חנה ארנדט כתבה בשנת 1951 שהדיקטטורה הנאצית חלפה, הסובייטית תחלוף ובעתיד הפקידות תתפתח לכלל ממשל דיקטטורי משעבד.
כולנו ערים לכך שתחזיתה של ארנדט מתממשת גם בישראל. המצב בארצות הברית היה דומה, אף שמצומצם הרבה יותר.
טראמפ הבין ששיקום הדמוקרטיה מחייב מערכה קשה לפירוק הדיקטטורה הפקידותית שניסתה לחסל אותו באמצעות בית המשפט, ויש הטוענים שניסתה להתנקש בחייו פעמיים.
השבוע קיבלנו הצגת תכלית למציאות מסוכנת זו בכנסת, בוועדה שדנה בשאלה אם על ישראל לפרוש מארגון הבריאות העולמי (להלן: הארגון), שהגיש למדינות החברות בו טיוטת אמנת בריאות מעודכנת (IHR), שהמשמעות שלה היא שהארגון יהיה אחראי על הזכות לבריאות של כל "אזרחי העולם".
כל מי שיקרא את הטיוטה המוכנה לחתימה אמור להבין שהיא מקדמת משטר גלובלי שאפשר לכונן אותו רק על חשבון דיכוי הריבונות של מדינות. מדובר באמנה שמדברת על צדק חברתי במובנו הנאו־מרקסיסטי, שמשמעותו כפייה על המדינות המפותחות לשאת בנטל של בריאות הציבור במדינות שהזניחו את בריאות אזרחי מדינתם, שלא השקיעו משאבים במחקר ופיתוח. האמנה מאפשרת לארגון לכפות תנאי חירום בריאותי על מדינות, לשלוט בשיטות הטיפול והמניעה, להעביר ידע ומשאבים בריאותיים וביוטכנולוגיים למדינות לא מפותחות ולפגוע בזכות לחופש תנועה של אזרחים שחיים במדינות ריבוניות.
ברור לפיכך שאמנה זו מסוכנת מאוד למדינה היחידה בעולם ששכניה הקרובים והרחוקים נשבעו להשמידה; ולמרות זאת פקידי משרד הבריאות ונציגות ישראל באו"ם נחושים להמשיך לכרוך סביב צווארה של המדינה את חבל החנק של ארגון זר, שהוכיח בשנים האחרונות שהוא ארגון אנטישמי ואנטי־ישראלי, כלומר ארגון פרוגרסיבי.
אזרחים רבים בישראל נחרדו לנוכח הסכנה שאורבת לנו בחתימה על האמנה המעודכנת, שאמורה להתרחש בקיץ הקרוב, אך כל מאמציהם להידבר עם הפקידות של משרד הבריאות נתקלו בחומת אטימות וגבהות לב. לאחרונה, בזכות כמה חברי כנסת ישרי דרך בהנהגת חברת הכנסת לימור סון-הר־מלך וחבר הכנסת אריאל קלנר, זומן סוף סוף כינוס דחוף של ועדת הבריאות של הכנסת. הוועדה התכנסה כדי לדון בסכנה הנשקפת לכולנו מהאמנה ומהפקידות, הגלובליסטית ככל הנראה, של משרד הבריאות.
הצטרפנו אל הדיון כנציגי חוג הפרופסורים לחוסן לאומי. ישבנו לצד נציגי ארגונים נוספים שדורשים שישראל תפסיק את חברותה בארגון. הדיון בוועדת הבריאות חשף אותנו למציאות הדיקטטורית שאנו חיים בה. בפתח הישיבה אולצו כל המוזמנים להקשיב בדממה במשך 45 הדקות הראשונות של הישיבה, שהוקצבה לה שעת דיון אחת, למתקפה בוטה נגד הממשלה שלא משחררת חטופים שנמצאים בסכנת חיים במרתפי חמאס, בסירובה להיכנע לשאיפות ההשמדה של הארגון הרצחני הזה.
בזמן שנותר לדיון הצליחו חברי הכנסת סון-הר־מלך, קלנר, שטרית ואחרים להשמיע את דרישתם התקיפה להתנתק מהארגון, ובכך הראו כיצד פועלת דמוקרטיה במיטבה, לכאורה. בהמשך פנה היושב ראש לאזרחים שהוזמנו להתייחס לנושא ודחק בהם לקצר. נציגי ארגונים ואזרחים מודאגים רבים ציפו להשמיע את נימוקי הדרישה לא ליפול למלכודת הגלובליסטית, אולם בפועל עקב קוצר הזמן שנותר רק יחידים השמיעו דבריהם.
ד"ר סדן היה אמור להסביר מדוע הארגון מהווה סכנה גדולה לעולם בכלל, קל וחומר למדינת ישראל, אך לא זכה להסביר את עמדתנו כיוון שהישיבה הפתוחה ננעלה. פרופ' האס היה בין היחידים שקיבלו הזדמנות לומר דברים והסביר את הסכנות שבחשיפת משאבי המחקר והפיתוח של ישראל למדינות השכנות, חלקן מדינות אויב, מכוח הוראות הארגון, רק מפני שישראל באיוולתה חתמה על אמנה של האוקסימורון הזה של ארגון בריאות אנטישמי. הטכנולוגיות המתקדמות בתחום ההנדסה הגנטית הקיימות אצלנו ומשמשות בפיתוחים רפואיים, עשויות באותה מידה לקדם פיתוח אמצעי לוחמה ביולוגית בידי ארגוני טרור ומדינות אויב. עלינו לשמור על היתרון הטכנולוגי, ולא לשתף ידע עם אויבים. לעומת זאת עם ידידים יש לנו קשרי מדע מצוינים גם ללא הסכם גלובליסטי, ואם כן היתרונות של שותפות בארגון הבריאות העולמי בטלים לעומת הנזק הבלתי נמנע. בשבעה באוקטובר למדנו על בשרנו שבסביבה שלנו אין עכבות מוסריות, וטכנולוגיות העוסקות בחומר גנטי ומצויות בידי אויבינו הן פצצה מתקתקת.
הזמן הקצר שנותר אחרי הפגנת משפחות החטופים באולם הוועדה איפשר רק לשישה מכל המוזמנים להציג את עמדותיהם. זאת מכיוון שיושב ראש הוועדה הודיע שהמשכה יתקיים בדלתיים סגורות, לפי דרישת נציגי הפקידות הממשלתית, שלא היו מוכנים להסביר בפני מומחים אזרחיים מדוע הם דורשים להכפיף את המדינה לארגון הזר הזה.
מדובר בשערורייה כפולה, ראשית כי "הדרג המקצועי", הפקידותי, טוען שמדובר בנושאים "רגישים" בזמן ש"הדרג האזרחי" (הריבון, שאותו הם אמורים לשרת) תוהה מה יכול להיות מסוכן בדיון פתוח על פרישה של ישראל מאמנה בין־לאומית שעלולה לסכן את ביטחון המדינה. שנית, שר הבריאות בהוראת הפקידים חותם על אמנה בשם הריבון, אזרחי המדינה שמחובתה של הכנסת להקשיב להם, ואפילו לקבל את דעתם לפי נימוקיהם. בדיון הרלוונטי הושמעה רק דעה אחת נגד יציאתה של ישראל מארגון הבריאות העולמי. כל שאר המוזמנים, הרוב המוחלט, דרשו שישראל תפרוש מהארגון הזה.
לאור מה שקרה השבוע בוועדת הבריאות נראה שנבואתה של חנה ארנדט מתגשמת במדינת היהודים. זו נורת אזהרה. הוועדה לא עסקה כלל בסודות מדינה אלא בנזק שארגון הבריאות העולמי יגרום לישראל. הסתרת השיקולים של משרד הבריאות באמתלה של סודיות שנועדה כביכול להגן על ביטחון המדינה, מעוררת את החשד שאין בכוונת משרד הבריאות לפרוש מהארגון הזה. דבר זה מביא אותנו אל עברי פי פחת, שכן להערכתנו אשרור האמנה הוא שיפגע בביטחון המדינה. המצב הזה מחייב את אזרחי המדינה לעשות ככל שביכולתם על מנת לוודא שהממשלה לא תגרור אותנו ואת בנינו למלכודות של אובדן ריבונות, ועוד בשעת חירום לאומית.
מה שעלול להתברר כעוד כישלון אדיר של הדרג הפקידותי, מחייב את הממשלה והקואליציה לדאוג לכך שהחלטות "הדרג המקצועי" תהיינה חשופות בפני הריבון וכפופות לו. השקיפות שנמנעה מאיתנו היא צלצול פעמון אזעקה שאמור להעיר את כולנו.
הכותבים הם חברים בחוג הפרופסורים לחוסן לאומי