'הראשון לפעול, הראשון לשנות', זהו המשפט שבחרה משפחתו של רס"ן דביר ציון רווח הי"ד שנפל בקרב בצפון רצועת עזה לפני כחודשיים, להנציח על סטיקר כביטוי לאורח חייו. באולפן ערוץ 7 מתארח אביו, אבי, ומספר על אישיותו המיוחדת של בנו שלחם ברצועת עזה מיומה הראשון של המלחמה, למעשה כ-500 ימי לחימה רצופים.
המוטו שמובע בסטיקר, מספר אבי, מבטא את תפיסתו של דביר ציון כבר מתקופתו כתלמיד תיכון ששאף להתגייס לצבא ולשנות ככל שיוכל. מי שניסח עבורו את המשפט היה הרס"פ שלו. כמ"פ בחטיבת הנח"ל יועד דביר ציון להתמנות לסמג"ד, הכרעה שאמור היה לקבל בחודש הנוכחי, במרץ.
"הראשון לשנות מבטא את הרצון לחנך, להיות מ"פ קשוב לחיילים, הראשון לפעול מבטא את החתירה למגע, את ההובלה של הפלוגה גם לאחר פציעה. הייתה לו פריצת דיסק, אבל הוא דידה עם הרגל במשך שבעה חודשים והוביל את הפלוגה. הייתי שואל אותו איך אתה מוביל פלוגה עם פריצת דיסק והוא היה אומר לי 'שתדע אבא, גם עם הרגל אני תמיד ראשון, אני תמיד מגיע ראשון עם הפריצת דיסק'", מספר אבי ומתקשה לעצור את הדמעות.
סדר הפיקוד שקבע לעצמו דביר ציון התאים לשאיפתו לבצע את התפקידים באופן המקצועי ביותר. לאחר שצבר ניסיון קרבי כמ"מ מצטיין הגיע לפקד על טירונים מתוך הבנה שכעת הוא יודע היטב מה הגדוד זקוק לו ומתוך כך יכשיר את חייליו ובהמשך יוכל לפגוש את בוגרי הפלוגה שלו כמפקדים שאיתם יוכל לקדם הלאה את מטרות היחידה מתוך ביטחון שאותם לוחמים ומפקדים התחנכו על בסיס גישתו שלו. "זו הייתה חשיבה אסטרטגית מהמעלה הראשונה", הוא אומר.
אבי מוסיף ומספר על מסמך שהראה לו קצין שנפצע בתקרית בה נפל דביר ציון, ובמסמך זה שנכתב בשנת 2024 כתב על הכשרת מחלקת הצלפים בשנת 2026. "עוד לא "בלענו" את 2024 והוא כבר מסתכל קדימה. הראייה שלו הייתה משהו מדהים, ראייה אסטרטגית ומערכתית שהפתיעה אותי לגמרי. לקח את מה שאימא שלו חינכה אותו ואת מה שאני נתתי לו, עירבב ובכל דבר הסתכל מאה צעדים קדימה", אומר אבי ומציין כי היו מי שהגדירו את בנו כ"הקהלני של הדור".
אבי מספר על השם שבחר עם רעייתו לבנו, דביר על שם בית המקדש וציון על שם דודתה של רעייתו שנפטר כשנתיים לפני נישואיו. חמותו ביקשה שיצרפו לשמו של הנכד הבכור גם את השם ציון והם אכן עשו זאת, "עכשיו רואים את החיבור המושלם בין היכל קודש הקודשים לציון", מספר ונזכר אבי והקושי ניכר על פניו.
כילד, מספר אבי, ראה דביר ציון לנגד עיניו את סבא יעקב, ניצול השואה שהיה קצין בצבא, "אז ברור מאליו שגם דביר ציון יהיה קצין", הוא אומר ושוב הדמעות חונקות אותו. גם את העיסוק בחשמל העתיק דביר ציון מסבא יעקב כשבחר ללמוד אלקטרוניקה וחשמל.
"מהמסע לפולין הוא חזר בתחושת מתח. הוא התעקש שם להגיע לבית היתומים של סבא. אמרו לו שצריך להוציא מאבטח במיוחד, הוא אמר שהוא כאן והוא רוצה להגיע לשם. הצמידו לו מאבטח והוא הלך לשם וצילם את המקום. הייתה בו מוכוונות מטרה", אבי אומר ומספר על הגילויים המשפחתיים של אופיו המיוחד של דביר ציון כפי שלא חשבו ולא ידעו. "את כל ההר הוא עלה לבד. אנחנו רק אמרנו לו איפה נמצאת הפסגה. שום דבר מעבר לזה. לא אמרתי לו להסתער, אבל הוא חזר מפולין ואמר ששום דבר ממה שקרה בפולין לא יחזור עוד. אני הולך לקרבי כדי שזה לא יקרה יותר".
על מה שמחזיק אותו בימים הקשים הללו, מספר אבי כי מאז פרש לגמלאות הוא מקדיש מזמנו ללימוד ובחודשים האחרונים חש צורך פנימי להוסיף בלימוד, איתותי הצורך הזה לא הפסיקו ובשבת שלפני נפילתו של דביר ציון התחושות היו חזקות במיוחד, תחושות אל ניתן להסביר עד שהגיעה הדפיקה בדלת. הלימוד שלמד באותם ימים שלפני נפילת הבן היו דיני ימי האבלות.
בשבעה, הוא מספר, חש את החיבוק מאלפי מנחמים שהגיעו לעטוף את המשפחה ולהיות איתה. "אלפי אנשים ביום", הוא אומר ומספר על המחשבות שעלו בו ביום חמישי בשבוע השבעה, כאשר התבונן ארוכות בתמונת בנו שנפל ובעוד תוהה על המציאות החדשה שבה הוא נמצא ראה את העיתון המונח שם ובו הדיווח על נפילת הבן שנהרג בגיל 28 ומיד עלתה בו הגימטריה 28-כח, ומתוך כך התמלא בכוחות לשוב ולספר את סיפורו של בנו כמעין צוואה שהותיר לו ולמשפחה בנו.