היוצרים פתחיה ספולטר ודרור כהן משיקים מחרוזת ניגוני ריקוד ובה ניגונים מבית חסידויות מוזדיץ' וגור.

"כל אמן או צייר שיוצר משהו חדש בעולם נע תמיד על הציר שבין סובייקטיביות לאובייקטיביות . וגם אני ביצירה שלי נע בתוך הציר הזה. מהצד האובייקטיבי – אני מקפיד שהניגונים שאני מוציא לא יהיו כבדים מדי להאזנה, מנסה לשים לב לאורך של הניגון, לדאוג שהעיבוד יהיה מעניין ולא ימצה את עצמו אחרי זמן מה", מספר ספולטר על השיר.

הוא מפרט על הצד הסוביקטיבי בשיר. "מהצד הסובייקטיבי – אני מנסה להביא את הטאץ' האישי שלי, הייחודיות שלי, להביא לעולם דברים שאינם קיימים כבר, לחדש קצת, ולאחרונה אני גם מנסה קצת לחדש בניגונים עצמם שאני מוציא - שיהיו מעולמות פחות מוכרים".

הוא מוסיף: "את שני הניגונים האלה הכרתי בדרך לא שגרתית - דרך שיטוטים ביוטיוב. את הניגון הראשון "לא תבושי" מצאתי כבר לפני שנתיים בערך, והתאהבתי בו - ניגון מורכב אבל מרגיש פשוט, מארשי אבל גם עליז באותו זמן, באמת משהו מיוחד - שלחתי אותו לאלישיב ואמרתי שאני רוצה להוציא אותו אבל אני לא יודע אם כדאי כי הוא קצת מורכב ואנשים לא מכירים, אז גנזתי אותו במגירה והמשכתי הלאה.

את הניגון השני הכרתי לפני כמה חודשים, אחרי חיפוש ורצון להיפתח ולהכיר ניגונים חדשים. מצאתי הקלטה של חתונה של נכד האדמו"ר מגור מלפני שנתיים שב-45 דקות הראשונות שלו יש ריקודים, והקשבתי בשביל לשמוע מה הם מנגנים. אחרי בערך חצי שעה אני שומע איזה ניגון שהם שרים בשיא ההתלהבות, ואמרתי לעצמי שאת הניגון הזה אני חייב ללמד בישיבה.

השמעתי אותו לדרור וביחד החלטנו שזה יקרה בשבת הקרובה. אבל, אחרי יומיים דרור בא אלי ואומר לי לשמוע את הניגון שבא אחריו בהקלטה של החתונה, שמעתי, והתחלתי להתרגש. ניגון קצבי שמלהיב ומרגש. וואו! את זה חייבים ללמד בישיבה! ובאמת כך היה - ואת הניגון השני לימדנו בישיבה והוא תפס מאוד

מרוב שאהבתי את הניגונים האלו, אלישיב דחף אותי לחשוב יותר על הסובייקטיבי בפרויקט הזה, לחשוב יותר על הניגונים שאני רוצה להוציא לעולם ולא בהכרח מה הכי טבעי לאנשים לשמוע, ובאמת החלטתי ללכת על זה ולחבר את שניהם למחרוזת אחת.

אחרי זמן - תוך כדי שהקלטנו את הפרויקט, גיליתי שאת הניגון השני, הניגון גור, יש כמה אנשים שכבר מכירים. זה היה נשמע לי מוזר כי זה ניגון נידח שלא מצאתי לו אף ביצוע, ואכן, לאחר כשבועיים גיליתי שהרב נריה הכניס אותו לכפר הרא"ה, והם היו שרים אותו לפני הדרשה בשבת, ומשם זה התפשט לכמה קהילות בציבור הציוני דתי.

את המחרוזת הזאת אני מוציא כמחרוזת ניגוני ריקוד לקראת שבת. מוזמנים להאזין, לרקוד, להתרגש ובעזרת השם נזכה להתקרב לה' בזכות הניגון", הוא מסכם.