עומק החקירה

בבוקר ה־7.10 נסעה איבון דנגורי דרומה כדי לחפש את בנה גל שהשתתף במסיבת הנובה יחד עם שני חבריו, אופק ונדב.

היא עברה מסע לא ייאמן שהתחיל במושב פטיש, המשיך לרעים ולמתחם הנובה. משם נסעה למפלסים, לפי המיקום שגל וחבריו שלחו, והמשיכה בחיפושים יחד עם אביו של נדב ועוד שני חברים.

הם חיפשו את ילדיהם בין גופות שרופות וטלפונים שמצלצלים בלי סוף. "בשעה ארבע וחצי אחר הצהריים מצאנו את שלושתם – אופק, נדב וגל – זה ליד זה. זה היה וידוא הריגה", תיארה דנגורי בדיון בוועדה בכנסת. "אספנו את הילדים לרכב שהגענו איתו ונסענו לאסף הרופא. אני נמצאת כאן היום כנציגה של פורום שפותח את הקמפיין - פורום דין וצדק ה־7.10 - בבקשה חד־משמעית להקמת ועדת חקירה לאומית לא תלויה".

גם רופאת הילדים ולנטינה גוסק, אימה של ריטה הי"ד שנרצחה בנובה, דיברה בכנסת כחברת פורום דין וצדק ואמרה: "אנחנו שומעים זעקה מכל הצדדים על ועדת חקירה ממלכתית. קראתי מה זה וגיליתי שזו ועדת חקירה שממונה על ידי אדם אחד שאין אמון בו ושהמסקנות שלה הן המלצות בלבד. לא כתוב שיש לנו זכות להיות שם. אנחנו לא ניתן לאף אחד לטייח ולהשמיד את ההוכחות שזועקות".

הכירו את פורום דין וצדק. הפורום הוקם באפריל 2024, והוא מונה בין 120 ל־150 משפחות של נרצחי הנובה מדרגה ראשונה. הפורום הוקם על ידי משפחות שאין להן אמון בוועדת חקירה ממלכתית והן מבקשות להקים ועדת חקירה לאומית בלתי תלויה.

מאבקם של חברי הפורום קיבל השבוע משנה תוקף עם פרסום הודעתו של הנשיא הרצוג שבה חזר על קריאתו להקמת ועדת חקירה ממלכתית. הנשיא הודיע כי לאחר פגישה שלו עם נציגי 'מועצת אוקטובר', שמאגדת לדבריו "יותר מ־1,500 משפחות שכוללות משפחות חטופים, שורדי שבי ושורדי טבח מכל קצות הקשת הפוליטית ומכל גוני החברה הישראלית", הוא חוזר על עמדתו הנחרצת "להקמת ועדת חקירה ממלכתית שתפעל על פי חוק ותביא תשובות לאזרחי ישראל ובראשם המשפחות השכולות".

איבון דנגורי, ממייסדות פורום דין וצדק, פרסמה תגובה נזעמת על הודעת הנשיא, ובה היא מכנה את הפגישה עם 'מועצת אוקטובר' "שימוש ציני שנעשה בכאב שלנו לצרכים פוליטיים". "אנחנו מתנגדים בכל תוקף לכל ניסיון לסגור עניינים בנוגע לוועדת חקירה בלי לערב אותנו, מאחורי גבנו. איך אתם מעיזים לדון בנושא כל כך חשוב עם גופים פוליטיים כמו מועצת אוקטובר? הם בסך הכול תנועה פוליטית, שלקחה קומץ קטן של משפחות שכולות, שחלקן אפילו לא הבינו על מה הן חותמות. איפה אנחנו בכל הסיפור הזה?"

דנגורי הסבירה מה בדיוק דורשות המשפחות השכולות שמאוגדות מאחורי הפורום: להיות חלק פעיל בוועדה, שתהיה בעלת שיניים וסמכות לחקיקה והגשת כתבי אישום. ובעיקר הן עומדות על הרכב הוועדה: "בשום פנים ואופן לא נקבל ועדה שתמונה על ידי שופט מבית המשפט העליון. לא זה שחושב שצריך לתת יותר סיוע הומניטרי לחמאס, לא זאת שדואגת יותר מדי לרווחת רוצחי יקירינו, ולא זה שרוצה לחבר אותם שוב לחשמל. אנחנו לא רוצים ועדה שתהיה מורכבת מאנשים שתמכו בזכות של מחבלים להתקרב לגדר הגבול. לא ניתן לאף אחד לחקור את עצמו. אנחנו דורשים שקיפות מלאה, הגינות וייצוג אמיתי של הקול שלנו בוועדה שתקום. לא ניתן לאף אחד לצחוק עלינו שוב בפנים".

האחים נרצחו במיגוניות

אני יושבת עם שתיים מחברות הפורום, תמר גרסין ששכלה את אחיה חנן חנניה עמר הי"ד, ותמר תשובה ששכלה את אחיה ברק דוידי הי"ד, כדי לשמוע על הפורום ועל המאבק שהוא מנהל. הסיפורים של משפחות הפורום מטלטלים והופכים את הבטן, כל סיפור קשה וכואב מקודמו.

"חנן חנניה היה ילד מדהים ומיוחד", פותחת גרסין. "כילדה הייתי הולכת לשבת ליד הגן שלו ומחכה שלוש שעות כדי לראות אותו, היינו גם חברים טובים מאוד". חנן היה בן 38, גרוש ואב לשלושה. הוא הלך למסיבה עם חבר ילדות. "הוא היה מאוד מחובר למוזיקה, היו לו קשיי למידה וכל החיבור שלו לעולם הזה היה דרך מוזיקה. גדלנו בבית מסורתי. אני בעלת תשובה ואחי כל הזמן חיפש, הוא היה מאוד רוחני. היינו קוראים לו 'חנן ענן'".

חנן נסע לנובה עם חבר ב־12 בלילה. בחמש בבוקר הם יצאו מהמסיבה והחליטו לישון קצת ברכב לפני הנהיגה הביתה. הם התעוררו לשמע האזעקות ונכנסו למיגונית קטנה מאוד בכניסה לחניון רעים. "אני גרה בבית שמש, ובשבת בבוקר קמתי כמו כולם לאזעקות", נזכרת גרסין, "הבן שלי החייל, שהיה יום לפני כן באשפוז המטולוגי בגלל מונו שהוריד לו את כל הערכים והיה נורא צהוב, עלה על מדים ונשק. שאלתי: 'מה אתה עושה?!'. הוא אמר לי: 'יש מלחמה, אני הולך'. שאלתי: 'לאן אתה הולך? ההמוגלובין שלך ברצפה!'. הוא אמר לי: 'אמא, כולם הולכים'. אמרתי לו: 'מה זה כולם הולכים? אתה לא יכול לתפקד! אתה לא הולך לשום מקום במצב שלך!', ואז הוא פתח לי תמונה של השוטרים שנרצחו: 'את רואה את זה? יש כאלה בכמויות! אני הולך. את יכולה רק לברך אותי'. שמתי את הידיים, בירכתי אותו והוא יצא".

"כל השבת ראיתי שיש המון הודעות בקבוצה של המשפחה שלי. חשבתי שהם מתכתבים בגלל שיש בלגן במדינה, והסתכלתי רק על ההודעות של הבן החייל. במוצאי השבת, בהודעה הראשונה שפתחתי, ראיתי תמונה של אחי שכתוב עליה 'נעדר ממסיבת הנובה'".

תמר נכנסה לרכב והסתובבה בין בתי חולים כדי לחפש את חנן. "מהתחקירים שעשיתי הבנתי שאחי והחבר שלו הסתתרו בתוך המיגונית, כשבחוץ המוני מחבלים שרפו רכבים וירו על אוטומט. מלחמת עולם. שתי בנות ישבו במושבים האחוריים של רכב ליד המיגונית והתחבאו כשמקדימה היו שני נרצחים. בשלב מסוים אחת מהן החליטה לצאת כי היא נחנקה מהעשן. היא רצה למיגונית והייתה בשיחת וידאו עם אחותה. אחותה מספרת ששמעה אותה מגיעה למיגונית, ואז היא שמעה ירי מסיבי. מצאו את אחי שוכב על שתי הבנות הללו והחבר שלו היה ירוי מחוץ למיגונית".

המשפחה לא ידעה מה קורה עם חנן. "התקשרנו אליו בלי סוף. בחור שהיה מאבטח במסיבה חזר למסיבה כדי לחפש ניצולים, וכל מי שהוא מצא עם פרטים מזהים הוא לקח את הטלפון שלו ויצר קשר עם המשפחות. הוא לקח גם את הטלפון של אחי, הטעין אותו, השאיר אותו דלוק וחיכה לטלפון. פתאום ראינו שהוא זמין, התקשרנו והוא אמר לנו שהוא נרצח. זו ההודעה הראשונה שקיבלנו ביום שני בבוקר".

גם סיפורה של תמר תשובה מחזיר באחת לכאוס של יום הטבח הנורא: "אחי, ברק דוידי, הוא אחי מאימי. הוא נולד כשהייתי בת 17. הוא היה כזה ילד טוב, כל הזמן היה לצד אמא שלי שהייתה צריכה תמיכה. אני ואחותי התחתנו, הקמנו בתים והוא נשאר איתה. הוא היה ילד עם המון נתינה".

ידעת שהוא נמצא בנובה?

"לא ידענו בכלל על המסיבה", היא אומרת. "בשעה שש וחצי בבוקר, כשהתחילו האזעקות, התקשרנו אליו והוא אמר 'אני פה, בדרך הביתה. הייתי בתל אביב באיזו מסיבה, אני עוד מעט מגיע. אמא, אל תדאגי'".

בדיעבד התברר שבדיוק בזמן השיחה ברק יצא מהנובה עם חבר. "הוא נכנס למיגונית והחבר שלו רץ לשדות. החבר שלו ניצל ואחי נרצח", היא מספרת. "רק בעשר בלילה הבנתי שאחי היה במסיבה, כי החבר הגיע הביתה. לפני כן פנינו לבעלים של החברה שבה הוא עבד כי יש להם זיהוי מיקום של הרכב. הרכב הופיע לפי המיקום בנתיבות, ליד הציון של הבבא סאלי. גיסי נסע לשם עם הבעלים של החברה והם מצאו את האוטו עם שלוש גופות בתוך הרכב אבל אף אחת מהן לא של אחי. בעשר בלילה החבר שלו סיפר לנו שהם התפצלו במיגונית. עברו יומיים ועדיין לא ידענו כלום, ואז חבר נוסף של אחי התקשר לאמא שלי ואמר לה: 'אני חייב לבוא אלייך, יש לי משהו להראות לך'. הוא הגיע והראה לנו תמונה שבה רואים את הגוף של אחי זרוק על כמה אנשים. הייתה לי תמונה שהוא העלה לפני שיצא לבלות וראיתי מה הוא לבש. לא ראיתי את הפנים, אבל זיהיתי את הגוף שלו, את הבגדים ואת הנעליים. רק ביום חמישי קיבלנו את ההודעה ומאז חרב עליי עולמי. כל כך לא רציתי שזה יהיה הסוף".

מניפולציה ושמה 'מועצת אוקטובר'

פורום דין וצדק הוקם כדי להוות משקל נגד לגוף הנקרא 'מועצת אוקטובר', שדוחף באופן מסיבי להקמת ועדת חקירה ממלכתית. "מועצת אוקטובר היא גוף שהוקם על ידי כמה אנשים שלא מייצגים את כל המשפחות השכולות", הן מסבירות. לאחר הטבח הוקמו כמה קבוצות של משפחות נרצחי המסיבות, ובתוכן היו גורמים שהתגלו כבעלי מאפיינים פוליטיים. המשפחות שלא רצו להכניס פוליטיקה ולפעול בשמה, פרשו מהקבוצות הללו. הגורמים שהכניסו מאפיינים פוליטיים בתחילת הדרך הם שהקימו את 'מועצת אוקטובר', הגוף שמקדם כעת הקמת ועדת חקירה ממלכתית. 'מועצת אוקטובר' מציגה עצמה כמדברת בשם כל המשפחות השכולות ומשפחות נרצחי הנובה, ומקבלת במה תקשורתית ופוליטית נרחבת אף על פי שמשפחות שכולות רבות מתנגדות לפעולותיה ולשימוש שהיא עושה בשמן.

"התחלנו להבין שהם הולכים לקדם צעד פוליטי שלא מתאים לנו", משחזרת תשובה את תחילת התהליך שהוביל להקמת פורום דין וצדק. "ראינו בתקשורת שמועצת אוקטובר רוצה לקדם ועדת חקירה ממלכתית. בהתחלה לא התייחסנו לזה, אבל הם דיברו כאילו שהם נציגים של כל המשפחות. פניתי אליהם כמה פעמים, גם בכנסת, וביקשנו: 'אתם לא מייצגים את כל המשפחות, תפסיקו לדבר בשם משפחות שלא חושבות כמוכם'", היא מספרת. "פניתי כמה פעמים וראיתי שזה לא עוזר אז עזבתי את זה. אבל לאט לאט התחלנו לראות שהם מתחילים להביא אנשי ציבור ואנשי תקשורת ולהקים קמפיין משלהם. ואז נדלקה לנו נורה אדומה: למה אתם מדברים בשמנו? אנחנו לא מעוניינים! בתגובה הם הפכו אותנו לאויבים שלהם".

למה?

"לדעתי יש חלק מהם שמאוד רוצים להיות פוליטיקאים", היא אומרת. "הם התחברו לפוליטיקאים מהאופוזיציה, בעיקר מיש עתיד, שמקדמים אותם ונותנים להם את כל הבמה, ובתקשורת ערוץ 12 ו־13 עושים את זה בשבילם. הם משתמשים בכל הנתונים האלה כדי לקדם את מועצת אוקטובר שהיא בעלת אג'נדה פוליטית נגד הממשלה, והם משתמשים בכאב של המשפחות וברצון שלהן לסגור מעגל כדי לנגח את הממשלה".

מדוע אתם לא רוצים ועדת חקירה ממלכתית?

"אנחנו רוצים ועדת חקירה שנוכל לסמוך עליה, שהממצאים שלה אמיתיים. אנחנו סבורים שבוועדה הממלכתית התוצאות ידועות מראש. הם רוצים שבראש הוועדה יעמוד שופט, ולנו אין אמון במערכת המשפט", אומרת תשובה, ומדגימה: "את רואה מה השופטים עושים בכל עתירה לטובת הנוח'בות למשל. כל הדברים האלה לא מקובלים עלינו. הנוח'בות רצחו את יקירינו, הם זרע עמלק. אנחנו גם יודעים באיזה צד במפה הפוליטית נמצאים השופטים".

מדוע חלק מהמשפחות כל כך רוצות דווקא ועדת חקירה ממלכתית?

גרסין: "אני חושבת שחלק מזה נובע מכך שביבי לא נפגש עד היום עם המשפחות האלה וזה צורם להן. אני יכולה להבין אותן, אבל זה עדיין לא מצדיק פעולות שנעשות בצורה קיצונית כזאת. אני יכולה להבין שהמשפחות רוצות שראש הממשלה ייתן להן יותר תשומת לב, אבל יש כרגע מלחמה שמתנהלת ואפשר להבין שראש הממשלה לא פנוי".

גרסין אומרת שחברי כנסת מהאופוזיציה מקדמים הרבה דברים למען המשפחות השכולות: "יש להם אינטרס, כי הם מקדמים גם את הוועדה הממלכתית. למשל חבר הכנסת מיקי לוי, כשנכנסים לוועדה אצלו מרגישים ששומעים אותנו, שנותנים לנו ראשוניות. לא משנה במה הוא דן, הוא קודם כול נותן זכות קדימה למשפחות. זה בן אדם שרואה אותך ויש הרבה חברי קואליציה שלא עושים את זה. כל חברי הכנסת צריכים לשמוע קודם כול את המשפחות שנפגעו ב־7 באוקטובר, צריכים לכבד אותנו ולתת לנו במה".

אלא שיכולת ההקשבה, הכבוד וההכלה של חברי האופוזיציה וערוצי התקשורת התומכים בהם מוגבלת לסקטור מסוים בלבד. "כשאנחנו מדברים בוועדות על ועדה חקירה אחרת, האופוזיציה יורדת עלינו וצוחקת עלינו בפנים", אומרת תשובה. "גם בערוצים 12 ו־13 לא נותנים לי במה. חטפתי עלבונות ממשפחות שכולות שחברות במועצת אוקטובר, אני לא אגיד לך לאיזו שפה נמוכה הם ירדו. אמרו שאני מפלגת ומסיתה בגלל שאני לא בדעה שלהם, ואמרו לי שאני לא נותנת למשפחות האלה להגיע לחקר האמת בגלל שאני רוצה ועדת חקירה אחרת. אני יודעת שיש משפחות שכולות שביקשו לצאת ממועצת אוקטובר ומתעלמים מהן. למה אתם משתמשים במשפחות?" היא מתקוממת.

השתיים מסבירות מה הקריטריון שהפורום דורש להקמת ועדת חקירה שתמלא את תפקידה כראוי: "אנחנו רוצים צדק וסגירת מעגל. אנחנו רוצים שיהיה מישהו שהוא לא מהמדינה או מהממשלה, וגם לא ממערכת הביטחון או ממערכת המשפט. שזה יהיה מבקר המדינה למשל, או גופים חיצוניים, אפילו נציגים אמריקניים. מישהו שאין לו נגיעה ל־7 באוקטובר והוא ניטרלי".

הגשתם פעם הצעה קונקרטית לוועדת חקירה?

"אנחנו מנסים. ביקשנו כמה פעמים ממועצת אוקטובר שישבו איתנו ונגיע יחד לפשרה. הם מסרבים. הם התחילו להפוך אותנו לאויבים ומנצלים את הכאב שלנו כדי ליצור מציאות שבה הם יתייגו אותנו כצד פוליטי. לא יקום ולא יהיה. דיברנו איתם המון פעמים ואמרנו להם שגם ביבי אשם, גם חברי האופוזיציה וגם חברי הקואליציה השונים, לכל אחד יש יד ב־7.10, אבל אנחנו רוצים שלא יחקרו רק אותם אלא גם את מערכת הביטחון, את השב"כ, את מערכת המשפט. הם רוצים ראש אחד - את הראש של ביבי. הם רוצים לצייר אותנו כאילו אנחנו מגינים על ביבי נתניהו. אנחנו לא מגינים על נתניהו. שהמציאות תגן עליו והוועדה תגלה איפה הוא כשל ואיפה הוא לא היה מעורב. שהמציאות תגן על כל אחד שלא נתן יד למחדל הזה".

המצדדים בוועדת חקירה ממלכתית טוענים ש־85 אחוזים מהציבור בעד ועדת חקירה ממלכתית.

"לאנשים אין מושג מה זה אומר. אנשים בעד ועדת חקירה, אבל השאלה שלא נשאלת היא למשל 'מי בעד ועדה ממלכתית בראשות שופט' או 'מי בעד ועדה נקייה מפוליטיקה?'. בואי נראה מה יהיו אז התוצאות", אומרת תשובה. "למה אתם שואלים רק שאלה אחת? כשאני יושבת מול חברי כנסת כמו אביגדור ליברמן או אורית פרקש־הכהן, יאיר לפיד וכל חברי הכנסת שלו, ואומרת להם שאנחנו משפחות שכולות שרוצות ועדה שתיתן לנו סגירת מעגל, אנחנו גם רוצים צדק, להניח את הראש ולדעת שהאשמים במחדל הזה יועמדו לדין ואין לנו אמון בוועדת חקירה ממלכתית - הם מקשיבים יפה מאוד, אבל כשהם באים לייצג את הציבור כביכול בתקשורת, בכנסת, בנאומים, ברשתות החברתיות, הם אומרים שהמשפחות השכולות רוצות ועדת חקירה ממלכתית. למה אתם משקרים?! ישבתי אצלכם ואמרתי שאני לא רוצה בזה! אתם משתמשים במשפחות השכולות בשביל הפוליטיקה שלכם!"

גרסין: "אני רוצה לדעת מה קרה ב־7 באוקטובר: למה לא היה צבא? איפה הייתה המדינה? ועדת חקירה צריכה לתת ממצאי חקירה ממושכת שבסופה יהיו החלטות ומסקנות את מי מעמידים לדין", היא מבהירה. "ניסו להשתמש בשם שלי ובכאב שלי ולגרור אותי לוויכוחים פוליטיים. יש פה משפחות בצד הפוליטי השמאלני שרוצות לקחת את הכאב שלנו ולהשתמש בו לוועדת חקירה ממלכתית שתקדם את האג'נדה שלהן. אני לא הולכת לקדם שום אג'נדה, אלא משהו שיביא שקט לאלפי בני אדם שחייהם התהפכו בשביעי לעשירי, וכל מה שהם רוצים לעשות זה לדעת מה קרה פה".

האג'נדה של העיתונאיות השכולות

אלו לא רק הפוליטיקאים, מדגישה תשובה, הקמפיין הזה הוא בשיתוף פעולה מלא של כלי התקשורת. היא שולפת כדוגמה אנקדוטה מעימות שהיה לה עם כתבת ערוץ 13 חן זנדר. "חן היא אחות שכולה, אחותה נרצחה בנובה. היא החליטה שהיא עושה כתבה על המיגוניות ואכן היא עשתה כתבה מהממת. היא קיבלה מידע ממשפחתו של יונתן אזולאי שנרצח עם אחי במיגונית. אליי היא לא פנתה, היא לא מדברת איתי מאז כל הבלגן עם מועצת אוקטובר. בסוף התחקיר היא ביקשה מהצופים: 'בואו תעזרו לנו. אנחנו משפחות שכולות שרוצות להקים ועדת חקירה ממלכתית'. זה נורא בעיניי: הרגע הראית את אחי, שאת יודעת שבני משפחתו מתנגדים לוועדה ממלכתית! השתמשת בכתבה שלך ביקירי המשפחות שלא מעוניינות בוועדה ממלכתית, ובשמנו את קוראת לוועדת חקירה שאנו מתנגדים לה. איך עשית את זה? למה את מדברת בשם אנשים אחרים? כתבנו מכתב לעורך התוכנית במחאה על כך שהיא השתמשה בחומרים בצורה פוליטית על חשבוננו".

זנדר אמרה בתגובה שזו לא הייתה כוונתה. "אמרתי לה: 'את השתמשת בתמונה של אחי ואת יודעת מה דעתי על ועדה ממלכתית, ובכל זאת הראית את הפנים של אחי בסרטון הזה. למה עשית את זה?' לא היה לה מה להגיד לי. יש להם במה והם מנצלים אותה לצרכים פוליטיים. כך עושה גם הכתבת מעיין אדם, שאחותה מפל נרצחה בנובה. הם נותנים במה רק למועצת אוקטובר, שאצלם חתומות אותו מספר משפחות שכולות כמו אצלנו, ועוד הרבה גורמים שאינם קשורים למשפחות השכולות".

לפני כשבועיים פרצה מהומה בכנסת כאשר משפחות שכולות מ'מועצת אוקטובר' רצו להיכנס בכוח למליאה בדיון על הקמת ועדת החקירה הממלכתית. התקשורת שיווקה בעיקר את האלימות שהפעילו אנשי משמר הכנסת כלפי משפחות 'מועצת אוקטובר' שניסו להיכנס למליאה בלי אישור, אבל גרסין ותשובה מגלות כי את האלימות הפעילו דווקא אנשי 'מועצת אוקטובר' כלפי פורום דין וצדק.

"אביגדור ליברמן נתן באותו יום את חדר הסיעה שלו למועצת אוקטובר ה'לא פוליטית' כדי לערוך מסיבת עיתונאים. אנחנו בתמימותנו חשבנו שתהיה לנו אוזן קשבת ונכנסנו", מספרת גרסין. "אחד האבות השכולים שאל אותנו אם אנחנו ממועצת אוקטובר ואיבון דנגורי אמרה לו שלא. הוא אמר לנו 'אז תצאו מפה', ודחף אותנו. שאלתי אותו: 'מה יש לך?' והוא אמר: 'אתם לא תפוצצו את מסיבת העיתונאים'. אמרתי לו שאף אחד לא רוצה לפוצץ את מסיבת העיתונאים. הוא נשען על איבון, שהדפה אותו ממנה ואמרה לו: 'אני לא נושמת, למה אתה נשען עליי?'. היא יצאה כולה רועדת וגם קצין הכנסת הגיע ולקח את אישור הכניסה שלו. יצאנו משם, ואת אף אחד לא עניין שמישהו דוחף ככה אם שכולה, גם לא את העיתונאים שהיו בחוץ. במציאות אחרת היו מצלמים ומסקרים את זה בלי סוף".

השלב הבא היה מניפולציה תקשורתית נוספת של אנשי מועצת אוקטובר. "כשעלינו למליאה כדי לשמוע את הדיון על ועדת החקירה, היו שם כ־30 איש שצבאו על הכניסה", ממשיכה גרסין לתאר. "קצין הכנסת אמר להם שאי אפשר להכניס ליציע יותר מ־15 איש. ואז מישהו ממועצת אוקטובר אמר: 'או שמכניסים את כולנו או שאף אחד לא נכנס!'. הבנתי מה הולך, ושאלתי את הקצין: 'כמה יכולים להיכנס?'. הוא אמר: 'שישה'. היינו חמש, והוא נתן לנו לעלות".

"תוך כדי שאנחנו עולות, אותו אדם ממועצת אוקטובר כעס על כך שהמרינו את פיו. עניתי לו: 'אני לא שייכת אליכם, מה אתה רוצה ממני?' ואמרתי לאיבון: 'מעניין כמה זמן ייקח להם לנצל את זה פוליטית ולהגיד שאותנו הכניסו ואותם לא'". הנבואה מימשה את עצמה בתוך דקות: "אחרי עשר דקות עלה לדוכן חבר כנסת שאמר שעוצרים משפחות שכולות מלהיכנס ומכניסים משפחות שכולות אחרות ועושים אפליה בין המשפחות. אז התחילה הפרובוקציה מחוץ למליאה וההתפרעויות. הם רצו לעשות מזה רעש".

כמו פורום הגבורה ופורום תקווה, פורום דין וצדק אינו מוכן לתת לגופים בעלי אג'נדת שמאל לשחק לבד על המגרש. תמר תשובה שאבה עידוד וחיזוק מפורום תקווה, שאת חבריו פגשה באחת הוועדות בכנסת: "פגשתי את אנשי פורום תקווה בכנסת והם פשוט חיבקו ונישקו אותי. את לא מבינה איזה כיף לי לשמוע קול אחר", היא מחייכת.

מול הגופים רבי העוצמה שמניעים מחאות פוליטיות מכל החזיתות, המחאה העממית האמיתית היא זו של הפורומים הללו, שאינם זוכים לתמיכה מהתקשורת הממוסדת ולא מסיעות פוליטיות, ומונעים רק מכאב אישי בלתי נגמר ושאיפה לאמת ולתיקון.

כתבת ערוץ 13 חן זנדר מסרה בתגובה: "במשך השנה האחרונה, בהיעדר ועדת חקירה ממלכתית שתחקור ותספק תשובות למאות משפחות שאיבדו את יקיריהן, יצאתי לתחקיר עצמאי בעקבות הירצחה של אחותי הקטנה נועה זנדר ז"ל. כשהבנתי שהמיגונית שלה היא רק אחת מתוך עשר מיגוניות שבהן נרצחו קרוב ל־90 בני אדם, החלטתי להרחיב את התחקיר שלי על ציר מיגוניות המוות, אספתי מידע, צפיתי בכל סרטון ותמונה, שוחחתי עם מאות שורדים, מפני גופות, שוטרים, אנשי צבא ואזרחים שהגיעו לאזור.

"את ציר הזמן הנוראי שבניתי הצגתי בכתבה במהדורת מוצ"ש בחדשות 13, בערוץ שבו אני עובדת, שאפשר לי להציג 27 דקות מלאות על מה שאירע לנרצחי המיגוניות באותה שבת. משפחות נרצחי המסיבות שהפכו שקופות זועקות לאמת, להכרה, לתשובות וכן להנצחת יקיריהן בכל דרך, וזה המעט שאני יכולה לעשות עבורן ועבור משפחתי שלי.

"את כל הסרטונים שצולמו על ידי שורדים או נרצחים והקלטות הטלפון שהופיעו בכתבה קיבלתי מבני המשפחות בעצמן והמופיעים בהם טושטשו כדי למנוע זיהוי. גורלן של משפחות נרצחי המסיבות משותף אך דעותינו לא תמיד זהות ואני מכבדת את כולם".