התחלה// לפני 43 שנה, נולדה וגדלה באשקלון. הבכורה מתוך חמישה ילדים.
אבא// יצחק גיהסי (67), בעברו איש קבע וסגן אלוף בחיל הלוגיסטיקה. כיום מנהל מחלקת התברואה בעיריית אשקלון. "אבא אדם שבנה את עצמו בעשר אצבעותיו. הוא גדל במשפחה קשת יום ולקח את האחריות בידיו, וחינך אותנו שהשכלה היא דבר חשוב מאוד בחיים ושהכול תלוי בנו. והכי חשוב, אצלו המשפחה היא במקום הראשון".
אמא// מרים (65), ילידת איראן שעלתה ארצה בגיל שלוש. "עבדה כל החיים קשה. התחילה בתור קלדנית בבנק לאומי וצמחה ליועצת השקעות, אחת הטובות בבנק. יחד עם הקריירה, מאז שהיינו קטנים, הייתה מאוד מחויבת לנו, והייתה יושבת איתנו על שיעורי הבית ודוחפת אותנו ללמוד. חכמה, מנהיגה טבעית ודמות ומופת".
ילדות// עד כיתה ג' גרה המשפחה בשכונת רמת אשכול באשקלון, ואז עברה לשכונת נאות אשקלון. בעקבות המעבר החלה ללמוד בבית ספר חדש. "פתאום כמעט לא הכרתי אף אחד בכיתה. בחוויה שלי בתור ילדה זה היה לא פשוט. הייתי צריכה להשתלב בלימודים ובחברה ולהוכיח את עצמי לכולם מחדש".
אולפנה// בתיכון למדה באולפנית צביה באשקלון. "אלו היו שנים משמעותיות של עיצוב וגיבוש הזהות שלי. אחד היתרונות באולפנה זה שיש המון לימוד ושיח סביב עולם התוכן הדתי, והרגשתי איך אני בונה את עצמי ומבססת את הזהות האמונית שלי. הייתי תלמידה טובה, כזאת שמגיעה לשיעורים, לומדת ומסכמת הכול. הייתי מה שנקרא חנונית. תמיד היה לי חשוב ללמוד, זו גם הדחיפה שקיבלתי מהבית".
בני עקיבא// בשנות התיכון הדריכה בסניף בני עקיבא בשכונת ילדותה רמת אשכול. שם גם פגשה את מי שלימים יהיה בעלה. "בעלי לא היה חניך בתנועת נוער אבל הוא גר בשכונה, ובשלב הזה כבר שירת בצבא. יום אחרי שנפגשנו הוא כבר אמר לי: אנחנו הולכים להתחתן. היינו חברים שלוש שנים".
תל אביב// שירות לאומי עשתה בבית הספר היסודי הממלכתי בלוך בשכונת נחלת יצחק בתל אביב, במסגרת פרויקט תל אביב לחינוך לזהות יהודית. בתום השנה פנתה מיד ללימודים באוניברסיטת בר אילן, "כי כבר ידענו שאנחנו עומדים להתחתן במהלך השנה הראשונה באוניברסיטה".
החצי השני// ד"ר רפאל מינס (47), חוקר ומרצה לפיזיקה באוניברסיטת אריאל. "בעלי הוא החבר הכי טוב שלי והשראה בשבילי. הוא אדם חכם מאוד, איש אשכולות שעושה המון מהמון. לומד ומלמד הרבה תורה, עוסק במחקר, וגם יזם סטארט־אפ. גאווה גדולה להיות נשואה לו. מבחינתו המשפחה היא מעל הכול".
הנחת// תשעה. הבכורה אבישג בת 21, אחריה התאומים יואב ותמר (20), יעל (17), איתן־שלום (14), הדס (12), יונתן (9), והתאומות אריאל ושוהם (6). "הברכה הגדולה, הגאווה הגדולה והחיים עצמם. החיבור והקשר ביניהם הם נחת בשבילי".
משפחה ברוכה// "בסוף מה שיש לנו בחיים זו המשפחה והיא תמיד לפני הכול. תמיד ידעתי שאני רוצה משפחה גדולה, ואחרי שהגדולים שלנו נולדו ראינו שטוב לנו איתם ושאנחנו מסוגלים לכך כהורים ובחרנו בכך. זו הברכה הכי גדולה, זכינו".
משפטים// למדה לימודי משפטים בבר אילן. "מאז שהייתי קטנה אנשים אמרו לי 'את צריכה להיות עורכת דין'. זה תחום שמאוד עניין אותי והאמנתי שאני יכולה להיות טובה בו". בסיום לימודי התואר הראשון במשפטים עשתה התמחות במחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים.
דוקטורט// בסוף ההתמחות נולדו התאומים. חודש אחר כך ניגשה למבחני הלשכה, למרות ההבנה שככל הנראה לא תהיה עורכת דין אלא תפנה למסלול האקדמי. "הייתי אחרי לידה, אבל ניגשתי למבחנים עם מה שידעתי ועברתי". את הדוקטורט החלה חצי שנה אחר כך, במסלול ישיר, "הייתי בת 23 עם שלושה קטנטנים בבית".
פנסילבניה// לצורך הפוסט־דוקטורט של בעלה הם נסעו לארצות הברית. פרט להיותה אמא לשישה קטנים, עבדה בשנים ההן כחוקרת אורחת בבית הספר למשפטים באוניברסיטת פנסילבניה, והשלימה את כתיבת הדוקטורט. לאחר ארבע שנים שבו ארצה וקבעו את ביתם בקריית נטפים, "היה לנו חשוב לגור בשומרון".
מרצה// את הפוסט־דוקטורט עשתה באוניברסיטה העברית, ומיד החלה ללמד בקריה האקדמית אונו. שם היא כבר יותר מעשור. "משפטים הוא תחום ידע רחב שנוגע בסוגיות הבוערות של החיים. היום השיח הציבורי הוא דיכוטומי וסטראוטיפי מאוד, וכמרצה אני שואפת לתת לסטודנטים כלים לבחון סוגיות משפטיות, שכמו שאנחנו רואים מתעוררות כל הזמן, בצורה מורכבת ועמוקה ולא במבט שטחי".
משנה מציאות// כבר שש שנים מנהלת אקדמית של הקמפוסים החרדיים בפקולטה למשפטים. "אני רואה בתפקיד הזה שליחות. לציבור החרדי מאתגר לבוא ללמוד לימודים אקדמיים, ובמובן הזה זו מהפכה שקורית בשטח. התהליך הזה הוא ללא ספק משנה מציאות".
חברת מועצה// חברת מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו מזה שבע שנים, ומכהנת גם כיושבת ראש ועדת ערר ברשות. "מינה אותי בזמנו שר התקשורת איוב קרא, כמובן באישור הממשלה. בראש הרשות עומדת המועצה הציבורית, והיא זו שקובעת את מדיניות הרשות. הרשות אחראית ומפקחת על הרגולציה על שידורי הטלוויזיה והרדיו המסחריים בישראל ועל כללי האתיקה. בהמשך, כשהמועצה סיימה את הקדנציה שלה, שר המשפטים יועז הנדל מינה אותי לקדנציה שנייה ומאז אני שם".
להתערב// "הרגולטורים באופן אוטומטי מעדיפים להתערב, ואני אומרת: רגע, בואו נחשוב האם יש הצדקה להתערב. בגדול אני מאמינה שיש לתת לאמצעי התקשורת את החירות בשידור, אבל לפעמים חשוב דווקא כן להתערב. מצד אחד אתה לא רוצה להגביל את חופש הביטוי יותר מדי ולהפוך למשטרת מחשבות. מצד שני, יש מקרים שאנחנו נדרשים להציב גבולות".
הסתה// "למשל, ב־7 באוקטובר הייתה במגזר הערבי תחנת רדיו שהעלתה לשידור את דובר הג'יהאד האסלאמי שהצדיק את הטבח. היה לנו חשוב לנקוט עמדה ברורה ולהבהיר שגם לחופש הביטוי יש גבול. כשיש הסתה לאלימות וגזענות גם נגד אישי ציבור יש לנו כרשות את האמצעים לפעול מול הגוף המשדר".
הסאגה// כאשר יושב ראש המועצה התפטר באוגוסט האחרון, שר התקשורת קרעי נדרש למנות מחליף לתפקיד כממלא מקום לשלושה חודשים. "השר ביקש למנות אותי באופן זמני, ואני נתתי את הסכמתי. אבל הייעוץ המשפטי הערים קשיים וטען שאני לא עומדת בתנאי הסף של המינוי. מתוך אמונה שהמינוי עומד בתנאים, שרי הממשלה אישרו אותו. אבל היועצת המשפטית לממשלה, עורכת הדין גלי בהרב־מיארה, הודיעה לשר התקשורת כי החלטת הממשלה לא חוקית".
המאבק ביועמ"שית// "אלו היו המצאות. בתור משפטנית יכולתי לומר שזה לא נכון. לכל אורך הדרך ידעתי שהצדק איתי והסכמתי להיכנס למאבק הזה כי האמנתי שזו מלחמה על הצדק". ואז התנועה לאיכות השלטון הגישה עתירה נגד המינוי, "ובאופן אבסורדי הממשלה והשר לא יכלו לייצג את עצמם בגלל שהיועצת המשפטית לא הסכימה שמישהו אחר ייצג אותם במשפט מלבדה. כך יצא שאני היחידה שיכולתי להציג את עמדת ההגנה. זה היה מופרך בכל כך הרבה רמות".
הניצחון// לבסוף בג"ץ דחה את עתירת התנועה לאיכות השלטון והכשיר את החלטת שר התקשורת למינויה לתפקיד. "לשמחתי נאמרה האמת המשפטית כמו שהיא והצדק יצא לאור. זה היה מאבק עקרוני. השם שלי היה מרוח בכותרות הראשיות בעיתונים, ונאמר שם ששר התקשורת מינה מישהי לא כשירה. זה לפגוע בשמי הטוב. אני דוקטור למשפטים עם ניסיון מקצועי, ולהפוך אותי למינוי שהוא רק פוליטי זה שימוש לרעה בסמכות וחוסר תום לב. זו אחת ההוכחות לכך שהיועמ"שית פועלת מתוך אג'נדה. ברגע שרצו להתנכל למינוי רק ככלי ניגוח בממשלה, זה הפך למאבק על יושר וצדק".
שלטון הפקידים// חברת פורום הבכירים - יוצאי השירות הציבורי. "מדובר בפורום שהוקם על ידי עידו נורדן ופועל לשירות ציבורי מאוזן יותר. הפורום מדבר על שלטון הפקידים בישראל ועל מערכת היחסים הלא מאוזנת בין הפקידות הבכירה בישראל ובין נבחרי הציבור, שבכוחה לסכל תהליכים באופן שהוא כבר לא דמוקרטי. אני חוויתי את זה על בשרי".
הבעיה// "הדמוקרטיה אמורה לתת לעם כוח באמצעות הנציגים שלו, ובסוף הפקידים משתמשים בכוחם כדי לסכל תהליכים לגיטימיים שבאים לממש אג'נדה שהציבור בחר. כל המאבק בין היועמ"שית לממשלה הוא ביטוי לדבר הזה. הרבה פקידים, חשובים ככל שיהיו, הפכו להיות גורמים שמטילים וטו ומשתקים את המערכות".
הפתרון// "פורום הבכירים בא להציף את הבעיה ולהציע לעבור מהמודל של פקידים שיכולים להטיל וטו על נבחרי הציבור למודל של ניהול סיכונים: הפקידים פורסים את התמונה המלאה בפני נבחרי הציבור וההחלטה היא בסוף בידיים שלהם. כמובן שיש דברים שהם במובהק לא חוקיים, אבל רוב הדברים הם בתוך מנעד רחב שנבחרי הציבור אמורים לפעול בתוכו".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// קמה ברבע לשבע, מארגנים את הילדים, סנדוויצ'ים וכו', מתפללת. בחלק מהימים עובדת מחוץ לבית, אבל לרוב עובדת מהבית על מחקר, כתיבת מאמרים, הכנת שיעורים ועוד. לישון הולכת מאוחר מאוד, "פשוט כי הימים עמוסים ויש הרבה מחויבויות".
פלייליסט// אביתר ואהוד בנאי ומוזיקת רוק של שנות ה־90.
השבת שלי// "יממה של נחת".
דמות מופת// "השנה שימשתי כחברה בוועדה לבחירת משיאי המשואות, ואת דמות המופת אני נותנת לכל הגיבורים והגיבורות שהתגלו בשנה האחרונה".
מפחיד אותי// "שלא למדנו מספיק מה־7 באוקטובר".
משאלה// "שנשכיל להתמודד בחוכמה עם האיום שהאויב מציב בפנינו".
כשאהיה גדולה// "יש לי ניסיון ניהולי כיושבת ראש היישוב שלי במשך שלוש שנים, ואני שואפת לנהל גוף ציבורי שיהיה בעל השפעה ברמה הלאומית. זה אתגר שעוד לא התנסיתי בו".
לתגובות: rivki@besheva.co.il