לאחר שדוד כובש את ירושלים וקובע את בירתו בה, מופיעה קבוצה הנקראת "כרתי ופליתי".
כשדוד מסדר את מנגנוני השלטון לא ברור מה תפקידם (שמואל ב' ח' י"ח, שמואל ב' כ' כ"ו, ודברי הימים א' י"ח ז') באירועים נוספים הם מופעים בהקשרים צבאיים. מפקדם בניהו בן יהוידע היה מגיבורי דוד. הוא גם מונה לשר הצבא בימי שלמה, לכן נראה שמדובר בקבוצה צבאית.
קבוצה זו מופיעה כנאמני דוד במרד אבשלום. במרד שבע בן בכרי, שולח אותם דוד בהנהגת אבישי בן צרויה, לרדוף אחרי שבע בן בכרי (שמואל ב' כ' ז'). הם מופיעים שוב כאשר דוד שולח את הכרתי והפלתי להמליך את שלמה בנחל גיחון.
אנו רואים פה שלושה מקרים שבהם מתגלה קירבה ונאמנות אישית של הכרתי והפלתי לדוד.
מפקדם הוא בניהו בן יהוידע. במקרא מסופר שבגלל שלושה מעשי גבורה יוצאי דופן דוד הכניס אותו לשרותו. האחד, הכה את שני אריאל מואב. השני, ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג. השלישי, הכה ענק מצרי על ידי שגזל ממנו את חניתו בשבט והכה את המצרי בחניתו שלו (שמואל ב' כ"ג כ').
שלמה המלך שולח את בניהו בן יהוידע למלא את מצות אביו דוד ולהרוג את יואב וממנה את בניהו בן יהוידע לשר צבא במקום יואב. לאחר מכן איננו שומעים יותר על הכרתי והפלתי.
לדברי חז"ל בניהו בן יהוידע המשיך לשרת את המלך שלמה במשימות רגישות. לדבריהם הוא ניהל בשם שלמה את המו"מ מול מלכת שבא. כמו כן שלמה שולח את בניהו בן יהוידע להתמודד עם אשמדאי מלך השדים. וכן למצוא את תולעת השמיר. תולעת זו מפרישה חומר ממוסס אבנים שבעזרתה בנה שלמה את בית מקדש בלי להשתמש בברזל.
חז"ל אומרים שהכרתי והפלתי היו חכמים היושבים בסנהדרין ושואלים באורים ותומים (ברכות ג' א', סנהדרין ט"ז א').
גם על מפקדם בניהו בן יהוידע דרשו שהיה היה ראש הסנהדרין, וגבורותיו הגופניות היו משל לגבורותיו הרוחניות: הכאת שני אריאל מואב היא משל לכך שלא היה צדיק כמותו לא בבית ראשון ולא בבית שני, הכאת הארי היא יכולתו ללמוד נושאים קשים בתורה אפילו בתנאי מצוקה.
קביעה זו של חז"ל, שהכרתי והפלתי היו חכמים גדולים בתורה שהיו ראויים לשבת בסנהדרין ולשאול באורים ותומים, מאירה באור מענין את ניסיון הגיוס של "איש יהודה" במרד שבע בן בכרי. לדברי חז"ל עמשא נכשל בתפקידו לגייס את אנשי יהודה בתוך שלושה ימים, משום שהם בדיוק התחילו ללמוד מסכתא חדשה, ולכן סרבו להתגייס. מהסוגיא (סנהדרין מ"ט ע"א) לא ברור האם עמשא צדק בכך שלא גייס אותם או לא. אבל איך שלא יהיה, בגלל שעמשא סרב (בצדק או שלא בצדק) לכפות גיוס על הצדיקים שפתחו מסכתא ולא הסכימו להפסיק את הלימוד, נאלצו החכמים הבכירים, הכרתי והפלתי, לרדוף בעצמם אחרי שבע בן בכרי.
ממד עומק נוסף לכרתי והפלתי נותנים יונתן בן עוזיאל בתרגומו לפסוקים, ורבותינו הראשונים בפרושיהם לפסוקים במקום. לדבריהם הכרתי ופלתי היו משפחות מישראל שמוצאם מנגב הכרתי ומשפלת פלשת. הם היו קשתים וקלעים, כמו דוד, שגם הוא הצטיין בשימוש בקלע ובאבן. אנשים אלו היו למודי קרבות בעקבות התמודדותם התמידית מול שוסי המדבר הפלשתים והמצרים. הם פגשו בדוד כאשר ברח מפני שאול למדברות ודבקו בו. הם הפכו לרואי פני דוד. למעין המשמר האישי שלו.
בעקבות הקירבה לדוד הפכו אנשים אלו מאנשי מצוק מרי נפש שברחו מהישוב המסודר (שמואל א' כ"ג) למלומדי מלחמה וגם לומדי תורה. כמו כן מפקדם בניהו בן יהוידע בזכות כוחו הגופני דוד קרבו והפכו לאיש תורה שלא היה כמוהו לא בבית ראשון ולא בבית שני (ברכות י"ח ע"ב).
לאחר שמפקדם של הכרתי והפלתי, בניהו בן יהוידע, מונה לשר הצבא של שלמה. לא מופיע איזכור נוסף שלהם. יתכן ובניהו בן יהוידע מיזג את הכרתי והפלתי בצבא הכללי. יתכן גם כן שהנאמנות שלהם הייתה אישית לדוד ולפיכך אין אנו מוצאים יותר את יחידה זו בימי שלמה לאחר אירוע המלכת שלמה.
בימינו היו מתארים אנשים אלו כ"מורכבים" או כ"מלאי סתירות". הם גם לוחמים וגם אנשי תורה. גם אנשי מדבר פורקי עול וגם אנשי מנגנון ציבורי.
אבל, כנראה שהתאור הנכון שלהם, כמו גם התאור הנכון של דוד עצמו, הוא אנשים של שלימות. גדולים ברוח וגדולים בכוח.
גם אנחנו בדורנו זקוקים לכרתי ולפלתי שלנו. אנשי שלימות. גם לומדי תורה וגם מלומדי מלחמה. מאנשים כאלה נוכל לבנות את עולם הרוח ועולם החומר כאחד.
הכותב הוא סופר סת"ם ובעל תואר שני במזרח תיכון.
לתגובות: Elizorrsegal3@gmail.com