מה מגלה המגילה?
מילות התפילה שהפכו מזמן לשיר, על הניסים שנעשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, מקבלות בימי המלחמה של הזמן הזה משמעות כפולה ומכופלת.
חלקים רבים במגילה מובנים היום טוב יותר, אבל גם מאורעות המלחמה מקבלים פרשנות אחרת לאור קריאת המגילה השנה. בעת כתיבת הדברים, שלישי בלילה, י"ב אדר, יום השנה השני לפטירתו של אבי מורי, הדברים כאן על מה שמגלה לנו המגילה נכתבים לעילוי נשמתו.
ועדת החקירה שחייבת לקום
המדרש מתאר שיחה בין רבי שמעון בר יוחאי לתלמידיו: "שאלו תלמידיו את רשב"י: ׳מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה?׳ אמר להם: ׳אמרו אתם׳. אמרו לו: ׳מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע׳. ׳אם כן, שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו?!׳ אמרו לו: ׳אמור אתה׳. אמר להם: ׳מפני שהשתחוו לצלם׳. אמרו לו: ׳וכי משוא פנים יש בדבר?׳ אמר להם: ׳הם לא עשו אלא לפנים, אף הקב"ה לא עשה עימהן אלא לפנים׳.
תלמידיו של רשב"י מוטרדים מהשאלה למה ההתרחשות הקשה של פורים, שכללה את גזרת השמדת ישראל, באה לעולם. ישנן תשובות פשוטות במגילה: מרדכי לא השתחווה להמן. הוא טרח להדגיש שהוא עושה זאת בשל יהדותו. בצד השני היה אדם מלא גאווה, חשיבות עצמית ואנטישמיות שטופחה במשך דורות. האיש הזה היה מספיק חזק פוליטית וידע לתמרן את המלך. הנה, יש כבר את מסקנות ועדת החקירה. אבל כל זה לא מספק את תלמידיו של רשב"י, הם ממהרים להקים ועדת חקירה רוחנית.
הם שואלים את הרב שלהם. מתברר עוד מעט שיש לו תשובה משלו, ובכל זאת הוא ממהר להחזיר את השאלה אליהם, כביכול אומר להם שוועדת החקירה הזאת מוטלת על כולם, גם הם לא פטורים מלתת תשובה.
בתקופה הזאת מדברים כל כך הרבה על ועדת חקירה ומה יהיה הרכבה. יש מי שטורח לומר שלמרבה הצער היא לא תבדוק גורמים שחשוב מאוד לבדוק את חלקם בכישלון – מערכת התקשורת, מערכת המשפט ועוד. אבל המדרש הזה צועק שיש עוד ועדה שכנראה לא תקום, ואין מנוס מכך שכל אחד מאיתנו יקים אותה לעצמו – ועדת חקירה רוחנית: מה הכשל שחולל את האסון, ומה החזון החדש שצריך בשביל לשקם.
אסתר עצמה ידעה שצריך לפעול פוליטית והלכה אל אחשוורוש עם מזימת המשתאות בנוכחות המן, אבל ביקשה: "צומו עליי". היא הבינה שהזירה הרוחנית חשובה לא פחות. המן צעק את הכישלון הרוחני בדמות "עם אחד" שלמרבה האירוניה דווקא הוא "מפוזר ומפורד", ואסתר ממהרת להפיק את הלקח וקוראת לכנוס את כל היהודים. אבל תלמידי רשב"י מבינים שזה רק קצה קרחון, שחייבים להתבונן עמוק כדי להפיק לקחים. גם היום.
על הכתף הקרה של הארגונים הפלורליסטיים
אני אומר בלי ציניות שליבי על אחינו אנשי השמאל פעילי השלום שהסיעו עזתים לבתי חולים, ונחטפו ונטבחו על ידם. ליבי גם על כל אלה שבאמת ובתמים האמינו בכל ארגוני הנשים, באוניברסיטאות התומכות בזכויות אדם ובשאר ארגונים פלורליסטיים נאורים, וקיבלו כתף קרה, ממש קפואה, מבני בריתם ברחבי העולם.
גם כאן המגילה באה לגלות: המלך אחשוורוש היה פלורליסט גדול, המוטו שלו היה לעשות כרצון איש ואיש, וחז"ל מדייקים: "כרצון המן וכרצון מרדכי". הוא באמת היה בעד להכיל את כל האמונות והדתות ודגל, ממש כמו כורש, בשיבת כל העמים אל מקומם הטבעי אחרי השלטון האכזרי של בבל. כשהמן מבקש לשכנע את אחשוורוש להשמיד את ישראל, זו משימה כמעט בלתי אפשרית: איך אבי אבות הנאצים יכול לשכנע את אבי אבות הפלורליסטים להקים מחנות השמדה?
אבל המן מיטיב להבין את מה שחלק מאיתנו מפספסים. לפלורליסט הטוטאלי יש מכנה משותף עמוק עם האנטישמי הקיצוני, מי שמאמין בהכול בעצם לא מאמין בכלום. המן אומר לאחשוורוש על ישראל: את דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שווה להניחם. העם הזה הוא אויבו של הפלורליסט המושבע כשם שהוא אויבו של העמלקי, מפני שהעם הזה איננו שותף לרעיון של "איש באמונתו יחיה" ו"כל אחד והאמת שלו". העם הזה דוגל באלוקים שחותמו אמת, וממילא על פי אמונתו יש עמים שאלוהיהם שקר. הם לא באמת מאמינים כמו אחשוורוש שכל אחד והנרטיב שלו, כל אחד והסיפור שלו, הם לא שותפים לכל זה.
כשהמלך אחשוורוש מעמיק בדבריו של המן, הוא משתכנע עד כדי נכונות לוותר על סכום עתק שהציע המן. הוא מבין שזה האינטרס שלו, להעלים מן העולם הזה את מי שעלול להעלים את השקט שהוא מבקש לקיים.
זה בדיוק הסיפור של היום. לפי ארגוני הנשים וארגוני זכויות אדם שאיננו יהודי, מלבד האג׳נדה העקומה שמחלקת את העולם לכובשים ונכבשים, פריבילגים ומדוכאים, מותר למדוכא לעשות הכול. מלבד זאת יש שם אנטישמיות עמוקה מתוך תפיסה, לא לגמרי מוטעית, שליהדות יש בשורה לעולם והיא ממש לא פלורליסטית. יש ליהדות תביעה אמונית ומוסרית מן העולם, והיא איננה נכונה לצבוע הכול תחת איזו סיסמה שלפיה כל אחד והסיפור שלו, כל אחד והנרטיב שהוא בונה. יש סיפורי אמת וסיפורי בדיה, יש אמת ושקר. והם, הארגונים הללו, ממש כמו אחשוורוש, מזהים את היהדות כסכנה.
עם מרדכי
כאן המקום שכל קורא אינטליגנט מתמרד כנגדו – מה פתאום יהדות? הרי רבים מאנשי הקיבוצים בעוטף כמובן מגדירים עצמם כיהודים אבל רחוקים מאוד מהתפיסה היהודית הדתית. הם עצמם מתרחקים ממנה בגלל החינוך הפלורליסטי שלהם. אם כן מדוע אחיהם ברחבי העולם לא עומדים להם בעת צרתם?
שאלה מעולה. התשובה לה נמצאת כנראה אצל המן.
כשהמן מגלה שמרדכי לא כורע ולא משתחווה, נאמר: "וייבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי". ההגדרה הזאת משונה מאוד, לצבוע את כל העם בצבעים של "עם מרדכי", הרי מרדכי היה רחוק מלייצג את רוח העם באותם ימים. הוא לא השתתף במשתאות, הם כן. הוא לא השתחווה להמן, אבל יש להניח שהאחרים כן, שהרי דווקא המעשה שלו מקבל תהודה. בעצם ההיגיון אומר שהמן היה צריך לחסל את מרדכי לבדו, ושאר היהודים כבר מחסלים את עצמם בסיאוב המשתאות ובאובדן הזהות שלהם. אבל המן מבין את היהודים לעומק, הם כולם - רחוקים ומנוכרים מזהותם היהודית ככל שיהיו - רק מחופשים מבחוץ לגויים, בתוך תוכם חבוי מרדכי יהודי שלא משתחווה לכל רוח מצויה ובז לכל משתה. המן יודע שאם יהרוג את מרדכי, יקומו כמה וכמה מרדכיים.
זה גם הסיפור שלנו: החמאסניקים, בני דמותו של המן, והארגונים הבין־לאומיים בני דמותו של אחשוורוש, לא מוכנים להאמין להפרדה שעושים היהודים לעצמם. בעיניים שלהם כולנו "עם מרדכי", כולנו מתנחלים וכולנו יהדות. והאמת, כשרואים מה קרה לחלק מהחטופים בשבי במפגש המחודש עם הזהות היהודית, מבינים שזה לא לגמרי מופרך. כולנו עם מרדכי, זה רק עניין של זמן.
אחד תמורת מאות
גם את זה למדו החמאסניקים מהמן - כמה שווה יהודי אחד. בגלל יהודי אחד מאבד המן את שמחת חייו, וכל זה איננו שווה לו. הוא מבקש להשמיד יהודים עד אחרון המתבוללים שבהם, כי הוא מאמין שהאחרון שיישאר יצית את אש האמונה מחדש. גם הם שם בעזה מאמינים שלא הגיוני להחליף אחד תמורת אחד, הם יודעים כמה שווה יהודי אחד.
מהר
ואולי הכי כדאי לקחת מהמגילה את ההבנה שלגאולה יש קצב משלה. מרגע חטיפתה של אסתר לארמון אחשוורוש ועד הגאולה של עם ישראל עברו חמש שנים. חמש שנות גיהינום של אישה יהודייה בבית הבלהות הפרסי, בחיקו של גוי שמעולם לא בחרה לאהוב אותו. מאידך מרגע שנגזרה הגזרה על ישראל ועד שהמן נתלה עובר זמן קצר. ומרגע שהמן הכין עץ לתלות את מרדכי ועד שהוא עצמו נתלה עליו, הקצב ממש מסחרר. "מהר, קח את הלבוש ואת הסוס...", "עודם מדברים עימו ויבהילו את המן...".
חווינו משהו מזה בשבוע המזהיר של נסראללה, סגנו שלא הספיק, הזימוניות ומכשירי הקשר. הרגשנו איך פתאום הקצב נעשה מטורף. זה יכול לקרות בכל רגע, מאפס למאה.
לתגובות: [email protected]