מי לא מכיר את המשט שאומר ש'אם אתה רוצה לדעת עד כמה הבית נקי, תתחיל בשירותים'.
על אותו משקל אני אומר תמיד להורים ששואלים אותי לגבי בחירת ישיבה או אולפנה, שאם הם רוצים באמת לדעת איך בית הספר הזה עובד ומתפקד מעבר לטבלת הציונים והבגרויות שמתפרסמת בבית הספר, אז כדאי להם להגיע בהפתעה, בלי הזמנה מראש ולהיכנס ישר לשירותי התלמידים.
חסר נייר טואלט? כנראה שבסופו של דבר יהיה חסר גם יחס אישי לתלמידים באחת הכיתות. כן, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים גם במערכת החינוך.
אבל לפעמים לא צריך להרחיק עד לשירותים ואפשר פשוט להסתובב בכיתות:
ניירות זרוקים, חתיכות של אוכל וכל מה שבא לכם, מראים שבמקום שזורקים ניירות וחתיכות של לכלוך מבלי לחשוב על אב הבית או המנקה, כנראה שהחינוך נמצא בתעדוף נמוך מאשר הציונים והבגרויות.
איך אני יודע?
כי שמעתי הורים שמשביתים בתי ספר על ציונים ומורים. עוד לא נתקלתי בהורים שמשביתים בתי ספר על לכלוך בכיתה ועל כך שהמנקה הקשיש או המנקה צריכים להתכופף.
והנה רעיון נפלא שקיבלתי ממחנך בשם אביחי לוי:
"שלום אבינועם. נתקלתי בכיתה שלי בתופעה שהטריפה אותנו לגמרי:
לתלמידים שלי לא היה אכפת מהניקיון של הכיתה. הם היו מסוגלים לראות כל מיני לכלוכים בכיתה ולהתעלם. לדלג מעל לטישואים ולשקיות כאילו שהם אוויר.
זה נראה לי מהצד שהם פשוט לא ראו את הלכלוכים האלו בגלל שלמחרת הם גם ככה נעלמים כבדרך קסם אז בשביל מה בכלל לטרוח.
היה להם ניתוק מושלם מהידיעה שיש מישהו, בשר ודם, צלם אלוהים, מנקה שיכול להיות גם סבא שלהם או מנקה שיכולה להיות סבתא שלהם שמנקים את הלכלוכים שלהם. שהגב יכול לכאוב להם בגלל האטימות של התלמיד שהשליך את הטישו הזה לריצפה. רציתי להאמין שהאדישות הזו שלהם לא נובעת מרוע אלא סתם מתוך חוסר ידיעה. אז החלטתי לעשות מעשה:
החלטתי להקדיש שני שיעורים לטובת העניין כאשר השיעור הראשון יפגיש את המנקה עם התלמידים ובשני אנחנו נדבר על מסקנות בעקבות השיעור הראשון.
דיברתי עם אב הבית שלנו שהוא גם בקשר עם המנקה וסיכמנו שהמנקה יגיע וידבר איתם. בשעה היעודה התלמידים לא הבינו מי זה הבן אדם הזר הזה שנקלע לכיתה שלנו. הסברתי להם שזה המנקה. למען האמת גם אני הופתעתי מהחזות שלו. הוא הגיע במדי א' עם חולצה מכובדת ונראה באותו רגע כמו בנקאי או עורך דין. כל כך רחוק מהדימוי שיש למנקה. ואז התלמידים שמעו בן כמה הוא...73. יכול להיות גם סבא שלהם. ואז המנקה הזה אמר לנו שהוא עבד בתור נהג הסעות מעל 40 שנה והסיעה בעיקר חיילים וכן השתתף ברוב מלחמות ישראל. הוא חיפש לאחר שיצא לפנסיה הכנסה נוספת ולא מצא שום דבר בתחום שלו ואז הגיעה ההצעה לעבודה בניקיון והוא החליט שהוא הולך על זה. הוא היה בצבא חובש קרבי וכן שירת שנים בחיל האוויר בבסיס רמת דוד. התלמידים שלי הוקסמו מהידע הרב שלו. ואז הוא סיפר לנו שהוא עבר בצבא משהו והבנו שהוא סוג של הלום קרב.
ואז התלמידים התחילו לחקור אותו יותר על המלחמות שהשתתף בהם והוא סיפר להם איך היה בלבנון ואיך היחידה שלו נכנסה גם לבתים של כל מיני בכירים בצבא הלבוני ואיך שהקפידו לא לגעת ולהרוס שום דבר.
כששאלתי אותו אם יש לו איזה בקשה לבקש מהתלמידים שלי, חייך במבוכה ואמר להם:
"הם ילדים מתוקים. רק הייתי שמח אם הייתם מקפידים יותר לזרוק את הלכלוך לפח ולא לריצפה. יש לי בעיות בגב וזה החלק שהכי קשה לי".
התלמידים שלי היו בהלם. פעם ראשונה שהם ראו שיש ל'קסם' הזה שמנקה להם את הכיתה פנים וסיפור וגוף ועוד סיפור חיים כל כך מרשים.
בשעה השנייה של השיעור החלטנו שאנחנו ממנים תורני ניקיון שאחראים בכל יום להשאיר את הכיתה במצב הכי טוב שאנחנו יכולים בשביל לחסוך כמה שיותר מאמץ וכאב למנקה.
ממליץ לכל מחנך ומנהל שיקראו את המכתב שלך לאמץ את המפגש הזה ולתת לתלמידים להבין שדברים לא נופלים משמיים אלא מאחורי כל טישו ושקית שמוכנסים לאשפה מסתתרת נשמה עם סיפור חיים, אביחי לוי"