בשושן פורים זכיתי להתארח בביתה של זוהרה ביטון, בשלנית אגדית עם ידי זהב.
זוהרה היא סבתא של חבר טוב של בעלי, ומכיוון שהוא סועד את סבו במסירות נפש כבר תקופה ארוכה, בעלי רצה לבוא, לבקר אותו ולחזק את ידיו על המצווה החשובה.
הבית של משפחת ביטון נמצא ב"ותיקה", כך קוראים בבית שמש לעיר הישנה. בית קטן מהסוג שהיום כבר קשה למצוא, עם גג רעפים, תריסי עץ ובלטות אמיתיות של פעם. נכנסים אליו דרך גינה קטנה, עשירה בצמחי תבלין ושיחים פורחים. ובפנים? מטבח קומפקטי ומצוחצח ואין־ספור תמונות של צדיקים בסלון.
זוהרה קיבלה את פנינו בחיוך חם ולבבי: "תיכנסו תיכנסו, איזה כבוד!". גילה המתקדם לא נראה עליה כלל. היא חיונית ומלאת מרץ, ולמרות שכבר הגיעו לא מעט אורחים זוהרה הצליחה למצוא לנו מקום מול שולחן ערוך בכל טוב. "כל חבר של הנכד שלי הוא חבר שלי!" הצהירה בחום. אומנם אנחנו לא רצינו להטריח אותה והסברנו שהגענו רק לביקור קצר, אבל זוהרה לא רצתה לשמוע. "קודם כול תטעמו משהו, אחר כך תוכלו ללכת", צחקה לעברנו. אז באמת טעמנו משהו. ועוד משהו, ועוד משהו. איך אפשר שלא?
לראות פירות מתוקים
"אני הייתי מורה בבית שמש של פעם", סיפרה לי זוהרה תוך כדי הסעודה. "זה לא דומה למה שאת רואה היום, עיר ענקית עם עשרות אלפי תושבים. באותם ימים הייתה כאן עיירת פיתוח של ממש, חצי מעברה חצי עיירה. כולם הכירו את כולם, ובתור מורה התפקיד שלי היה מסביב לשעון. אימהות של תלמידים היו קופצות אליי הביתה לברר מה עם הילד שלהן, ולכל מקום שהלכתי תמיד היו צועקים לי 'המורה, המורה', גם במכולת וגם בגינה. לא כולם מסביבי היו דתיים, ולכן העבודה הייתה שליחות בשבילי. תמיד השתדלתי לחבר את התלמידים למסורת ולקרב אותם אל אביהם שבשמיים, וברוך השם ראיתי לא מעט פירות מתוקים".
"אמא שלי הייתה מורה אהובה במיוחד", מצטרפת לשיחה גם הבת, מזל. "בפורים לא יכולנו לזוז בבית מרוב משלוחי מנות, בכל רגע הדלת הייתה נפתחת ועוד בונבוניירה או בקבוק יין הצטרפו לעשרות המשלוחים שכבר גדשו את השולחן. סעודת פורים אצלנו הייתה מלאה בכל מיני אנשים שלא היה להם איפה לחגוג. אמא תמיד בישלה מאכלים מכל הלב, סעודת מלכים עם טעם מושלם וסירים ענקיים". אחר כך היא לוחשת לי: "גם היום, בגילה המתקדם, מגיעות לכאן כל מיני נשים, לפעמים כאלה שאין להן איפה לאכול. אחרות מגיעות לקפה ועוגה והזדמנות לשפוך קצת את הלב. לאמא יש מקום לכולם".
ואכן הלב הרחב שלה ניכר בכל מאכל שהיא מגישה לשולחן. כל המנות שהגישה היו מושלמות, אבל במיוחד התלהבתי מהקציצות של האביב. תבשיל עשיר, ריחני, קציצות רכות ועסיסיות בצורה לא רגילה, מוגשות ברוטב מושלם וירקות ירוקים של אביב. זוהרה שמחה לשתף אותי במתכון הנפלא שלה, והנה הוא לפניכם.
קציצות אביביות של זוהרה
צילום: שושי גרינוולד
-
דרגת קושי:
קלה פלוס
זמן בישול:
שעה
8-6 מנות
500 גרם בשר בקר טחון טרי
בצל גדול קלוף
4 שיני שום
3 כפות פטרוזיליה קצוצה
ביצה אחת
2 כפות שמן
כף פפריקה מתוקה בשמן
חצי כפית ראס אל־חנות
מלח ופלפל
4 פרוסות לחם בלי הקרום
לרוטב:
בצל גדול קצוץ דק
3 כפות שמן זית
6 שיני שום פרוסות
2 גבעולי סלרי עם העלים קצוצים גס
4-3 עלי סלק (מנגולד) שטופים וקצוצים גס
כוס פול טרי מקולף או קפוא
כף פפריקה מתוקה
חצי כפית כורכום
כף אבקת מרק עוף
עגבנייה גדולה רכה ומגוררת
2 כפות רסק עגבניות איכותי
מלח ופלפל
4 כפות כוסברה קצוצה
מכינים את הקציצות: במעבד מזון טוחנים את הבצל, השום, הביצה, הפפריקה, ראס אל־חנות, 2 כפות שמן, מלח ופלפל לתערובת אחידה. משרים את הלחם בקערה עם מים כדקה וסוחטים היטב. מניחים את הבשר בקערה, יוצקים עליו את תערובת הבצל והלחם הסחוט, לשים את הכול היטב לתערובת אחידה ויוצרים ממנה כדורים. מחממים שמן במחבת ומטגנים את הקציצות עד להזהבה קלה מכל צד (אפשר גם ללא טיגון).
מכינים את הרוטב: בסיר רחב מטגנים את הבצלים הקצוצים בשמן על אש גבוהה תוך כדי ערבוב במשך דקה או שתיים, מנמיכים את האש וממשיכים לטגן ולערבב מדי פעם במשך 10 דקות. מוסיפים את השום ומטגנים עוד דקה. מוסיפים את העגבנייה ומערבבים. מוסיפים את רסק העגבניות והתבלינים ומערבבים היטב, מניחים על הכול את הקציצות וביניהן את גבעולי הסלרי, עלי הסלק והפול. מוסיפים מים עד גובה הקציצות, מפזרים על הכול כוסברה קצוצה ומביאים לרתיחה. מבשלים מכוסה על אש נמוכה כשעה.
לתגובות: avmyzlik@gmail.com