ראש חודש ניסן הינו מועד ההתחדשות השנתית במקדש. על יום זה אמרו חז"ל שנטל עשר עטרות, כשעיקר העניין קשור לחידוש העבודה שקיים בו.
ואכן, מדי שנה החלה שנה חדשה במקדש במועד זה, בין אם זה בשימוש בשקלים החדשים לקרבנות הציבור, ובין אם זה בהכנה למועד חג הפסח, חג גאולתם של ישראל, בו עלו כל כלל ישראל כדי להיות שותפים בהקרבת קרבן הפסח.
דומני שבמועד זה עלינו לחזור ולחדש את תביעתנו וכמיהת ליבנו לחידוש עבודת המקדש. זהו זמן ראוי, בפרט שבתקופה האחרונה חלו תמורות כה רבות סביבנו, תמורות שמאפשרות לנו להניף את דגל חזון המקדש.
בתקופה בה ציר הרשע המוסלמי רצוץ ומפורק, בזמן בו קיים בארה"ב ממשל אוהד ישראל, שגם מביע את הכרתו בנושא משמעות המקדש, אין ספק שקיימת עת רצון אותה עלינו לנצל, חלון הזדמנויות שעומד בפתחנו שאסור להחמיצו.
נראה לי שיש לפעול במספר כיוונים, כשלכל אחד מהם חשיבות משלו, ונתחיל מן הקל אל הכבד:
- הרחבת שעות פתיחת הר הבית – במציאות דהיום, בה פוקדים ב"ה רבים את מתחם הר הבית, לא יתכן ששעות העלייה תהיינה כה מוגבלות. עלינו לבסס את דרישתנו, כאדוני המקום, לפתיחת שערי ההר במהלך כל שעות היום. הדבר הינו הגיוני, ולכאורה לא קיימת כל בעיה בטחונית שלא תאפשר זאת.
- בניית בית כנסת בהר הבית – בהמשך לקריאתו של מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל להקים בית כנסת בהר הבית, קמה כבר לפני כמה וכמה שנים עמותה ששמה לה למטרה לממש חזון זה. אולם, בצוק העיתים, למרות תכנונים ורעיונות עד כה רעיון זה לא קרם עור וגידים. אולם, כפי שכבר הדגשנו לעיל, במציאות המשתנה כיום זהו זמן מסוגל לקדם כיוון זה. יש לזכור שבמהלך ימי הבית השני היה בית כנסת בהר הבית, ועניינו לא מקהה כמלוא הנימה את כמיהתנו לבניית המקדש. דומני שזהו חלק מהחלת ריבונותנו המלאה בהר, כחלק מרכזי בציפייה לבניין הבית.
- בניית מזבח – לטעמי זו נקודת הכובד, שלה יש לתת את מרבית המאמץ. מבחינת ההלכה ברגע שאנו בונים מזבח קטן (לשיטת הרמב"ם בערך 2.5 על 2.5 מטר), במקום שכשר לבניית מזבח, הרי שאנו מחויבים להתחיל להקריב קרבנות. כך היה בתחילת ימי הבית השני, כאשר קרוב לעשרים שנה עבדו רק עם מזבח, ללא בית.
- בשלב ראשון, ללא אפר של פרה אדומה, ניתן להקריב קרבנות שזמנם קבוע, כגון קרבן התמיד וקרבן הפסח (שהוא הראשון אותו ניתן לחדש מבחינת גדרי ההלכה). כבר לפני כמאתיים שנה ביקש הרב קלישר זצ"ל פיסת קרקע בהר הבית לשם בניית מזבח וחידוש העבודה. הוא ביאר בספרו "דרישת ציון" כי הקרבת קרבן בהר הבית היא שתפתח את שערי הגאולה. יש אמנם צורך לאתר שטח מתאים, אולם אלו הן בעיות טכניות אותן יש לפתור כחלק מהמסע אל בית המקדש.
ישנם כמובן נושאים נוספים, כמו לדוגמא שריפת הפרה האדומה, אולם ניסיתי בדברי להתמקד בנקודות מעשיות הקשורות להר ולחידוש עבודת המקדש. בל נחמיץ את השעה! "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ".
נלך בדרכו של דוד המלך, מאתר מקום המקדש, ולאורו נצעד אל העתיד המיוחל, כדבריו (תהילים קל"ב): "אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי: אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה: עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַד' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב".
יה רצון שכבר בפסח הקרוב נוכל לעלות ולהיראות, ולחונן את פני אלוקינו בבית מקדשו.
הכותב הוא ראש המדרשה לידע המקדש