אחרי עשרות אלפי תושבים שעזבו את טול כרם, ג'נין ומחנות הפליטים האחרים, אמש צה"ל פתח במה שהגדיר כ"פעילות עצימה" גם בשכם.
הודעה רשמית מטעם דובר צה"ל דיווחה על התרחבות המבצע, אך היא כמעט ונעלמה בין רצף האירועים שליוו את היממה האחרונה. לכאורה, טבעי שהודעה כזאת תיעלם בין שטף ההודעות, אלא שבמבט רחב ניתן לראות סיבה נוספת לחוסר העניין בידיעה.
נראה כי למעלה מ-500 ימי לחימה הביאו אדישות וחוסר אמון ברצון של ההנהגה הצבאית והמדינית להביא שינוי ממשי. לכן, עצם העובדה שצה"ל נכנס לשכם והתחיל את הפעילות במקום לא תעניין את קוראי החדשות, כל עוד לא יראו תוצאות מעשיות. למעשה, גם אם ישמעו על מחוסלים או על תושבים שנטשו את בתיהם, ההבנה שמדובר בתיקונים נקודתיים שמשפיעים לזמן קצר ומשמשים כ'פלסטר' כבר חלחלה ומלווה את רכבת ההרים של מדינת ישראל.
הפתח שסוגר הזדמנויות
בשיחה שקיים לפני מספר שבועות יועץ התקשורת עובד פרל בפודקאסט "על המשמעות", הוא הדגיש את הנקודה הזו כנקודה שמלווה את הימין בקמפיינים שהוא מייצר. הוא הסביר כי ישנם מקרים רבים של השקעה בקמפיינים ומהלכים תקשורתיים, שנכשלים בעקבות הפינות שלא נסגרו, והיעדר מיקוד ביעד הקמפיינים.
כך גם בנוגע להעברת הסיוע ה'הומניטרי', לחזרה ללחימה במבצע "עוז וחרב" שסיים את הפסקת האש, ואפילו בהקשר של התיישבות יהודית ברצועת עזה. אם נמשיך ללכת בדרך של "כמעט", לסירוגין ובצורה חלקית, הגלגל ימשיך להסתובב ושום דבר לא יביא את "הניצחון המוחלט". הגיע הזמן לנקות שולחן, לסיים כל שלב בלחימה בצורה מלאה, וכך גם לנצח.
דוגמה פרקטית לסיום המלאכה היא הדרישה להשיב את הנוכחות היהודית בקבר יוסף שבשכם, אותה ביקש ממנו הרב דוד בן נתן, אביו של גיבור ישראל שובאל בן נתן הי"ד שנפל במלחמה לפני מספר חודשים. הרב בן נתן סיפר על כך שהוא קרא לבנו שובאל, מתוך הרצון לשוב למקומות הקדושים, ובפרט אל קבר יוסף.
מלבד החשיבות ההיסטורית והאפשרות המעשית להשיב את הנוכחות היהודית – יש כאן הוצאה לפועל של הסרת המכשול שמלווה אותנו לאורך המלחמה. משיחות שקיימנו עם בכירים בצה"ל גם הם הסבירו בצורה ברורה - אם כחלק מהמבצע הצבאי במחנות הפליטים ביו"ש צה"ל יישאר בשכם, הדבר יאפשר מעבר חופשי לכוחות צה"ל לאורך שנים ארוכות, ויקל על פעילות צה"ל במרחב. אם תרצו – אין זו אגדה!