תנ"ך. אילוסטרציה
תנ"ך. אילוסטרציהצילום: ISTOCK

סוגיית הגיוס, שמטלטלת את החברה הישראלית במיוחד בשעה זו של מלחמה, מבליטה שוב את הייחוד הגדול של הציונות הדתית. לא רק כאיזון בין תורה לשירות, אלא כתפיסת עולם ערכית שלמה: תורה שמעמידה תלמידי חכמים אמיתיים — כאלה שמחוברים לעם, לשדה, למחויבות המוסרית ולמציאות הישראלית.

דווקא מתוך הגאווה הזו בתורה שלנו, מפתיע וכואב לגלות עד כמה תלמודי התורה הציוניים הם מצרך נדיר — לעיתים אפילו נרדף — דווקא בתוך הציבור שלנו.

הציבור הדתי-לאומי מצטיין ביכולת לחשוב לעומק, להחזיק תפיסות מורכבות ולא לברוח מהתנגשות בין עולמות. אנחנו אלה שמבקשים לשלב: קודש וחול, רוח ומעשה, תורה ושירות. אז מדוע כל כך מתקשה החברה שלנו להבין את הערך שבחינוך תורני־עמוק כבר מהיסוד?

כמי שלימד במשך שנים במוסדות חינוך דתיים ממלכתיים, איני מדבר מן ההפשטה. גם ב"ממ"דים תורניים", שמם כן הם — תורניים, נלמדות לרוב כ־8 שעות שבועיות של תורה. זו כמובן התחלה, אך האם היא מספיקה כדי לבנות אהבת תורה של ממש? כדי לטפח את התמימות, הנקיות והביטוי הרוחני שכבר בגיל רך מחפשים משמעות?

המציאות מלמדת שלמרבה הפרדוקס, תלמודי התורה שבהם משלבים באמת בין תורה לעולם — בין לימוד עיוני מעמיק לבין מקצועות ליבה ברמה גבוהה — נדחקים לשוליים. תלמודי תורה שבהם המורים הם תלמידי חכמים, שגם עושים מילואים ומובילים ציבור, נתפסים כחריגים, כמעט שוליים, בעוד שממ"דים ובתי ספר חילוניים-דתיים רבים מקבלים עדיפות תקציבית, תודעתית וחברתית.

האם ייתכן שבציבור שמתיימר לבנות תורה גדולה, אנו משדרים לילדים שמי שרוצה באמת להשקיע בתורה – חייב לוותר על השכלה כללית? או לחילופין – שמי שמשקיע בלימודי חול נחשב בהכרח "פחות תורני"? זוהי דיכוטומיה כוזבת שפוגעת עמוקות בחינוך שלנו.

אנחנו שולחים את ילדינו לישיבות הסדר, לישיבות גבוהות, למכינות תורניות – ובצדק. אבל שוכחים שהיסודות לא נבנים בכיתה י"ב, אלא בכיתה א'. התום, הלהט, הנפש הרכה – כל אלה אינם נוצרים יש מאין. אם אנחנו רוצים תלמידי חכמים שמחוברים לעם ולמציאות – אנחנו צריכים להתחיל מהילדות, מהשורש.

המהפכה הנדרשת איננה רק בתקציבים או במיתוג, אלא בתודעה. תלמודי התורה הציוניים צריכים להיות בחזית – לא כנספח. הם לא אופציה ל"בינוניים", אלא המסלול האידיאלי לבניין שלם של אישיות יהודית־ישראלית. לצד מוסדות ייחודיים לניגון, לטכנולוגיה או לאוכלוסיות מגוונות – מרכז הכובד צריך להיות במקום שבו נבנית זהות רוחנית יציבה כבר מגיל צעיר.

אם אנחנו מאמינים בתורה שלנו, אם אנחנו מאמינים בילדים שלנו – הגיע הזמן לשים את תלמודי התורה הציוניים במרכז הבמה.

הכותב הוא בעל תואר ראשון בהצטיינות בפילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה ותואר שני במדיניות ציבורית. עבד במשרד הכלכלה, ובשנים האחרונות משמש כמנהל תלמוד תורה בגוש עציון.