים את עצמאותה של האקדמיה בטווח הארוך, שכן הם מציגים אותה ככלי פוליטי במקום כמרחב אובייקטיבי לדיון והחלפת דעות. האם סטודנטים בעלי דעות פוליטיות מגוונות יכולים להרגיש בנוח במוסדות שראשיהם מובילים קו פוליטי ברור וחד-צדדי?
במקום לאיים בשביתות ולקרוא למחאות, ראוי היה שנשיאי האוניברסיטאות יובילו שיח מעמיק ומאוזן על סוגיות חוקתיות ומשפטיות, שיציג את מגוון הדעות בנושא. הם יכולים להזמין פאנלים ודיונים שיכללו מומחים מכל קצוות הקשת הפוליטית, ויאפשרו לסטודנטים ולציבור הרחב להיחשף למורכבות הסוגיה.
עליהם לזכור כי תפקידם הראשון הוא לשמור על האוטונומיה והאובייקטיביות של המוסדות האקדמיים, לא להפוך אותם לכלי במאבקים פוליטיים. התערבותם הבוטה בהחלטות הקואליציה הנבחרת מהווה דוגמה שלילית לשימוש לרעה בכוח מוסדי.
לסיכום, נשיאי האוניברסיטאות יוצאים מגדרם כשהם מתערבים בסוגיה זו באופן פעיל וחד-צדדי. בעשותם כך, הם פוגעים בעקרונות הבסיסיים של הדמוקרטיה הישראלית, שבה הריבון – העם – בוחר את נציגיו להוביל מדיניות.
הם מציגים את עצמם כשומרי הסף של הדמוקרטיה, אך למעשה פועלים נגד עקרונותיה היסודיים. במדינה דמוקרטית בריאה, נבחרי הציבור קובעים מדיניות ונושאים באחריות מול הבוחר, לא פקידים ממונים או ראשי מוסדות אקדמיים.
הגיע הזמן שנשיאי האוניברסיטאות יחזרו לתפקידם המקורי – ניהול מוסדות אקדמיים מצוינים – ויניחו לדמוקרטיה הישראלית לפעול כפי שנועדה.
הכותב הוא יועץ תקשורת