תומכת לידה

זה היה כמעט צפוי מראש. בתגובה פבלובית קלאסית, כל קמפיין של אגודת אפרת שעולה לאוויר זוכה מיד לחיצי זעם של מי שעידוד הילודה היהודית הוא סדין אדום מול עיניהם, וכך עלה גם בגורל הקמפיין החדש של האגודה שהושק השבוע.

באגודת אפרת כבר מנוסים, כמעט רגילים לעסקת החבילה הזאת, שמלווה אותם כבר יותר מעשור.

בשנת 2013 זכתה האגודה בפרס ירושלים, מה שעורר מחאה חריפה: פעילי שמאל קיצוני פרצו לטקס הענקת הפרס וניסו לשבשו, ובחוץ תחת מטר כבד עמדה קבוצת נשים והפגינה נגד העמותה.

בשנת 2018 עלה קמפיין תשדירי רדיו של האגודה, שזכה למכתבי תלונה של גורמים שדרשו להורידו מהאוויר. בסופו של דבר החליטה הרשות השנייה לפסול את התשדיר. שדולת הנשים, שהתנגדה לקמפיין הזה, הובילה מחאה דומה נגד קמפיין אוטובוסים של האגודה בשנת 2021.

הפעם המילייה שמצייר עצמו כרודף זכויות נשים נתקל בדמות לא צפויה. הפרזנטורית ואושיית הרשת נטלי דדון בחרה להשתתף בקמפיין לטובת עידוד הילודה ומניעת הפלות בעם היהודי, ולסכן את שמה ויוקרתה המקצועית למען המטרה הזאת, צעד לא מובן מאליו בכלל. הזעם הקדוש ניצת מחדש, והפעם ניתך על ראשה של דדון, שבחרה להוביל מסר ליברלי למדי: "זכותך לבחור. על הפסקת ההיריון שלך רק את מחליטה", כך נכתב על המודעות לצד תמונתה של דדון.

אלא שדווקא לוחמי זכויות הנשים לא ראו את הזכות הזאת כחלק לגיטימי מסל הזכויות של האישה, ותקפו את בחירתה של דדון לקדם את המסר של האגודה. כך למשל כתבה דוברת שדולת הנשים לשעבר: "אנחנו בשנת 2025. גורמים שונים מאיימים עלינו הנשים, בלקיחת זכות הבחירה, בכל דבר... בארצות הברית יש את טראמפ, בארץ הקודש יש את עמותת אפרת ונטלי דדון. כמה שנים אחורה זה לוקח אותנו הנשים?"

זו רק טעימה כמובן. אבל דדון עצמה לא התרגשה יתר על המידה ממבול המתקפות בתקשורת ומהתגובות האישיות שקיבלה השבוע בעקבות הקמפיין. כמי שבשנים האחרונות מובילה ברשתות החברתיות קו הסברתי פרו־ישראלי ופרו־יהודי, ונחשבת למשפיענית רשת עם עוקבים רבים, דדון רגילה לספוג חבטות ולהמשיך הלאה בדרכה האידאולוגית. כך גם הפעם. בשיחה עם 'בשבע' מדייקת דדון כי ההחלטה להעניק את שמה ופניה לאגודת אפרת הייתה תהליך ממושך של הידברות ודיוק מסרים, שארך קרוב לשנה וחצי. היא לא בהכרח הזדהתה עם כל אמירה ופעולה של האגודה, והיו דברים שהסתייגה מהם. אבל ההיכרות האישית עם אנשי האגודה ופועלה, והמפגשים שחשפו בפניה מה באמת תורמים אנשי 'אפרת' לטובתן של נשים, הביאו אותה להחלטה להירתם לקמפיין הנוכחי.

למעשה, מגלה דדון, ההיכרות עם 'אפרת' החלה במקום אישי וקרוב. "הם הצילו את האחיין שלי", היא מספרת לנו, "אחותי הייתה במצב שלא יכולנו לתמוך בה, ואגודת אפרת ליוותה אותה ותמכה בה במשך שנתיים לאחר שהחליטה ללדת את בנה. הם דאגו לה לעגלות, למזון, כל מה שצריך. אז קודם כול אני במקום של הוקרת תודה. יש לי גם חברות שנעזרו בהם, אז התחברתי למקום הזה של המצווה, של החסד שהם עושים".

מאז שהחל הקמפיין, דדון מקבלת גם הודעות מרגשות, שמבחינתה משמעותיות הרבה יותר מהנאצות: "קיבלתי אתמול הזמנה לבר מצווה, ילד בן 13 שנולד בזכות 'אפרת'. קיבלתי תמונות של תאומות בנות ארבע שהגיעו לעולם בזכותם. קיבלתי המון תגובות מאימהות שמודות להם, הרבה סיפורים מרגשים".

מאשימים אותך שאת לוקחת חלק בקמפיין שפוגע בזכויות נשים.

"במשך שנים אני מובילה שיח של העצמה נשית", היא דוחה את הטענות, "אלא שעם השנים המושגים העצמה ופמיניזם השתנו אצלי. יש המון בלבול סביב זה. אני חושבת שיצאנו קצת מהגבולות של לקדש את מי שאנחנו כנשים למקום של רצון להידמות. מבחינתי העצמה תמיד הייתה שאני מחליטה החלטות הנוגעות לגוף שלי. בעבר זה היה קשור לבחירה שלי במסלול האופנה, אבל זה נכון לגבי כל עניין והמסלול שלו".

גם הקמפיין הנוכחי, שמותיר את כוח הבחירה בידי האישה בלבד, הוא מבחינתה העצמה נשית אמיתית. "מי שרוצה לעשות הפלה – יכולה, היא ממילא לא תפנה אלינו. השקענו מאוד בחידוד המסר: זכותך לבחור. אנחנו רוצים לתת לאישה עוד אופציה, זה המקום של הבחירה. אם יש רק אפשרות אחת שלא ללדת את הילד – זו לא בחירה. כשיש אפשרות של כן ולא, זה מקום אמיתי שנותן לה לבחור. יש מסך ערפל של סטיגמות ודעות קדומות שמסתכלים דרכו על הנושא הזה, לכן אנשים פשוט לא תופסים את המסר. יש כאלה שמדביקים לנו כותרות שגויות, ובכך מונעים מנשים להצטרף אלינו בגלל פחד. אז בואו, תנטרלו את זה. מותר לבקר את העמותה, מותר לא להסכים, אבל יש פה טירוף של שנאה ורוע".

כמי שחיה בתוך התעשייה, דדון מודעת למחיר של בחירותיה, אבל עומדת מאחוריהן: "השם שלי חשוב לי ויקר לי, אני מובילה דעת קהל, ויש לי אחריות לבית ולמשפחה שלי וגם על נשים אחרות, ואין לי שום רצון שמישהו ייפגע מהבחירות שלי. ההפך, אני רוצה לפתוח לנשים עוד אופציות, לדעת שאפשר לקבל את התמיכה וללדת. שואלים אותי איך אני מכולם מעזה לשאת דגל נגד הפלות. אז אני לא נגד כלום, אני רק בעד. בעד לעזור ולאפשר למי שמעוניינת ללדת את הילד לבחור בכך. שלא פרמטרים חומריים ישפיעו על ההחלטה האמיתית, שאיתה האישה צריכה להרגיש הכי שלמה. בסוף כדי ללדת ילד צריך להאכיל אותו, צריך משפחה תומכת, צריך עגלות, מוצצים, ליווי של עו"סית לפעמים. 'אפרת' מציעים לה את כל המעטפת, כדי לקבל את ההחלטה הכי נכונה לה".

את מתחרטת על הקמפיין בעקבות הביקורת שספגת?

"ממש לא, אני באורות גבוהים. כל הודעה שאני מקבלת מאמא שאומרת לי 'תודה על אפרת' מרגשת אותי. אני לא מאחלת לאף אחת להגיע לסיטואציה הזאת כשאין לך עוד אופציה, ומקווה שדרכי תהיה לנשים שעברו דברים כאלה חוויה מתקנת. אני רוצה להגיע לנשים שצריכות עזרה, זו השליחות שלי. כל השיימינג שאני מקבלת זה כאין וכאפס לעומת מה שעומד על הכף – להציל נפש אחת מישראל".

חמש דקות בלו"ז לחריצת גורלות

לפני כחודשיים הפיל שר הביטחון החדש ישראל כ"ץ פצצה על ראשם של בכירי השב"כ, כשהודיע שלא יאשר מעתה את השימוש בכלי של צווי מעצר מינהליים כלפי יהודים. כמות צווי המעצר הללו שהוציא השב"כ בתקופת המלחמה, ואושררה בידי שר הביטחון גלנט תחת ממשלת ימין, חצתה רף היסטורי – מספרם עמד על יותר מכל צווי המעצר המינהליים שניתנו ליהודים מאז קום המדינה. השר כ"ץ החליט לעצור את השתוללותה של המחלקה היהודית בשב"כ והעומד בראשו, רונן בר, והודיע כי עליהם למצוא דרכים אחרות, דרקוניות פחות, כדי לסכל את מה שהם מכנים "טרור יהודי".

אלא שהיצירתיות הידועה של השב"כ הביאה אותו לנקוט בטקטיקת "זרקו אותך מהדלת – תיכנס מהחלון". אם אסור להכניס פעילי התיישבות לכלא רשמי עם סורגים באמצעות צו מעצר מינהלי, נכניס אותם לכלא מסוג אחר בחסות צו מינהלי אחר. בעמותת 'חוננו' מדווחים על עלייה ניכרת במספר הצווים המינהליים שניתנו ליהודים בחודשיים האחרונים, מאז הודעתו של השר כ"ץ. מדובר בצווי הגבלה ברמות חומרה שונות: חלקם צווי הרחקה מיהודה ושומרון לתקופות של עד חצי שנה, וחלקם צווים המורים על מעצר בית מלא, גם כאן לחודשים ארוכים.

נדבר בנתונים: בחמשת החודשים שבין יוני לאוקטובר 2024 ניתנו עשרה צווים מינהליים ליהודים ביהודה ושומרון. מספר זהה של צווים ניתן שוב בחודשיים האחרונים בלבד – עלייה של כ־30 אחוזים בממוצע. ועוד: מתוך הצווים שניתנו עד דצמבר האחרון, רק אחד מתוכם דרש מעצר בית מלא. מתוך עשרת הצווים שחולקו בחודשיים האחרונים לא פחות מארבעה מתוכם משיתים על מקבל הצו מעצר בית מלא. מעצר בית מלא משמעותו ישיבה במקום תחום בלי אפשרות לצאת לטובת עיסוק כלשהו, רק שאת התא הספרטני בכלא מחליף בית מגורים, שלעיתים אתה רק אורח בתוכו. ביקורת משטרתית עלולה לנחות עליך בכל רגע נתון ובכל שעה משעות היממה, כדי לוודא שאכן לא הפרת את תנאי המעצר.

החמרה נוספת המשתקפת מהנתונים מצביעה על זכות שימוע לפני מימוש הצו שניתנה בחצי השנה הקודמת כמעט לכל מתיישב למעט בשני מקרים, לעומת החודשיים האחרונים שבהם נשללה הזכות הבסיסית הזאת משמונה מתוך עשרה מקבלי צווים. עוד נציין כי צווי הרחקה מיהודה ושומרון ניתנו גם לשני בעלי משפחות, שבשבילם מדובר במציאות מורכבת עוד יותר: מציאת מקום מגורים מחוץ ליהודה ושומרון, מקומות עבודה לבן ולבת הזוג, מוסדות לילדים, הסתגלות ועוד, וכל זאת כמובן בלי שום סיוע כספי או אחר של המדינה והרשויות. כאמור, רוב הצווים הם לתקופה ממושכת של חצי שנה. חלק ממקבלי הצווים גם נדרשים לטרטור נוסף של התייצבות על בסיס קבוע לחתימה בתחנת המשטרה.

עורך הדין נתי רום מארגון 'חוננו', שמלווה את רוב המקרים הללו, מברך אומנם על הצעד שעשה השר כ"ץ, אבל לאור הנתונים אומר כי "עוד רבה הדרך. השב"כ ממשיך להשתמש בכלים דרקוניים נגד יהודים, תוך שימוש בכוח לא סביר. צריך להבין שגם קשה מאוד להתמודד עם זה בכלים משפטיים רגילים. השב"כ שולח איזושהי פרפרזה, כלומר ניתוח והערכה מודיעינית, של שלושה משפטים על אותו אדם, כותב שהוא 'גורם אלים', 'מנהיג חברתי', והולך עם זה לאלוף הפיקוד הרלוונטי. לאלוף יש בערך חמש דקות בלו"ז בשביל זה, אז כשבאים אליו עם מידע מודיעיני כביכול וארגזי מסמכים – מה האפשרות שמישהו יגיד לא? כמו כן קשה מאוד להפעיל ביקורת שיפוטית מול צורת ההתנהלות הזאת, כי כשבאים לדון בצו המינהלי בבית המשפט, הכול נעשה במעמד צד אחד. הסנגורים לא מקבלים את החומר ואין להם אפשרות להתגונן".

עומק הקונספציה בקרב ראשי השב"כ לדורותיהם, אומר עורך הדין רום, ניתן למדידה באמצעות כל המקורות הגלויים. "אם עמי איילון אומר שסמוטריץ' הוא טרוריסט ואנשי חמאס הם לוחמי חופש, אז אתה מבין שבשב"כ לא מתייחסים לאנשי ימין כאזרחים נורמטיביים". מכך גם נגזרת ההתנהלות, כפי שמתארים לנו גורמים המעורים בתחום: עובד היחידה היהודית בשב"כ שנותן את ההמלצות לצווים המינהליים לא עבר חפיפה, לא למד פסיכולוגיה או קרימינולוגיה, ועל סמך אפס הכלים שבידו מחליט מי מסוכן לביטחון המדינה. בשב"כ גם לא הוציאו בעשור האחרון צווים שכאלה נגד גורמים שסיכנו את ביטחון המדינה לא פחות, דוגמת הקיצוניים שבמפגיני קפלן וקודמיהם. הכלי הזה הופעל במחלקה היהודית רק כלפי צד אחד של המפה.

משפחת הכהן מיצהר קיבלה כבר פעמיים צווים מינהליים: על שני הבנים, כל אחד בתורו, נגזרו חודשים ארוכים של מעצר בית מלא. אחד הבנים נשלח למעצר בית בביתה של הסבתא בעיר אחרת, והשני - ילד שהיה בן 14 בסך הכול – היה במעצר בית. האם, אילת השחר הכהן, מספרת על ההתמודדות הבלתי אפשרית של נערים מול הכלי הדרקוני: "זו מציאות בלתי אפשרית, חולנית, בשביל ילד. לא מאפשרים לו מסגרת של לימודים, אסור לו לצאת מפתח הבית. ואנחנו לא משפחה שהילד יישב כל היום מול מחשב. בסופו של דבר הבידוד הזה מביא את הנערים הללו לדיכאון, זו פגיעה בחירות הבסיסית שלהם. איפה כל ארגוני זכויות הילד? פנינו אליהם, אבל לילדים מהימין אין מענה. גם לא לגורמי הרווחה. יש ילדים שנפגעים רגשית מהבידוד. יש משפחות שהמציאות הלא נורמלית הזאת גרמה אצלן למשברים ולוויכוחים והן נזקקו לטיפולים. והכול כדי לתייג את החבר'ה האלה כעבריינים, כשבעצם לא מצביעים על שום דבר קונקרטי שהם עשו".

הכהן מצביעה גם על תופעת ההטרדות הבלתי נסבלת של השוטרים, שמגיעים במוטיבציית יתר לאכוף את קיום הצווים: "הם תמיד מגיעים בין אחת עשרה בלילה לשש בבוקר, דופקים בפראות על הדלת ומעירים את כל בני הבית, מתייחסים אלינו בברוטליות כאחרוני העבריינים. פעם הם דפקו אצל אמא שלי, לשם שלחו את הבן שלי למעצר הבית. זה היה ערב שבת, וחוץ מכל הבלגן זה גם גרם לה למבוכה נוראה מול השכנים. הם יכולים גם לדפוק בדלת שלוש פעמים ביום, לרוצחים לא עושים דברים כאלה. העיקר ליצור תודעה כאילו אנחנו העבריינים הכי מסוכנים, בעוד שלערבים צעירים בלוד שמשחקים בנשק לא עושים כלום".

לתגובות: Hagitr72@gmail.com