לעת כזאת הגעת למלכות

חג הפורים הוא חג של תחפושות. אבל באופן מפתיע ומעט פרדוקסלי, זהו גם החג בו התחפושות נופלות ומתגלים הפנים האמיתיות שמסתתרות בדרך כלל מבעד למסכה.

אלא שפורים, כך נדמה לי, הוא סדנת הקשבה מודרכת של פעם בשנה. הקשבה לקולות הבוקעים מהמציאות כולה ומספרים לנו מה מתרחש כעת בעולם. כיצד מבעד לתככים הפוליטיים הקטנוניים, לכותרות האתרים הצעקניות ולכל שלל המאורעות שממסכים את אופק הראייה שלנו ומשכרים את חושינו לכל אורך השנה, הולך הקדוש ברוך הוא ובורא אורו של משיח. הולך ומוביל את העולם אל עבר תיקונו וגאולתו מכל המייצרים והמחשכים.

המדריך הגדול שלנו בהקשבה המודרכת לסיפורי המעשיות של העולם, כפי שהזכרתי כבר לא פעם, הוא רבי נחמן מברסלב, שבתורה מופלאה שלו, הסביר למה כדאי לנו מאוד לשים לב מה נאמר, גם במקומות שבדרך כלל לא כל כך 'נחשבים' כמקורות יודעי דבר:

"מִסִּפּוּרֵי דְּבָרִים שֶׁל הַנָּשִׁים יְכוֹלִים לֵידַע מַעֲמַד הַשְּׁכִינָה אֵיך הִיא אוֹחֶזֶת כָּעֵת וְזֶה שֶׁכָּתוּב אֵצֶל מָרְדֳּכַי "שֶׁהָיָה מִתְהַלֵּך לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר" וְאֶסְתֵּר הִיא הַשְּׁכִינָה כִּי מָרְדֳּכַי הָיָה מַשִּׂיג זאת, לֵידַע שְׁלוֹם הַשְּׁכִינָה מֵחֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים, עַל יְדֵי סִפּוּרֵי דִּבְרֵיהֶם" (ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רג - מִסִּפּוּרֵי דְּבָרִים שֶׁל הַנָּשִׁים יְכוֹלִים לֵידַע מַעֲמַד הַשְּׁכִינָה).

הרבה יש להעמיק בדברי רבי נחמן בתורה הקצרה הזאת שיסודה בהררי קודש של תורת הסוד, אך גם מבלי לעשות זאת, קל להבין שרבי נחמן לוקח ברצינות רבה את סיפורי הדברים של הנשים. ולכן לדבריו, מרדכי מטה את אוזנו ברוב קשב, לשמוע מה אומרת השכנה. זאת אומרת – השכינה...

אני ישראלית ואני יהודייה

את המסע שלנו אל חצר בית הנשים תוביל הפעם השחקנית היהודייה הידועה גל גדות, שדבריה לפני כשבוע בכנס הליגה נגד השמצה (ADL), בו זכתה גם באות הוקרה, "על עמידתה האיתנה והבלתי מתפשרת נגד אנטישמיות ושנאה, כמו גם על תמיכתה הבלתי מסויגת בישראל ובקהילות היהודיות ברחבי העולם", זכו לתהודה רבה בארץ ובעולם:

"שמי הוא גל. אני אמא, אישה, אחות, בת, שחקנית, אני ישראלית ואני יהודייה. אני אומר זאת שוב: שמי גל ואני יהודייה. זה לא מטורף שרק ציון העובדה לגבי מי שאני מרגיש כמו הצהרה שנויה במחלוקת? אבל לצערנו, במקום הזה אנחנו נמצאים היום.

"גדלתי בראש העין, מרכז ישראל. אמי היא נצר לניצול שואה. אביה, סבא שלי, אברהם ויס ז"ל, נולד במה שאז הייתה צ'כוסלובקיה. הוא היה היחיד במשפחתו ששרד. אביו נהרג כשנלחם בצבא הצ'כי נגד הנאצים שפלשו למדינה, ואמו ואחיו נרצחו בתא גז באושוויץ. הוא הגיע לישראל עם כלום ובנה לעצמו חיים חדשים. למרות הזוועות שנאלץ לעבור בחייו, הוא תמיד לימד אותי על ערכי האהבה, החמלה והסובלנות.

'את לא משיגה שום דבר בכעס ובשנאה'", ציטטה מדברי סבה בעברית, שלאחר מכן תרגמה לאנגלית. "מצד אבי אני הדור השמיני שנולד בארץ ישראל. אחד מאבותיי היה הכימאי הראשון בבית החולים בירושלים שערי צדק".

אין ארץ אחרת

בשבוע בו היינו עדים ליהודי אחר, שבגד בעמו ובמולדתו, ובחר להכפיש את ישראל בטקס קולנועי על יצירתו האוטו-אנטישמית, כאשר הוא מתייצב לצד הגרועים שאויבינו, הבחירה של גדות לכפור בעבודה הזרה המודרנית של המערב הפרו-ערבי והאנטישמי, ולהתגאות ביהדותה – זהו רגע שאי אפשר להפריז בחשיבותו. לא בכדי לימדו חכמינו, בעקבות מרדכי היהודי, "שכל הכופר בעבודה זרה נקרא 'יהודי'" (מגילה יג, א).

"אני גאה להיות ישראלית ואני גאה להיות יהודייה. כרגע אנחנו נמצאים במצב מאוד לא נוח שבו אנחנו צריכים להיאבק על על זהותנו. זה קורה כבר שנים רבות, ואנשים מתחומים שונים נאלצים לחיות עם זה, כולל אנשים מהמקצוע שלי. אני מעולם לא רציתי לדבר על פוליטיקה. תמיד ניסיתי להימנע מזה, כי אף אחד לא באמת רוצה לשמוע את דעותיו הפוליטיות של סלבריטאי, לא כך?"

ואז גדות מספרת בגוף ראשון את סיפורו הנצחי של היהודי הקוסמופוליטי, אזרח העולם הגדול, שמגלה לפתע, ביום בהיר אחד, שאין זהות אחרת ואין ארץ אחרת:

"אבל יחד עם זאת, ראיתי את עצמי כאזרחית העולם. ידעתי שאנטי-ישראליות ואנטישמיות קיימת, אבל לא נתתי לישראליות שלי להגדיר אותי, אלא שהסתכלתי על זה רק כרקע שלי והמקום שממנו באתי. ואז קרו אירועי ה- 7 באוקטובר. מעולם לא חשבתי שנצטרך לחזות במוות והרס כה נוראי של חיי יהודים. ומעולם לא חשבתי שנראה אנשים ברחובות ארה"ב ובעולם שלא רק שלא מגנים את מעשי חמאס, אלא חוגגים טבח שנעשה ביהודים".

וברגע נורא שכזה, מהו המקום בו מצאה השחקנית המפורסמת נחמה? "מצאתי את עצמי בבית כנסת. וזה היה הרגע בו הרגשתי לבסוף מעט נחמה. הרגשתי את החיבוק של העם היהודי. ואת העוצמה שבחום הקהילה שלנו".

דבריה של גל גדות הם עוד הוכחה למה שאני מכנה "התפוצצות של הזהות" שאנו חווים מאז אותו יום נורא ששינה את חיינו מן הקצה אל הקצה.

וונדר-וומן

גל גדות מתארת את מה שחוותה כסוג של קריאת השכמה, השכמה לאמץ את הזהות שלה, להיות גאה בה, ולהיאבק למענה, למען העם שהיא שייכת אליו ואוהבת כל כך:

"אני לא היחידה כאן שעבורה זו הייתה קריאת השכמה. לא משנה כמה לא רצית לדבר על זה, איש מאיתנו לא יכול להתחמק יותר ולהתעלם מהעובדה של עלייה בכמות שנאת היהודים ברחבי העולם. אז שוב אני אומרת: אני גל, אני יהודייה ונמאס לנו משנאת יהודים. אנחנו נתמודד מול אנטישמיות, ולעולם לא ניתן לה להביס אותנו או להגדיר אותנו מכיוון שהאהבה שלנו חזקה יותר מהשנאה שלהם".

"אז מי אנחנו? אנחנו, העם היהודי, אומה עתיקה, עם סיפור עתיק, ומולדת עתיקה. אנחנו האנשים שחוגגים את החיים, אנחנו פועלים למען עתיד טוב יותר של שלום, אנחנו מאתגרים את השנאה, ואנחנו עושים את זה מתוך אהבה. כשאנחנו תמיד שואפים להפוך את העולם למקום טוב יותר. ומי אני? השם שלי הוא גל, אני יהודייה. עם ישראל חי".

קל לנו כאן בישראל להזדהות עם דבריה הפשוטים והישרים של גדות. אבל להגיד אותם בסביבה כל כך עוינת, כשהיא מפנה אצבע מאשימה לכל חבריה הצבועים בתעשייה אליה היא שייכת, שבחרו לשתוק במקרה הטוב ולגנות את הקורבנות במקרה הרע, זאת גבורה שדורשת חיבור עמוק לזהות היהודית. חיבור עמוק לוונדר-וומן היהודית, גיבורת מגילת אסתר, שנאבקת בעד עמה ומולדתה.

לבקש על עמה

כאשר מספר מרדכי לאסתר על גזירת ההשמדה ודורש ממנה לפעול באופן נחוש ומיידי, הוא אומר לה את הדברים הנוקבים הבאים: "וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים. כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת" (ד, יג-יד).

מרדכי דוחק באסתר לעשות צעד של מסירות נפש בעד עמה, גם אם הפוזיציה בה הייתה, העמידה אותה בסכנה ממשית. את התוצאה של הצעד האמיץ הזה מתאר המדרש שקשור באופן ישיר גם לפרשת כי-תשא שנקרא השבת:

"שלושה דברים נתן משה נפשו עליהם ונקראו על שמו... ישראל – כמה נצטער עליהם ונקראו על שמו (ישעיהו סג, יא) "וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ".

וכן אסתר נתנה נפשה על ישראל ונקראו על שמה שנאמר ( אסתר ד, ח) "וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ". (מכילתא בשלח טו, א; מדרש רבה ל, ד)"

את דברי המדרש תמצת רבי שלמה אלקבץ בפירושו למגילת אסתר, "מנות הלוי":

"היה זה ממרדכי הצדיק לחזק ידיה ולהלהיב אותה, שתמסור את עצמה לסכנה, כאשר עשה משה רבנו ע"ה (-עליו השלום), שאמר (שמות לב, לב) ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, וזכה שנקראו עמו, וכן היא תזכה שיקראו עמה". (רבי שלמה אלקבץ, מנות הלוי).

משה רבנו מוסר את נפשו למען עמו, עם ישראל, גם אחרי נפילתם הקשה בחטא העגל. בכך הוא חושף ומגלה את עומק השייכות שלו אל עמו ואת עומק שייכותו של עמו לאלוהיו. גם אסתר צועדת בעקבותיו בכך שהיא מסכנת את נפשה כדי לבקש על עמה. בכך נתנה כוח לכל גיבורות העל לאורך הדורות, להיות מוכנות לתת כל מה שצריך למען העם שלהן.

בלב כל גיבורה כזאת כמו מהדהדת תשובה נחרצת לשאלתו הנצחית של מרדכי: לעת כזאת הגעת למלכות!

מתוך המאמר שיפורסם השבת בעלון באהבה ובאמונה של מכון מאיר