אחד הדברים הכי מזוהים עם פורים זה התחפושות. לפעמים מנהגים מצליחים לגעת בנקודה המרכזית.
ננסה לטעון כי מנהג זה קשור למסר העיקרי של פורים ומבליט אותו. הוא נוגע בשורש של המגילה ושל פורים. לאחר מכן, נדבר על תחפושות ומסכות בימינו.
תחפושות של כל דמויות המגילה
לאורך כל סיפור המגילה, אפשר לראות שכל הדמויות מתחפשות, לובשות מסיכות ומחליפות זהויות. זה ממש חלק משמעותי של הסיפור.
אחשוורוש
לובש בגדי כהונה במשתה שלו, ואף מנסה לשבת על כיסא שלמה המלך (מגילה יב', א', ואסתר רבה א', יב').
ושתי
מסרבת לבוא אל אחשוורוש לאחר שהיא הופכת למצורעת ונעשית לה זנב. יש שביארו שזהו המקור למנהג התחפושות (אליה רבה, תרצו', טו').
אסתר
לא חושפת את זהותה: "אין אסתר מגדת" (אסתר ב', י'), וכל עם ועם היא נדמית כאילו היא שייכת להם (מגילה ז' א').
לאחר מכן, כאשר אסתר תיכנס לאחשוורוש לרקום את התוכנית שלה, היא "תלבש את המלכות" (ה', א'), וחז"ל מסבירים שאלו בגדים מאוד מיוחדים ועליונים, ויש שביארו שזה מקור מנהג התחפושות.
מרדכי
מתחפש גם פעמים רבות בסיפור. בהתחלה, הוא לא חושף לבגתן ותרש שהוא מבין את שפתם. "תחפושת" זו, מאפשרת לו לגלות את רצונם להרוג את אחשורוש. לאחר מכן, הוא באופן מודע לובש "שק ואפר" ומגיע כך לפני שער המלך. אסתר מנסה למנוע ממנו לעשות זאת. בהמשך, הוא ילבש את בגדי המלכות אשר המן חשב שיועדו אליו, והמן ירכיב אותו בעיר על הסוס - "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". בסופו של דבר, "מרדכי יצא מלפני המלך, בלבוש מלכות...". יש המסבירים שזהו המקור למנהג התחפושות.
המן ועמלק
המן עושה את עצמו לאל, ושם צלמים על לבו, ומצפה שכולם ישתחוו לו. באופן כללי יותר, העמלקים (מוצאו של המן) מתחפשים לא מעט. כאשר שאול נצטווה להשמיד את עמלק, כולל הבהמות, רש"י מבאר כי העמלקים היו מתחפשים לבהמות על ידי כישוף. יש המבארים שזהו המקור למנהג התחפושות.
הקדוש ברוך הוא "מתחפש"
שמו של הקב"ה לא מופיע אפילו פעם אחת במגילה. חז"ל מסבירים שכל פעם שמוזכר "המלך" בסתם, הכוונה גם רומזת להקב"ה. כאשר "בלילה ההוא נדדה שנת המלך", הגמרא מבארת שזהו "שנתו של מלכו של עולם". בעצם הקב"ה נמצא שם לאורך כל הדרך, רק נסתר. חז"ל מסבירים שאסתר רמוזה בתורה בפסוק "ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". במילים אחרות, הקב"ה לובש מסכה ומסתיר את פניו.
הרעיון הוא שגם מי שמסתיר פניו הוא באמת עדיין שם. הפנימיות לא השתנתה, רק הגילוי. הקב"ה היה בכל מאורעות המגילה ורקימת התרחישים. רק בסוף הסיפור אפשר להבין זאת. מי שיודע שזה רק מסיכה, ממשיך להאמין שחברו נמצא שם, וממשיך לאהוב אותו. כך מסביר רבי משה חאגיז את מנהג התחפושות.
כל פורים מלא בתחפושות וחשיפות, במסכות והסתרות, ובסוף יש התהפכויות - "ונהפוך הוא".
גם בימינו, מאז שמחת תורה, נחשפנו להרבה תחפושות, מסכות וחשיפות.
ראינו את הפרצוף האמיתי של הרוע, גם אם לפני זה היה מכוסה במסכה. נחשפנו לתחפושת של ארגוני 'זכויות אדם' ו'זכויות נשים', שלא באמת אכפת להם כאשר מדובר בישראל. ראינו מי חברים אמיתיים שלנו ומי חברים "מתחפשים" שלנו (אמברגו?). הבנו שהמחלוקות והפירודים בעם ישראל לא היו אלא תחפושת לאחדות ואהבה אמיתית בינינו. ראינו בני 18 לובשים מדים (תחפושת) ומסתערים כמו גיבורים ואריות. מילואימניקים הנראים כמו אנשים רגילים, פושטים את בגדיהם והופכים ל"גיבורי על".
נחשפנו למה שבפנים.
ראינו "הסתר פנים", אך באותו זמן חווינו ניסים רבים - גלויים יותר וגלויים פחות. רק מי שקורא את המגילה עד הסוף יצליח להבין איפה נמצא "מלכו עולם"... כבר מההתחלה.
אפשר להסיק כי מנהג התחפושות שוזר את כל הדמויות במגילה, את מאורעות הסיפור, ונוגע במסר העיקרי של פורים.