מדיר שינה

אולי הייתה זו אווירת ימי הפורים שחפפה עלינו השבוע, והובילה את הסיפור שאחריו מתחקה טור זה במסלול מפתיע של "ונהפוך הוא".

תחילתם של הדברים הייתה במעקב אחרי אירוע נוסף שהתחולל בתחום השיפוט של הדרת נשים. אלא שבעודנו מלקטים תגובות ביקורתיות להתרחשות, התברר פתאום שמישהו הפך את הקערה על פיה והנה – באופן די נדיר – הסיפור מסתיים בכי טוב.

ראשיתו של הסיפור בחודש שעבר. גל שלום אלבז, חוקר ובעל בלוג בתחום osint (איסוף מודיעין ממקורות גלויים) וסטודנט במחלקה ללימודי המזרח התיכון, יצר קשר עם שלושה בלוגרים נוספים בתחום האוסינט, והציע להם לקיים כנס פרונטלי בנושא.

תחום האוסינט הצבאי, למי שטרם נתקל, הוא למעשה עיבוד של מידע ממקורות גלויים, בדרך כלל הכוונה למידע שמסתובב ברשת, והפיכה שלו באמצעות ניתוח ואיסוף לכדי מידע שימושי כמודיעין צבאי.

בעידן שבו המידע שמסתובב ברשתות החברתיות ובאינטרנט הוא כמעט אין-סופי, וגם לוחמים בשטח מתעדים את עצמם, התחום הזה הופך לרב ערך.

בין משתתפי הכנס היו דוד ליסובצב, חוקר אוסינט בזירת רוסיה-אוקראינה; גל שלום אלבז, חוקר אוסינט בזירת לבנון; אוהד מרלין, כתב ופרשן הג'רוזלם פוסט לענייני המזרח התיכון, שעוסק ברמזים האוסינטיים של חמאס לפני הטבח; ובן ציון מקלס, גאו־אנליסט וחוקר אוסינט בתחום החלל, שעוסק בניתוח פעילות צה"ל במלחמה באמצעות צילומי לוויין.

האוניברסיטה נענתה ברצון ליוזמה של אלבז לארח את הכנס בקמפוס, שריינה אולם ויצאה הזמנה רשמית שעברה את אישור האוניברסיטה.

כ־200 נרשמים ונרשמות הביעו את רצונם להשתתף בכנס. עם פרסום רשימת הדוברים בכנס, החל אחד מהם לקבל תגובות בנוגע למחסור בייצוג נשי, שכן ארבעת המומחים ברשימה היו כולם גברים.

הפניות הללו הביאו אותו לכתיבת פוסט, שהפך ויראלי, ובו טען כי אין נשים שעוסקות בנושא של אוסינט צבאי, ושלראייתו כאשר יימצאו נשים שילמדו את הנושא וייכנסו אליו - יוזמנו לדבר בכנסים כאלה, בלי קשר למגדר שלהן.

"למרבה הצער 'נתפסו' על הפוסט הזה ארגונים ופעילים שונים, שפעלו מאחורי הקלעים כדי לבטל את הכנס", אומר ל'בשבע' אלבז, מארגן הכנס.

בעקבות הלחץ שנוצר, פרסמה האוניברסיטה בסוף השבוע שעבר את החלטתה על ביטול הכנס. "להבנתנו, ארבעת הגורמים שהסכימו לביטול הם נשיא האוניברסיטה, הרקטור, סגנו ודקן הפקולטה למדעי היהדות".

דוברת האוניברסיטה, ענת לב־קונפורטס, הוציאה באותו יום הודעה שמנמקת את החלטת הביטול: "הכנס בוטל ממגוון סיבות, המרכזית היא הדרת הנשים המכוונת של יוזם הכנס", כתבה ברשת החברתית דוברת האוניברסיטה. "המארגנים פעלו בניגוד לנהלים וערכי האוניברסיטה ולכן הודענו להם שאנחנו לא מעוניינים לתת חסות ולארח אנשים שאלה דעותיהם. נמצא את הדרך לעסוק בנושא בדרך שלנו".

בשיחה עם 'בשבע' ניסתה דוברת האוניברסיטה לתת את המסגור הנכון של האירוע בעיניה. לדבריה, לא מדובר בכנס רשמי מטעם האוניברסיטה אלא ביוזמה של סטודנטים שביקשו מהאוניברסיטה לפרוס את חסותה עליו. משום כך, אין האוניברסיטה מחויבת לתת את החסות במקרה שאין הכנס תואם את ערכיה. אומנם בתחילה הייתה הסכמה לקיום הכנס במסגרת המחלקה, אולם לאחר הפוסט שעורר זעם כשהסביר מדוע אין נשים בפאנל, נוצרה תסיסה גם בקרב חברות סגל באוניברסיטה שחשו פגועות ומקופחות, מסבירה לב־קונפורטס. דקן הפקולטה למדעי היהדות, שתחתיו חוסה המחלקה ללימודי המזרח התיכון, בחן את הדברים והגיע למסקנה שבשל הדרת נשים וסיבות נוספות, הכנס לא יתקיים במתחם האוניברסיטה.

לדברי הדוברת הוצע למארגנים לשלב חוקרות רלוונטיות מטעם האוניברסיטה על מנת ליצור שוויון מגדרי, אולם הללו סירבו להצעות. "לאור התחושות הקשות שנוצרו, החלטנו שלא נכון לפגוע ב־60 אחוזים מהסטודנטים שלנו ובחברות סגל שהינם נשים. אם יש נשים מתוך האוניברסיטה שביקשו ליטול חלק בכנס וסורבו, מבחינתנו זה לא מקובל. אין פה שום פמיניזם רדיקלי ולא כניעה ללחצים. מדובר בכנס שאינו אקדמי ואנחנו לא חייבים לתת חסות לכל דבר. מאחר שלא הייתה נכונות מצידם, הם יכולים להעביר את הכנס למקום אחר".

אלבז מתקומם נגד האשמתו, כמארגן הכנס, בהדרת נשים. "הדוברת האשימה אותי בהדרת נשים מכוונת. האשמה זו כבדת משקל וחסרת בסיס, ומעבר להיותה שקרית מיסודה פוגעת בזכות לשם טוב. יש צילומי מסך מקבוצת הווטסאפ המשותפת שלנו שבהם התלבטנו והצענו חוקרות וחוקרים כאחד לדבר כחלק מהפאנל או להנחות. יתרה מכך, אף פנינו לחוקרת אחת לפחות אך היא לא יכלה להופיע באותו תאריך, כך שממילא הטענה הזאת שקרית".

באשר לטענה כי הם סירבו להיענות להצעות הייעול של האוניברסיטה, מצייר אלבז תמונה אחרת: "החל דין ודברים בין המחלקה ללימודי המזרח התיכון ובין הנהגת האוניברסיטה, שאנחנו לא היינו צד בו. האוניברסיטה הציעה לנו לשלב אישה 'בכל מחיר'. ביום חמישי בשעה תשע וחצי הדרישה הועברה אלינו, ושעה מאוחר יותר האוניברסיטה החליטה לבטל את הכנס. כך שמעולם לא נוסה להידבר עימנו באופן ישיר, ומעולם לא סירבנו להצעה לשלב נשים".

על הטענה כי האוניברסיטה אינה מחויבת לקיום כנס לא אקדמי שיוזמים הסטודנטים, אומר אלבז כי לאחר שסוכמו כל הפרטים עם המחלקה והאוניברסיטה, כולל אולם ופרסום וגרפיקה, "הרי שיש בכך ממד של הפרת מחויבות מטעם האוניברסיטה. כמו כן, הפרת ההתחייבות באה תוך הפצת השמצות ופגיעה בשמי הטוב כיוזם. הבחירה לקיים את הכנס באוניברסיטה נבעה הן מתוך הזיקה שלי כיוזם למוסד, והן מתוך אמונה שכמוסד אקדמי היא מחויבת לחופש הביטוי, להעברת ידע ולפריצת נתיבים חדשים של מחקר ולמידה. פתאום גילינו שיש מי שמתכננים לקחת את האירוע שלנו, שזכה לתמיכה רחבה ברחבי הרשת, ולעשות את המלחמות שלהם על גבינו".

עיוורי מגדר

מי שגיבה את המארגנים הוא ראש המחלקה ללימודי המזרח התיכון, פרופסור זאב מגן, שנתן את חסותו לכנס. במכתב ששלח לבכירי הנהלת האוניברסיטה תיאר פרופ' מגן את השתלשלות האירועים, והודיע בתקיפות כי יסרב להיכנע לתכתיב ה"אנטי־אקדמי" כלשונו, שמחייב לשלב נשים בפאנל בלי כל שיקול דעת מקצועי.

"נרשמו לכנס מאות משתתפים. פתאום התבונן מי שהתבונן בהזמנה, וגילה שבפאנל המומחים שהסטודנטים בחרו בהם היו ארבעה גברים. לא שינה לאותו גורם שמדובר בדמויות המובילות בתחום; עניינה אותו (או אותה) רק העובדה שהם גברים. תוך פחות מיממה כל הנהלת האוניברסיטה הייתה על הרגליים, בדרישה (ואני מצטט): להוסיף ייצוג נשי כלשהו, גם אם זה רק מנחה, וואטאבר... ולא, יבוטל הכנס", כותב פרופ' מגן.

הוא דוחה מכול וכול את ההאשמה להדרת נשים מכוונת: "אנו בחוג ללימודי המזרח התיכון תמיד היינו עיוורי מגדר: בכנסים הרבים שלנו משתתפים לפעמים יותר דוברות, לפעמים יותר דוברים, הכול לפי ההתאמה האקדמית המקצועית של הדובר/ת לנושא, ולא לפי גזע, דת, מין וכו'. אבל הנה החליטה האוניברסיטה לזרוק את הקריטריון הזה לפח ולהעדיף קריטריון אנטי־ענייני ואנטי־אקדמי בעליל. לפי הסטודנטים המארגנים, שוב, הם היו שמחים להזמין דוברות - ואף עשו כן בעבר - אולם בתחום הספציפי הזה ארבעת הדוברים שהוזמנו הינם, מה לעשות, המובילים ביותר".

פרופ' מגן מתאר כי ההנהלה דרשה לדעת באופן מיידי "אילו פעולות עשיתם כדי לטפל באירוע", "כאשר כאמור, האירוע המדובר הוא הפשע של קיום פאנל בכנס עם ארבעה גברים. תשובתי הייתה שאין בכוונתי להיכנע ללחצים אלה ולכוחנות זו ולהפר את עקרונותיי המוסריים והאקדמיים כדי לדרוש מסטודנטים נהדרים אלה להיכנע לתכתיב האנטי־אקדמי והאנטי־אינטלקטואלי הזה, שאגב, אינו מעוגן בשום חוק אוניברסיטאי". בעקבות תגובתו זו של מגן לדרישת ההנהלה, הוחלט סופית על ביטול הכנס.

לביקורת על החלטת האוניברסיטה היו שותפות גם נשים בעלות פרופיל ציבורי, שדווקא לא ראו שום בעיה בקיומו של הפנל בלי נוכחות נשית. כך למשל עורכת הדין נעמה סלע, יושבת ראש פורום הארגונים למען המשפחה בישראל, שאמרה ל'בשבע': "אינני רואה בזה כל בעיה. הקריטריון צריך להיות רמתם המקצועית של הפאנליסטים ואולי גם גישתם הפוליטית, לאור העובדה כי לדאבוננו לעיתים הגישה המקצועית נגזרת מהעמדה הפוליטית. מין הוא קריטריון טפל לעניין זה. אם נערבב קריטריון של מין בבחירת פאנליסטים, ניישם למעשה עמדה מוסרית שמאחוריה הרעיון של 'אפליה מתקנת'. גישה זו הוכחה כגישה פסולה הפוגעת הן בחופש האקדמי והן ברמה המקצועית".

סלע עומדת על כך ש"אין שום חוק במדינת ישראל שמגביל הרכב פאנלים בכנסים", ולדבריה "האוניברסיטה נכנעה במקרה זה לצעקות ורעש לא רלוונטי ועלתה על מדרון חלקלק שבו לא החוק הוא הקובע אלא 'רגשות המתלוננות'".

גם ד"ר שפרה מישלוב, חוקרת במכון 'משפטי ארץ' ומרצה בתחומי הלכה ומשפט, שבעברה הייתה בעצמה חוקרת ומרצה בבר אילן, סבורה שההחלטה אינה מוצדקת. "אני סבורה ששילוב אישה שאין לה מומחיות בתחום במסגרת הפאנל מהווה פגיעה במקצועיותו, ואף מהווה אפליה כלפי מומחים שיכלו להשתלב בפאנל על רקע מקצועיותם ונדחים ממנו על מנת לפנות מקום לאישה", אומרת ד"ר מישלוב.

יחד עם זאת, לדעתה נכון לחפש באופן אקטיבי אישה שעוסקת בתחום ובעלת ידע מקצועי בעל ערך לפאנל, "ואם תימצא אישה כזאת, יש לתת לה עדיפות להשתלב בפאנל כהעדפה מתקנת. זאת משום שלנשים באופן מובנה יש פחות הזדמנויות להתקדמות מקצועית – הן משום שהן משקיעות הרבה מזמנן וכוחן בגידול הילדים, והן משום שבאופן טבעי הן פחות נוטות לדחוף את עצמן". לדבריה, יש להבחין בין החובה להעניק שוויון הזדמנויות באופן זה ובין חתירה בלתי סבירה לשוויון בתוצאות על חשבון מקצועיות הפאנל.

לזכור מי הרע

בימים שחלפו מאז הודעת הביטול הוצפה הנהלת האוניברסיטה בלחצים מכיוונים שונים. הרשתות החברתיות סערו, אבל בעיקר סטודנטים רבים וגם חברי סגל ובכירים מתוך האוניברסיטה הביעו את מורת רוחם מהכניעה ל"הדרת נשים" שאינה במקומה.

סוף דבר, ביום שני בערב החליטה ההנהלה לקיים את הכנס בשטחה כמתוכנן. אלא שכאן החלה סאגה נוספת, שכן בבר אילן החליטו להיענות ללחצים אך מאידך רצו עדיין להצטייר כמי שעומדים בצד של הטובות והנכונות. הודעת הדוברת נוסחה בסגנון נזפני ומוסרני, שמבהיר לכול מי מבחינתם עדיין הרע בסיפור: "הנהלת האוניברסיטה מביעה אי־שביעות רצון חריפה מהאופן שבו נוהל כנס ה־OSINT, ובפרט מהיעדר השילוב של נשים כדוברות בו. לאור הבהרות המארגנים וההתנצלות של ראש המחלקה למזרח תיכון, הכנס אושר בדיעבד רק בשל מחויבותנו לסטודנטים המעורבים שפעלו מתוך רצון להרחיב את הידע שלהם. נדגיש כי התנהלות כזאת לא תתקבל בעתיד. נוהל ברור ומחמיר, המשקף את ערכי האוניברסיטה, יפורסם בקרוב".

להודעה צורף מכתבו של ראש המחלקה, פרופ' זאב מגן, אלא שקריאה פשוטה בו מעלה שהוא איננו כולל שום התנצלות ושום חזרה בו מאמירתו העקרונית בנוגע להרכב הפאנל. פניית 'בשבע' אל הפרופסור בעקבות הודעת הדוברת הולידה את תגובתו הנזעמת הבאה: "הודעת דוברת אוניברסיטת בר אילן כאילו התנצלנו על הרכב הפאנל בכנס היא שקר מוחלט", הוא קובע נחרצות. "לא הייתה שום התנצלות, חלילה, לא מצידי ולא מצד עמיתיי במחלקה או מצד מארגני הכנס, אלא בדיוק ההפך: עמידה איתנה לאורך כל הדרך ועד לרגע זה. ואין גם על מה להתנצל: אנחנו הגנו על החופש האקדמי מול מי שניסה לדכא אותו, וכך נמשיך לעשות".

עם זאת, פרופ' מגן ומארגני הכנס פרסמו תגובה אופטימית בעקבות החלטת ההנהלה: "אנחנו מברכים את האוניברסיטה על ההחלטה על האמיצה לשמור על החופש האקדמי", ומבחינתם סיומה הטוב של הפרשה הוא מקור לתקווה.

פגישת פיוס שהתקיימה בין הצדדים הסתיימה גם היא באווירה טובה, וגורמים בכירים במחלקה ללימודי המזרח התיכון סיפרו כי "בעקבות החלטת האוניברסיטה לקיים את הכנס במתכונתו המקורית, שני הצדדים הסכימו להנמיך את להבות המחלוקת ולחתור יחד לפתרונות שישמרו בו בזמן על ערך קידום נשים וערך החופש האקדמי". כיצד בדיוק ייראו הפתרונות הללו? ימים תגדנה.

לתגובות: [email protected]