אם גם ראשנו שח ועצב סובבנו...

והנה שוב פורים, ילדים מחופשים ומשלוחי מנות ומגילת אסתר... זו השנה השנייה בתוך אווירת המלחמה, אחינו החיים וגם המתים עדיין חטופים במנהרות החמאס, אלפי משפחות שכולות בתוכנו, חיילים, אזרחי העוטף וניצולי הנובה הלומי הקרב, שלא לדבר על כולנו שעדיין כואבים את כאב טבח שבעה באוקטובר והמלחמה שאחריו.

אנשי המסיבות והתחפושות יחגגו כנראה גם השנה, קוראי המגילה ירשרשו ברעשן כשיזכירו את שמו של המן, ואגב כך גם מחלחלת התובנה שגם הפעם כמו בימים ההם, ניצלנו מאסון גדול פי כמה.

מסע בזמן בזיכרוני ובספרים גילה לי שכמה פיגועים קשים התרחשו בחודש אדר. אמנה כמה מהם:

1978 - פיגוע אוטובוס הדמים בכביש החוף בו נרצחו 35 איש.

1996 - הפיגוע בדיזנגוף סנטר בפורים - מחבל מתאבד רצח 13 אנשים.

1997 - הפיגוע בקפה אפרופו בלב תל אביב בפורים בו נרצחו 3 נשים ונפצעו 48. כולנו זוכרים את תמונת השוטרת עם התינוקת המחופשת לליצן.

והיו עוד כמה פיגועים בחודש אדר, ולא מצאתי אף שיר זיכרון שנכתב בימים הקשים הללו.

מסתבר שבעבר נהגו המשוררים לכתוב שירי עידוד בחודש אדר רצוף אסונות.

אורלנד וזעירא והשיר שכתבו אחרי הרצח במעלה עקרבים - 1954

ב-17 במרץ 1954, חגגה העיר אילת 5 שנים להנפת דגל הדיו ולשחרור אילת. קבוצת חברי "אגד" מחיפה שמנתה 11 נשים גברים וילדים הגיעו אף היא לחגיגות. איתם היו באוטובוס 4 חיילים מאבטחים. על יד מעלה עקרבים, תקפה אותם קבוצה של 12 בדואים. הם ירו בנוסעים, רצחו אותם והתעללו בגופות. רק 5 ניצלו מהטבח הנורא: שני חייילים וחיילת שנפצעה קשה ובתו של נהג המשנה, מירי פירסטנברג בת החמש וחצי ואחיה בן ה-9 חיים שנותר משותק ומעורפל הכרה (והלך לעולמו כעבור כ-30 שנה).

המדינה בת השש, שאוכלוסייתה מנתה פחות מ-2 מיליון אנשים, טרם חוותה פיגוע בסדר גודל אכזרי שכזה, והייתה שרויה בהלם ובעצב גדול. ולמרות זאת, במועדון "מילוא" של מפלגת מפא"י התקיימה מסיבת הפורים כרגיל. משה שרת, ראש הממשלה נכנס למסיבה ומצא את החוגגים אבלים וחפויי ראש, ובהם גם המשורר יעקב אורלנד והמלחין מרדכי זעירא.

מספר חוקר הזמר עופר גביש: "משה שרת אחז בזרועות השניים, משכם אל המטבחון, המהדרים יאמרו שגם הניח לפניהם בקבוק ברנדי (יש הטוענים שגם נעל אחריהם את הדלת) והורה להם לצאת מהחדר רק כשיהיה בידם שיר שמח. וכך היה. אחרי זמן לא רב יצאו השניים מן החדר מבושמים כראוי לחג הפורים ובידם שיר שאכן נקרא כנוסח ההוראה: "שיר שמח".

שיר שמח

מילים: יעקב אורלנד

לחן: מרדכי זעירא

אִם גַּם רֹאשֵׁנוּ שַׁח

וְעֶצֶב סוֹבְבָנוּ –

הָבָה וְנִתְלַקַּח

מִן הַשִּׂמְחָה שֶׁבָּנוּ.

הַי, הַי,

הָבָה וְנִתְמַלֵּא

שִׂמְחָה, שִׂמְחָה כִּמְלֹא הָעַיִן,

הַי, הַי,

שִׁירוּ עֲלֵה, עֲלֵה

עֲלֵה וּבְעַר הַיַּיִן!

עֲלֵה וּבְעַר הַיַּיִן!

הַי, הַי...

עֲלֵה וּבְעַר כָּאֵשׁ

וְהַדְלִיקֵנוּ כֹּחַ!

אֲבוֹי לַמִּתְיָאֵשׁ,

הַלַּיְלָה יֵשׁ לִשְׂמֹחַ!

הַי, הַי,

הַלַּיְלָה יִגָּאֵל

כָּל מִי, כָּל מִי שֶׁנְּשָׁמָה בּוֹ,

הַי, הַי,

כָּל אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל -

נִיצוֹץ שֶׁל נֶחָמָה בּוֹ!

נִיצוֹץ שֶׁל נֶחָמָה בּוֹ!

הַי, הַי...

המשורר יצחק כצנלסון מלמד שיר לפורים בגטו ורשה- 1942

יצחק קצנלסון היה אחד מראשוני המשוררים לילדים בספרות העברית, והקים את "הבימה העברית" בלודז'.

14 שנים לפני פרוץ המלחמה, כתב קצנלסון את השיר "פורים", והוא נדפס בשירון "גן ילדים" (ורשה 1918)

פּוּר-פּוּר-פּוּרִים
פּוּרִים מֵאי?
חַג שֶׁל שִׂמְחָה
עַד בְּלִי דַי

והנה, בשנות מלחמת העולם השניה, בזמן שהותו של קצנלסון בגטו ורשה, פרסם המשורר שוב את הבית ראשון והוסיף עשרה בתים חדשים המתמקדים לא רק בשמחת החג, אלא גם במפלתו של המן הרשע. כנראה שבתוספת זו ניסה המשורר לקשר בין הסיפור הישן, להווה הנורא שבו נאלץ לשרוד, כדי לרמוז על משאלתו לסוף זהה לאויב הנאצי, ממש כמו סופו של המן הצורר הרשע.

וגם בגטו שמר המשורר על מסר אופטימי שאפיין את יצירותיו: על אף הקושי הברור, יש לקוות לקיומו של אור בקצה המנהרה.

מעניין שהשיר "פורים מאי?" נכתב כמעט כמחזה מושר, וייתכן שאף הועלה על הבמה בחג הפורים שנחגג בגטו, כאשר בחוץ ממשיכות להתרחש זוועות המלחמה.

יצחק קצנלסון נספה באוושוויץ באחד במאי 1944.

נתן אלתרמן בעיצומה של מלחמת השחרור - 1948

תהיתי האם ואיך הגיב לאסונות נתן אלתרמן, המשורר הלאומי שלנו שטורי האקטואליה שכתב ב"הארץ" וב"דבר" ליוו את תודות תולדות מדינת ישראל במשך 33 שנים (1934-1967).

בספרו "הטור השמיני" מנסה הד"ר מרדכי נאור לשרטט את דפי ההיסטוריה באמצעות שיריו של אלתרמן.

את הקשר היחיד בין אלתרמן, פורים ואקטואליה מצאתי בשיר "הלילות בכנען", בו מזכיר המשורר את "רוח אדר סוערת".

לדברי הד"ר נאור, השיר נכתב בחודשים פברואר-מרץ 1948, בתקופה בה הבריטים כבר החלו בתהליכי פירוק ופינוי וההרגשה הייתה שהגנת היהודים כבר לא בראש מעייניהם. יתר על כן, הם סייעו לערבים.

חודש מארס 1948 כונה "מרץ השחור" בשל ריבוי הנופלים. שיטת שיירות הליווי נכשלה: ב-27 במארס, נפלו 46 לוחמי פלמ"ח בהתקפה על שיירת יחיעם; באזור גוש עציון הותקפה באותו יום שיירת נבי דניאל ובקרב נהרגו 15 לוחמים. בסוף החודש הותקפה גם שיירת חולדה שעשתה דרכה לירושלים ו-22 לוחמים נפלו.

כאמור, יחסי היהודים והבריטים הלכו והדרדרו ואלתרמן הצליף בהם במילותיו. לאחר פיגועים קשים בירושלים בחודש פברואר והתעצמות מעשי האיבה בתל אביב מצד ערביי יפו נערכו פשיטות גדולות ראשונות על מעוזי הכנופיות הערביות ואלתרמן כתב את השיר העידוד "הלילות בכנען" ובו הוא יוצא כנגד עבדול קאדר אל חוסייני, אחד מבכירי המפקדים הערבים (שייהרג אח"כ בקרב הקסטל) ואיתו ספירס – איש צבא ודיפלומט בריטי בכיר ה"בוחש" בענייני המזרח התיכון, ואיתם פארס אל חורי, ראש ממשלת סוריה באותן שנים. היישוב העברי אינו נבהל מהאיומים שלהם ככתוב בשיר: "צעירה חמושה סומרת יורה תל אביב הליל"....

עד כאן כמה סיפורי שירים שנכתבו בצל חגי פורים בעיתות מלחמה ומשבר. הלוואי שנעבור בשלום את חג הפורים השנה, ובחג הפורים בשנה הבאה עלינו לטובה, נזכה לחגוג בשמחה שלמה!