פורים הוא תופעה מיוחדת במינה, אך לא בשל האוירה הסוחפת, אליה קל להצטרף. בפורים יש הרבה יותר מזה. בדרך כלל בסוף צום, אנשים ממהרים הביתה.
ואילו בקריאת המגילה כשנגמר הצום אנחנו רק מתחילים את התפילה ואת קריאה המגילה הארוכה בבית הכנסת. ובאופן יוצא דופן, מעולם לא ראיתי מי שמתלונן על אורך התפילה בסוף הצום. בפורים לעיתים יש יותר בבתי הכנסת יותר נוכחים מאשר ביום כיפור. תופעה זו נובעת מתוך הרקע של פורים.
על פי חז"ל, לגזירת ההשמדה של המן, ישנה סיבה רוחנית: עם ישראל נהנה מסעודתו של אחשוורוש. סעודה שאינה אלא חגיגה על כך שמלכותו "ניצחה" את הנבואה על סיום הגלות של עם ישראל, וחזרתו לארצו. מתוך כך, חוגג אחשוורוש את מלכותו, תוך הצגה ושימוש בכלי המקדש. יהודי שושן, לא זו בלבד שהם משתפים פעולה עם השלטון, אלא שהם נהנים מכך. נהנים מהסובלנות הדתית, משוויון הזכויות לו זוכים היהודים בגלות, ושוכחים את עמם ומולדתם – שוכחים את זהותם.
מציאות זו מעירה את השד האנטישמי, בדמותו של המן. חז"ל במדרש אומרים שבשעה שחמל שאול המלך על ה"חפים מפשע" ועל ה"בלתי מעורבים" במלחמת עמלק, אגג מלך עמלק שנתפס בחיים ביצע כישוף בו הפך לכבש והתמזג עם שאר הכבשים שנתפסו כשלל במלחמת עמלק. כך הצליח אגג לחמוק ולהוליד בן שממנו בסופו של דבר יקום המן האגגי.
בדברים אלו חז"ל מגלים שפעולת החמלה של שאול על עמלק היא זו שגרמה לכך שיתעורר בבוא היום המן האגגי. שהרי המן לפי חז"ל, בניגוד לתפיסה הרווחת, אינו מזרע עמלק כלל. הכינוי "אגגי" אינו אלא על פי התנהגותו ומעשיו של המן. כלומר: ה"עמלקיות" היא אופי ותכונה שרודפת את היהודים באשר הם, ואינה תופעה גנטית בהכרח. כך כותב בעל ספר החינוך באמצע המאה ה-13, וכך כותב גם הרב סולובייצ'יק במאה ה-20.
כנגד שתי "רדיפות" אלו מתעורר עם ישראל בנס המגילה. כנגד רדיפתם ע"י שונאי ישראל - עומדים היהודים בכל אתר ואתר ואינם חוששים להינקם מאויביהם. יש להם גיבוי של נשיא המעצמה מספר אחת בעולם, שמכיר בכך שאין "בלתי מעורבים" בין שונאי ישראל. ווכנגד ניסיון ההשתלבות במשפחת העמים, במסגרת הסובלנות והרב-תרבותיות - מקבל עם ישראל על עצמו את התורה ואת המצוות. לא מתוך הכרח, אלא ברצון ומתוך הזדהות מלאה.
אך המישור הלאומי עדיין לא שלם למרות הנס. עם ישראל לא עולה בהמוניו לארץ, למרות עידודו של כורש. החמצת ההזדמנות לגאולה שלמה גורמת לכך שחז"ל קובעים שאין לומר את ההלל בפורים.
פורים אם כן הוא תחילתו של תהליך, המסתיים בשיבה לאומית לזהות הלאומית-הדתית הייחודית של עם ישראל. שמחת פורים באה לבטא את השמחה על תחילתו של תהליך של ריפוי לאומי. לא ריפוי מדומה, בו איננו עוסקים בסוגיות בוערות על סדר היום. אדרבה, אויבינו דוחקים אותנו לשוב לזהות האמיתית שלנו.
מתוך כך, דרשו רבים מבעלי החסידות על הקשר שבין יום הפורים ליום הכיפורים. שני ימים אלה מכוונים אותנו, לזהות האמיתית שלנו הנשכחת במרוצת היום יום, ומתוך כך לגאולה שלמה.
הכותב הוא ראש המכון התורני בישיבת ההסדר אור וישועה בחיפה