בתקופה האחרונה יש טרנד חדש בקרב נשים בציבור הדתי־לאומי - לשמש כאם פונדקאית. מעשה זה נתפס כחסד עם מי שאינה יכולה להרות.
הרצון להיטיב פרץ את כל הגבולות, וגם נשים נשואות אינן נמנעות מלשאת ברחמן עובר שנוצר מזרעו של גבר זר שאינו הבעל שלהן.
לפני כחצי שנה התפרסמה ב'מאקו' כתבה גדולה על אישה המציגה עצמה כשומרת מצוות, ששימשה כפונדקאית לזוג גברים וראתה בכך מצווה גדולה.
במאמר זה ברצוני להאיר את ההשלכות של מעשה הפונדקאות, אשר לדעתי מציבות סימן שאלה גדול האם מדובר במעשה ראוי.
חסד שהוא גם פגיעה
החסד הוא באופן כללי מידה טובה, על כך אין חולק, אך כאשר הוא חסר גבולות הוא עלול להזיק. באיסורי עריות כותבת לנו התורה: "ואיש אשר ייקח את אחותו, בת אביו או בת אימו, וראה את ערוותה והיא תראה את ערוותו, חסד הוא, ונכרתו לעיני בני עמם". המילה חסד במקרה זה מוסברת לפי המפרשים כחרפה. אך המדרש מייחס למילה זו גם משמעות של חסד כפשוטו, ומתאר את נישואי קין עם אחותו כחסד שאיפשר את בניית העולם. הקשר בין אח לאחות, אשר היה חסד בימי בניו של אדם הראשון כאשר לא הייתה אופציה אחרת לקיומו של עולם, הפך לאחר מכן, כאשר התכונן מוסד המשפחה, לאיסור ולחרפה.
אין חולק כי מתן האפשרות להביא חיים לעולם לזוג נשוי שאינו מסוגל לעשות זאת בעצמו, הוא חסד גדול עם הזוג. אך למעשה זה יש השלכות על הילד שיבוא לעולם ועל החברה האנושית. האם אכן חסד לאחד תוך פגיעה באחר הוא עדיין חסד?
סוג של עבדות
בטרם ניכנס לפרטים, נעיר כי הפונדקאות בישראל ככלל איננה רק מעשה פילנטרופי. בהסכם הפונדקאות מקבלת כל אישה לפחות 165 אלף שקלים. למעשה מדובר בהסכם שהוא סחר ברחמה של אישה, בעל מאפיינים של עבדות זמנית. אישה שנכנסת לתהליך זה אינה יכולה להפסיקו על דעת עצמה, והיא למעשה משועבדת באופן מוחלט למי ששילם לה תמורת השימוש ברחמה. כידוע, לפי התורה מותר אומנם לאדם למכור את עצמו לעבד, אך אין זה מעשה ראוי. כדברי חז"ל: "אוזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי כי לי בני ישראל עבדים - ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו – יירצע" (קידושין כב, ב).
במאמר זה ברצוני לבחון את הפונדקאות שמתבצעת כמעשה אלטרואיסטי מובהק, גם כאשר האישה הפונדקאית אינה מקבלת שום תמורה בעבורו. כמו כן הדיון לא יעסוק בשאלה האם אסור או מותר להיכנס להליך פונדקאות מבחינה הלכתית, אלא יבקש לברר האם מדובר בהליך ראוי.
קולם המושתק של הילדים
הקול שאינו נשמע בנושא זה של הפונדקאות הוא קולם המושתק של הילדים. הבאת ילד לעולם היא מעשה הכרוך באחריות רבה. להבדיל מעולמם של בעלי החיים, שבו ההורות היא בדרך כלל מינימלית וחסרת משמעות לאחר שבעל החיים גדל והופך לעצמאי, ההורות בחברה האנושית היא משמעותית לכל החיים. הקשר הבין־דורי, האחריות, הנאמנות והכרת הטוב באים לידי ביטוי בסט הערכים שיצרה החברה האנושית סביב מוסד המשפחה.
מורשת הדורות הקודמים שנושא כל אחד מאיתנו היא הזהות האישית שלו, היא מותר האדם מן הבהמה, והיא סוד הצלחתה ויתרונה של האנושות על בעלי החיים. ילד שמגיע לעולם באופן שמנתק אותו מהאם הפונדקאית שהרתה אותו, ובמקרים רבים אף גדל אצל הורים שאינם אביו ואימו הביולוגיים, אשר קנו ביצית או זרע כדי לממש את תשוקתם לחוות הורות, למעשה מנותק מזהותו. הוא אומנם גדל עם אנשים שרוצים להעניק לו אהבה, אבל כדי למלא את רצונם הטוב הם שילמו כסף כדי לסלק מעולמו את האם הפונדקאית. כל אישה שתינוק גדל ברחמה, בועט, מתהפך, נולד, יודעת מה עובר עליה בתקופת ההיריון, אילו רגשות מציפים אותה. האם אנו יודעים מה חש העובר? איזה משבר הוא עובר כאשר מנתקים אותו ממי שהרתה אותו ימים ספורים לאחר שנולד? האם בדקנו מה עובר על ילד שיודע שאימו הורתו ויתרה עליו - לא משנה כרגע אם מסיבה כלכלית או אלטרואיסטית?
חשש לממזרות
בהנחה שהפונדקאית היא אישה לא נשואה, ייתכן שיש לה או יהיו לה עוד ילדים. ילדים אלו לדעת פוסקים רבים הם אחיו ההלכתיים של היילוד. אך היילוד אינו מכיר את הפונדקאית ואת ילדיה שהם אחיו ואחיותיו, ואין היום שום דרך יעילה להגן עליו מפני נישואי עריות של אח ואחות - מקרים שכבר קרו בארצות אחרות. פגשתי צעיר שנולד מזרע שנרכש בבנק הזרע, והוא סיפר על החור השחור הזה בזהותו ובחייו - החשש המתמיד שלו בכל מפגש עם בחורה שמא היא אחותו.
אולם כפי שציינתי, היום גם נשים נשואות מבצעות הליך פונדקאות. במקרה זה, הבחירה היא להביא לעולם ילד שלדעת פוסקים חשובים כמו הגרש"ז אוירבך (שו"ת מנחת שלמה, ח"ג קכ"ד) והרי"א ולדנברג (בשו"ת 'ציץ אליעזר' חלק ט' סימן נ"א), יש לגביו חשש לממזרות.
האם אפשר לקרוא למעשה כזה חסד?
סכנת ההורות ההסכמית
התרת תהליך הפונדקאות לזוגות נשואים, כאשר האב הוא בעל הזרע והאם היא בעלת הביצית ורק הרחם הושכר מאישה אחרת, הייתה אחד הצעדים הראשונים במדרון החלקלק שהוביל להכרה בהורות הסכמית כתחליף להורות טבעית. מהרגע שבו הוסכם כי ניתן, תמורת תשלום או בהסכמה מראש, לנתק ילד מאימו הורתו ויולדתו כדי לממש את תהליך הפונדקאות, נסללה גם הדרך לנתק את הילד מאביו הביולוגי באמצעות קניית זרע באופן אנונימי. לאחר מכן התאפשרה גם קניית ביצית וניתוק הילד מאימו הביולוגית, כך שהילד כלל אינו יודע מי הם הוריו שאת מורשתם הגנטית הוא נושא.
על ההשלכות החברתיות של תהליך זה כותב הרב יונתן זקס בספרו 'השותפות הגדולה': "אם ביולוגית, אם פונדקאית, אם תחליפית, אב ביולוגי, בן הזוג של האם, הורים חד־מיניים וכן הלאה... יש אפילו סכנה שילדים ייעשו סחורה השייכת לבעלי זכויות, סחורה שאפשר לייצרה על פי הזמנה בעזרת התערבות גנטית. בשכבות נרחבות של החברה בת־זמננו הורות יחידנית נעשתה לנורמה, והאבהות כמעט שאיננה קיימת כמציאות חברתית. סיכוייו של ילד לגדול מלידה ועד בשלות בתוך מערכת יחסים יציבה עם הוריו הביולוגיים מועטים מכפי שהיו זה עידן ועידנים.
"מדוע כל זה חשוב? כי הילדים משלמים את המחיר. כשנישואים יציבים חדלים להיות הנורמה, ילדים רבים יותר עלולים לחיות בעוני, ומתרחב פלח הילדים הנתונים להתעללות, לתקיפה מינית, לנטישה, לאיומים או להזנחה. השינוי מתרחש לנגד עינינו. במהלך שני הדורות האחרונים הייתה בריטניה במגמה כמעט רציפה של הגדלת העושר, ובכל זאת נרשמה בתקופה זו בקרב אוכלוסיית הצעירים עלייה בת 300 עד 1000 אחוזים בשיעור ההתמכרויות לאלכוהול ולסמים, הפרעות האכילה, תסמונת המועקה הנפשית, הדיכאון, הפשיעה האלימה, התאבדויות וניסיונות ההתאבדות".
חלומה של מרב מיכאלי
הבאת ילד לעולם היא סיכוי וסיכון. מי יודע האם יהיה לו טוב? כל עוד ההחלטה נתונה בידי ההורים הטבעיים, שגם נושאים באחריות על ההחלטה - זו דרכו של עולם. המעבר להורות הסכמית, שבה למעשה המדינה היא שמחליטה על ההורות, מכניס אותנו לשדה מוקשים שבו למעשה המחוקק הוא שאמור להחליט מי יכול להיות הורה ומי לא, עד איזה גיל מותר לאב ואם להיעזר בפונדקאית, מי אינו רשאי להסתייע בפונדקאות, כמה ילדים ניתן להביא (הפונדקאות מוגבלת לשני ילדים) ועוד ועוד. מדובר למעשה בסוג של רישיון להורות, הגשמת חלומם של מרב מיכאלי וחבריה המבקשים לפרק את מוסד המשפחה בהתאם לחזונם המרקסיסטי.
על אף כל האמור לעיל, מקרים שבהם מדובר בזרע וביצית של האב והאם שיגדלו את הילד, כאשר האם פונדקאית היא רווקה, גרושה או אלמנה – הם בעייתיים פחות מאחרים. זאת אם הותנה באופן ברור שהילד יכיר את הפונדקאית שהרתה אותו וידע שהיא אימו מבחינה מסוימת, וכן שיכיר את ילדיה ויידע הם אחיו ואחיותיו - לפחות לחומרא - מבחינה הלכתית. במקרה זה, על אף שאין בו פתרון לבעיה החברתית של סחר בנשים ובילדים, ולמרות שהוא מנרמל את הפיכת ההורות להסכמית בכפוף לרישיון המדינה - לפחות הפגיעה הצפויה ביילוד צומצמה למינימום.
הכותב הוא יושב ראש ארגון 'בוחרים במשפחה'
-
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)