שמעון אור, דודו של אבינתן החטוף בעזה, התארח באולפן ערוץ 7 ושיתף על הקשר המיוחד עם אחיו התאום ירון, אביו של אבינתן, ועם גיסתו דיצה.
"הרבה ממה שאני עושה היום למען אבינתן נובע מכוח הקשר שבינינו והקשר עם דיצה, גיסתי", הוא אומר.
על הקשר המיוחד בינו לבין אביו של אבינתן, מרחיב שמעון ומספר על חוויה משותפת של הדברים, שיחות רבות באשר למה שיש לעשות בעתיד מתוך הבנה שכל אמירה שיוצאת החוצה היא בעלת השפעה והשלכה.
על עצמו הוא מספר מעט. אב לשבעה כשהגדולה בגיל 33 והקטנה בת שלוש ובאמצע חמישה בנים, ילדיו בגילאים מקבילים פחות או יותר לילדיהם של ירון ודיצה. "באירועים משפחתיים הם מגיעים יותר כדי להיות בינם לבין עצמם מאשר להיות איתנו", הוא אומר.
עוד נשאל על האופן בו מתמודדת המשפחה בהרכביה השונים עם המציאות הקשה בה בן המשפחה מוחזק כחטוף בידי חמאס. הוא מספר על חשיבות המפגשים של ירון ודיצה עם בכירים בצמרת הצבא בביקוריהם התכופים וכמעט היומיומיים בקריה בתל אביב.
המפגשים הללו, כמו גם המפגשים במקום העבודה שבו הועסק אבינתן, מהווים עבור המשפחה מעין מפגשי סולידריות מחזקים ומעודדים כשאליהם מצטרפים אזרחים ומכרים רבים, ועם זאת הוא מספר על כך שהוא עצמו לא הגיע לאותם מפגשים. "כל אחד תופס לעצמו נישה של קשר. זה יותר מאשר האמונה שאם אפגש עם קצין בכיר או בעל עמדה אקבל מזה משהו. זו דרך לשמור אתו על קשר מעבר למאבק לשחרורו".
על אבינתן עצמו מספר שמעון: "הוא מהנדס חשמל ב'אינבידיה'. הוא למד ברצינות ועבד שם שנתיים עד החטיפה. אבינתן בחור ציני במובן החיובי, לוקח את החיים כאילו בקלות, נראה שהוא כאילו לא רציני אבל זו המעטפת שאיתה אנחנו נפגשים בהיבט המצחיק של המפגש, את הצחוקים האלה אנחנו, המשפחות, אוהבים מהמפגשים בינינו, אבל יש לו נשמה גדולה. כשצריך לפעול ולעבוד הוא עושה את זה חזק. זה עבורי אבינתן מעבר לכך שהוא הבן של דיצה וירון וזה מה שמפעיל אותי".
"לכל אחד חשוב לשמור על שפיות ותקווה בדרכו שלו. ירון, למשל, ממשיך לעבוד כרגיל. אני זוכר שביום החטיפה היינו אצל ירון באריאל, סרטון החטיפה פורסם מיד בוקר, וירון אמר שחשוב לו מאוד שנמשיך בסעודת שמחת תורה. זה משהו שמחזיק אותך בתוך הכאוס. אנשים אז לא ידעו מה לעשות ובאמת לא היה מה לעשות. אבינתן ונועה ניסו במשך שעות להפעיל מישהו שיבוא להציל אותם, אבל זה לא צלח. מחפשים משענת והמשך הסעודה הייתה אז העניין. גם היום הוא שומר על עבודה קבועה. דיצה עושה את זה בצורה אחרת ואני עושה את זה בצורה אחרת. כל אחד שומר כך על השפיות ועל העשייה למען אבינתן בצורה אחרת".
עוד הוא מדגיש בדבריו כי גם מעשים טובים שבני המשפחה עושים נחשבים כעוד מעשה ועוד מעשה לטובת שחרורו של אבינתן.
הוא מוסיף ומספר כי המצפן עבורו, זה שלפיו הוא מחליט וקובע את צעדיו, הוא החירות. בעוד יש מי שמזהיר ומתריע מהתבטאויות כאלה ואחרות שעשויות להישמע על ידי החמאס שעלול לנקוט בעקבות כך בדרך כזו או אחרת, הוא עצמו רואה לנגד עיניו את ערך החירות. חירות מהחמאס, חירות מהפחד, חירות מכל מה שיכול להפיל אותנו למטה, ואת זה אני אומר גם לאבינתן. אני בטוח שהוא שומר על החירות שלו ואני רוצה שישמור גם על החירות של מי שסביבו".
בדבריו הוא מתייחס גם לאופן בו נוקטות משפחות חטופים המחצינות כעת את הקושי והעיוניים שהחטוף עובר, "לעולם לא אלך בדרך הזו. אחצין את החירות של אבינתן, חירות שאני בטוח שהוא הולך בה יחד עם מי שסביבו ואת החירות שלנו".