כבר היה נדמה שפנינו לסאגת העברת תקציב שעלולה להתגלגל עד פירוק הממשלה, כשבאו אירועי השבוע החולף וטרפו את הקלפים.
זה החל עוד ביום חמישי שעבר, רגע לפני קריאת המגילה, כשהליכוד והימין הממלכתי של גדעון סער הודיעו על הסכם איחוד בין שתי המפלגות.
אבל בחבירתו המחודשת של סער לליכוד, שהייתה צפויה כבר חודשים ארוכים, לא היה די כדי לנטרל את איומי המפלגות החרדיות, ובראשן אגודת ישראל, להצביע נגד התקציב ואף לפרוש מהממשלה במחאה על אי העברת חוק הגיוס.
חזרתה של עוצמה יהודית לממשלה, על שבע אצבעותיה, בעקבות החזרה ללחימה ביום שלישי השבוע, היא שקבעה סופית כי לקואליציה מובטח רוב בכנסת להעברת התקציב, מה שהוריד מסדר היום לפחות לעתיד הקרוב את האיומים להפלת הממשלה.
שבועות ארוכים סוגיית העברת התקציב הייתה חרב מעל ראשה של הקואליציה, בשני צירים מקבילים. הראשון, ציר המפלגות החרדיות, שדרשו שחוק הגיוס יעניק פטור מגיוס לציבור החרדי, כפי שהציג השבוע השר גולדקנופף בוועידת החינוך שהתקיימה בבית שמש. "לכנות את חוק הגיוס 'חוק ההשתמטות' זו אנטישמיות. אנחנו רוצים הסדר בלי סנקציות ומכסות", אמר יושב ראש אגודת ישראל במהלך הועידה.
כזכור, לאור פסיקת בג"ץ והוראת היועצת המשפטית הוטלו סנקציות אישיות על אברכים וחרדים בגילי גיוס שלא התגייסו, ובין היתר הופסק הסיוע לאותן משפחות בתשלום למעונות, כל עוד חוק גיוס חדש לא עובר בכנסת. אלא שהעברתו הפכה לעניין קשה במיוחד, לאור הדרישה הציבורית הנרחבת, מימין ומשמאל, לחוק שיוביל לשינוי אמיתי בסוגיית גיוס החרדים, ולא לחוקים שעברו עד היום ושלא יצרו שום שינוי בשטח.
בקואליציה עבדו ימים ארוכים כדי למסמס את האיום של המפלגות החרדיות להצביע נגד התקציב אם חוק הגיוס לא יעבור. כאמור, האיום הגדול ביותר הגיע מכיוונו של השר גולדקנופף, נציג חסידות גור באגודת ישראל. גולדקנופף, שהתפטר מהכנסת במסגרת החוק הנורבגי, אף איים בהתפטרות מהממשלה במטרה לחזור לכנסת כדי להצביע נגד התקציב. כל עוד לממשלה היו רק 61 אצבעות, לאיום הייתה משמעות רבה. חזרתו של גולדקנופף לכנסת לא הייתה מורידה את הקואליציה ל־60 חברי כנסת בלבד, אלא ל־59, שכן מי שהיה מוצא עצמו מחוץ למשכן במקרה זה היה חבר הכנסת אליהו ברוכי, איש דגל התורה, שתמכה בהעברת התקציב. אלא שבמהלך השבועיים האחרונים הועברו מסרים רבים ללשכתו ועל פיהם בכל מקרה, גם אם יתפטר מהממשלה ויצביע נגד התקציב, תיתן עוצמה יהודית, שאליה נגיע בהמשך, מעטפת ביטחון ולכל הפחות לא תצביע נגדו.
בתוך המפלגות החרדיות נוצר פיצול בגישתן להצבעת התקציב. ש"ס וכאמור גם דגל התורה של יושב ראש ועדת הכספים משה גפני התנגדו מראש לכריכת חוק הגיוס בחוק התקציב, והן היו צפויות להצביע בעדו גם חרף התנגדותו של גולדקנופף. יש לציין שבעניין התוכן של חוק הגיוס שתי המפלגות אינן חלוקות על עמדת אגודת ישראל.
לצד המחלוקת עם השותפות החרדיות שלה, גם בתוך אגודת ישראל נרשמה מחלוקת קשה, שהתנהלה בין חצרות האדמו"רים השונים שמרכיבים את המפלגה. לאחר שגולדקנופף ופרוש יצאו במסגרת החוק הנורבגי, לאגודת ישראל נותרו שלוש אצבעות בכנסת, של חברי הכנסת אייכלר, טסלר ורוט.
אייכלר, נציג חסידות בעלז, תמך בצורה חד־משמעית בהצבעה בעד התקציב. תמיכתו של אייכלר היא חלק מהקו העצמאי שמציג בשנים האחרונות האדמו"ר מבעלז, שכלל בין היתר את מתווה חינוך הליבה שניסו להוביל בחסידות אל מול ממשלת בנט-לפיד, מתווה שהוקפא עם הקמת הממשלה במטרה לשמור על יהדות התורה כרשימה אחת.
שני חברי הכנסת האחרים של המפלגה, טסלר ורוט, החזיקו בעמדה שונה. רוט, חבר כנסת נורבגי, הוא נציגה של חסידות צאנז באגודת ישראל. רק במערכת הבחירות הנוכחית נכנס נציג של החסידות לרשימת אגודת ישראל, ובחסידות לא היו להוטים ליצור משבר חריף אל מול הכוח החזק ביותר במפלגה, האדמו"ר מגור. לכן רוט הביע התנגדות להעברת התקציב, אך גם אמר להנהגת הקואליציה כי הוא יצביע הצבעת מחאה רק במקרה שבו האצבעות להעברת התקציב יהיו מובטחות. העמדה הזאת למעשה העבירה את גולדקנופף וגור לעמדת מיעוט בתוך מפלגתם, שכן יחד עם פרוש, שגם הוא שר נורבגי, ואייכלר, נוצר רוב במפלגה לתמיכה בצורה כזו או אחרת בתקציב.
חבר הכנסת טסלר, נציגה של חסידות ויז'ניץ, תמך באופן רשמי בעמדתו של גולדקנופף, אלא שלפי גורמים באגודת ישראל ברגע שהבין שהוא צפוי להתבדל מחברי הכנסת של מפלגתו, גם הוא רמז כי לא בטוח שיצביע נגד התקציב. הסיבה לכך: טסלר מכהן כסגן שר התרבות והספורט, ובהצבעה נגד התקציב יש משום עילה לפיטוריו מתפקידו.
חזרתה לקואליציה של עוצמה יהודית הפכה את כל ההתלבטויות להצבעה על התקציב לחסרות משמעות, ובתוך כך מנסים במפלגה למצוא את הנוסחה כדי שגולדקנופף יוכל להסיר את האיום שלו, מבלי להיתפס כמי שהתקפל לחלוטין. המודל המדובר, שנכון לכתיבת שורות אלה טרם סוכם סופית, הוא אולטימטום של יהדות התורה כולה, על הצד החסידי והצד הליטאי בה, שבמידה ולא יעבור חוק גיוס במהלך כנס הקיץ המפלגה תפרוש מהקואליציה.
"אומנם השיח מתנהל כרגע רק בתוך יהדות התורה, וש"ס אינה חלק בו, אבל אנחנו יודעים כי הם לא יוכלו להרשות לעצמם להישאר בקואליציה אם אנחנו יוצאים ממנה על חוק הגיוס", אומרים גורמים בכירים באגודת ישראל ל'בשבע'. "המצביעים החרדים שלהם לא יקבלו את זה בהבנה, וצריך לזכור שהאיום של גיוס תלמידי הישיבות מאיים בראש ובראשונה עליהם, כי ההנחה של כל הצדדים היא שאת הציבור החרדי־ספרדי קל יותר לגייס מאשר את האשכנזי".
לפי הגורמים במפלגות החרדיות ששוחחנו איתם, משבר חוק הגיוס לא נולד בגלל הסנקציות הכלכליות שהוטלו בעקבות הוראות בג"ץ והיועמ"שית, אלא בגלל אירוע אחר לגמרי: חוק שינוי הוועדה לבחירת שופטים, שעבר השבוע בוועדת החוקה לקראת קריאה שנייה ושלישית בכנסת. ההצבעה אמורה להתקיים לפני סוף כנס החורף, ב־2 באפריל, יומיים לאחר המועד האחרון להעברת התקציב.
"לפני שהקימו את הממשלה הנוכחית, הקואליציה יצאה לבולמוס חקיקה פרסונלית", אומרים הבכירים. "היה את חוק בן גביר ואת חוק דרעי שנועדו לאפשר להם לכהן בממשלה. שני החוקים האלה הפכו להיות לא רלוונטיים, כי בג"ץ פסל אותם, אבל הקואליציה התנהלה כאילו היא לא דופקת חשבון למערכת המשפט. אנחנו אמרנו שלצד החוקים הפרסונליים, שאנחנו לא מרוויחים מהם כלום, צריך להעביר גם את חוק הגיוס. ראינו בזה שעת כושר שבה הדברים יכולים לעבור ולהתקבל בצורה טובה, ולכן רצינו שזה יעבור עוד לפני תקציב 2023. אבל אז הגיע לוין והרפורמה הכושלת שלו, שרק הזיקה לציבור החרדי, ואמר לרבנים ולנציגים החרדים כי בלי הרפורמה חוק הגיוס ייפסל בבג"ץ. אז הקפאנו את חקיקת חוק הגיוס ונשארנו בלי כלום. ואז פרצה המלחמה, והבנו שלא נוכל ציבורית להעביר את החוק".
ומה השתנה עכשיו? הסנקציות הכלכליות?
"לא. לזה יש פתרונות, ובימים האחרונים ראינו כמה מהם. העניין הוא שהקואליציה חזרה לחוקק חוקים של הרפורמה המשפטית, וכאן כבר הגיעו מים עד נפש. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להמשיך עם חקיקת הרפורמה לפני הפתרון של חוק הגיוס".
ובכל זאת קשה שלא לראות קשר, לפחות מבחינת לוחות הזמנים, לסוגיית הסנקציות.
"זה קשר מקרי בלבד. יש לזה גם סיבה עקרונית. ניסיון לפתור כל סנקציה בפני עצמה זה לנסות לשים פלסטר על הבעיה במקום לפתור אותה מהשורש. לפני כמה חודשים זאת הייתה התפיסה של רבים במפלגות החרדיות, תפיסה של לכבות שרפות. אבל היום ההבנה היא שרק אם נפתור את הבעיה מהשורש נוכל באמת להסיר את כל הסנקציות ולמנוע חדשות".
בלי שיקולים זרים
הציר השני שאיים על העברת התקציב, ואיתו גם על המשך כהונתה של הממשלה, היה ציר המלחמה בעזה. כזכור, על רקע עסקת החטופים שנחתמה בינואר, התרחשו שני אירועים בו זמנית. הראשון, פרישתה של מפלגת עוצמה יהודית מהקואליציה בהצהרה שללא חזרה ללחימה המפלגה לא תחזור לקואליציה. באופן פומבי ורשמי המפלגה אכן הקפידה על ההצהרה הזאת, אך בשבועות האחרונים נעשו גישושים רבים מצד בן גביר על מנת למצוא דרך שתוכל להחזיר אותו לממשלה.
האירוע השני היה האולטימטום של מפלגת הציונות הדתית כי אם ישראל לא תחזור להילחם עם סיום שלב א' של העסקה, כלומר ביום ה־42 לה, המפלגה תפיל את הממשלה. במפלגה אומנם הצהירו שוב ושוב שהם לא מתכננים 'לקחת בשבי' את התקציב, כחרב איומים על הממשלה, אך למעשה המפלגה לא הייתה יכולה לפרק את הממשלה בשום דרך אחרת מלבד הפלת התקציב, שכן האופוזיציה התחייבה לאפשר לנתניהו להמשיך לכהן בתמורה לעסקת החטופים, למעט בכל הקשור לתמיכה בתקציב.
בחזרה ללחימה היה משום מעבר מעל שתי המשוכות הללו לקראת ההצבעה על התקציב בשבוע הבא. יש לציין שבמשרד האוצר עבדו רבות להכנת התקציב להצבעה, כולל הצבעות שונות שנערכו במסגרת חוק ההסדרים. כמו כן החזרה ללחימה, בניגוד לטענות שהושמעו מחלקים באופוזיציה בימים האחרונים, לא נעשתה על מנת לפתור את בעיות התקציב ולאפשר את חזרתו של בן גביר לממשלה, אלא מתוך שיקולים מבצעיים ומדיניים. למעשה, ישראל כבר הייתה אמורה לחזור ולהילחם לפני כשבועיים, עם תום שלב א' של העסקה, אך היא העניקה לחמאס שבועיים נוספים שבהם הוא נהנה מהפסקת אש, בעוד הוא לא נותן דבר בתמורה וממשיך להחזיק בחטופים.
"אפשר לחלוק על עמדת הממשלה אם נכון לחזור להילחם או לא. אבל צריך להיות ברור, מי שחושב שההחלטה לחזור נבעה משיקולים פוליטיים הוא לא בכיוון כלל", אומר היועץ האסטרטגי רוני רימון, מומחה לניהול משברים ושותף במשרד 'רימון־כהן'.
זאת טענה שעולה משורות האופוזיציה כל הזמן.
"זה לא הופך אותה לנכונה. אנחנו צריכים להבין שמותר לחשוב אחרת זה מזה. אנחנו מתעסקים כאן בנושאים הכי חמורים מבחינת הביטחון הלאומי שלנו, ההחלטה על המתקפה התקבלה בשיתוף כל מערכות הביטחון. אפשר לחשוב שהיא טעות ושהדרך להחזיר את החטופים היא עסקה ולא חידוש הלחימה, ועדיין להבין שההחלטה לחזור להילחם היא לא החלטה פוליטית, אלא מדינית־ביטחונית".
"ודאי שההחלטה לחזור ולהילחם לא נבעה משיקולים פוליטיים, אבל ברור לצד זה שהיא משפיעה מאוד גם על המערכת הפוליטית. זה תוצר לוואי מתבקש של הלחימה", אומר היועץ האסטרטגי עובד פרל, לשעבר דובר מפלגת ימינה. "בזמן שאין לחימה, כל השחקנים בזירה הפוליטית מרשים לעצמם למתוח את החבל עוד ועוד, כי זה הזמן שבו המערכת הפוליטית מנהלת פוליטיקה. אבל בשעת מלחמה, שעת חירום, השותפות הקואליציוניות לא יכולות להרשות לעצמן לטלטל את הספינה עד כדי כך שהממשלה תיפול. המצביעים שלהם לא יסלחו להם על כך".
ואלמלא הלחימה אחת המפלגות כן הייתה מפרקת את הממשלה?
"לא באופן מודע, אבל בפוליטיקה אתה יכול להתחיל לגלגל כדור שלג ולאבד לחלוטין שליטה על האירוע. הרבה ממשלות נפלו בגלל לקיחת סיכונים לא מתוכננת וללא שום כוונה מראש. הממשלה הקודמת איבדה שליטה כי ניצן הורביץ החליט להוציא מכתב למנהלי בתי החולים שלא לבדוק בתיקיהם של המבקרים בפסח בשביל למצוא חמץ. מאחורי המכתב הזה לא עמד שום עניין מהותי, רק רצון לגרוף הון פוליטי. זה נגמר בהפלת הממשלה".
פרל מציין שהעברת התקציב תאפשר לממשלה, לראשונה זה זמן רב, להתחיל לטפל בבעיות ובמשברים שנערמו על השולחן ונותרו ללא טיפול תקופה ארוכה כל כך, ובראשם חוק הגיוס. "כשחרב איום הפלת הממשלה מונפת, הרבה יותר קשה למצוא פתרונות, כי אם הממשלה תיפול וילכו לבחירות, אף אחד לא רוצה להגיע לציבור שלו ולספוג ביקורות על כך שהוא התקפל וויתר על העקרונות שלו. לכן הרבה יותר קשה למצוא פתרונות במצב שכזה. העברת התקציב תייצר שקט תעשייתי ותאפשר לפתור את הבעיות הללו, כי הממשלה יציבה, אין חשש שהיא מתפזרת בקרוב, ויש עוד זמן לפני שצריך להגיע לציבור".
וזה באמת אפשרי? כי אם ניקח את סוגיית הגיוס, שהיא אחד ממחוללי המשבר העיקריים, נדמה שאין פתרון באופק.
"סוגיית הגיוס היא אכן אירוע קשה. הדרישה להעביר חוק גיוס שיגייס חרדים לא נובעת מדרישת בג"ץ, אלא מדרישת הציבור שנשחק במלחמה עד דק. יש פה שני כוחות מרכזיים בקואליציה, מצד אחד החרדים שרוצים לשמור על המצב הקיים ככל הניתן, ומצד שני נבחרי הציבור שמייצגים את הציבור המשרת, שהציבור שלהם לא מוכן לכך יותר. כשהציבור הדתי רואה את שר האוצר סמוטריץ' מנסה למצוא שלל דרכים כדי לכסות על הסנקציות שהוטלו על החרדים, בזמן שהציבור עצמו קורס תחת עוד ימי מילואים, זה אירוע שאי אפשר להתעלם ממנו. אני יכול לספר לך על עצמי, שעשיתי יותר מ־400 ימי מילואים מפרוץ המלחמה, והעסק שלי נסגר מעשית. הייתי צריך לפתוח אותו מחדש, והתנעה מחדש של עסק היא אירוע קשה. לפני כמה שעות קיבלתי צו מילואים חדש, לעוד חודשיים של מילואים. אני לא בטוח שאני יכול להרשות לעצמי לצאת למילואים נוספים, ואלה התלבטויות שיש להמוני משרתי מילואים. בו בזמן הם רואים את הניסיונות להעביר תקציבים לציבור החרדי כדי לעקוף את הסנקציות. אלה בעיות שאתה לא יכול לפתור כשחרב ההליכה לבחירות מונחת על השולחן. אתה חייב סביבה שקטה כדי להגיע לפתרונות אמיתיים. זה מה שהתקציב עכשיו יאפשר לעשות".
ותשחק לתקציב אחרון
העברת התקציב אומנם מקנה שקט תעשייתי לשנה הקרובה, אך היא לא תביא את הקואליציה להשלים את ימיה, שכן בעוד שנה בדיוק הממשלה תצטרך להעביר תקציב נוסף, תקציב שמסורתית הממשלות לא יכולות להעבירו, בגלל הבחירות שידועות מראש. "עם החזרה של בן גביר לממשלה, ברור שרק כשהקואליציה תחליט להתפזר זה יקרה. וההיגיון הבריא אומר שזה לא יתרחש בשנה הקרובה, כי לאף אחד אין אינטרס לכך", אומר רימון.
ובכל זאת, היגיון פוליטי לא בהכרח חופף להיגיון של הציבור הרחב.
"זה גם נכון, ולכן חשוב לקחת כל הערכה על הישרדות פוליטית עם קורטוב של מלח. אבל לצד זאת סביר להניח שאחרי העברת התקציב, הממשלה לא תתפרק לפני תחילת 2026. לחברי הקואליציה יש טראומה קולקטיבית מהפלת ממשלת נתניהו הראשונה בשנת 99', כשאחת ממפלגות הימין שם הפילה את הממשלה. לכן גם אם נשמע איומים, לא ברור איזו מפלגה תרצה שהאירוע ידבק בה".
ולצד זאת, בעוד שנה יגיע תקציב 2026, ואותו הממשלה תתקשה מאוד להעביר.
"זה נכון, והעברת התקציב האחרון היא דבר שכמעט ולא קורה. תמיד כשמעבירים תקציב יש רעשי רקע, ניסיונות סחיטה של תקציבים בנושאים שחשובים לכל מפלגה, ניסיונות להשיג הישגים בתחומים שאינם קשורים לתקציב באמצעות איום בהצבעה נגד התקציב. זה קורה בכל תקציב מחדש, ובתקציב של שנת בחירות זה הופך את האירוע לכמעט בלתי אפשרי להעברה. לכן לממשלה יש עכשיו שנה של שקט ויציבות, ואחר כך ניכנס שוב לאירוע שבסופו בסבירות גבוהה נלך לבחירות".