הוא יעשה שלום עלינו

ברכת המזון שלנו מדברת הרבה מאוד על נושא השלום, וגם מסיימת בבקשה: ה' יברך את עמו בשלום.

כשהייתי צעירה בקיבוץ שמאלני של השומר הצעיר הייתי פעילה מאוד במסגרת תנועת שלום עכשיו.

היה לי ברור שאנחנו הצודקים והטובים והיפים, ובכלל אלו שנמצאים בצד הנכון של המפה.

כיום, כשאני במקום כל כך הפוך, עם דעות שהשתנו לחלוטין, ובכלל כשאני מסתכלת על כל מה שנעשה במדינה שלנו לפני 7 באוקטובר ולצערי עכשיו רואים זאת שוב – אני לא יכולה שלא לחשוב מחדש על נושא השלום.

אומנם כבר כתבתי על זה כאן, אבל בעקבות שיחות רבות שערכתי בזמן האחרון עם אנשים מכל צידי המתרס, אני מרגישה שאני חייבת לעסוק בכך שוב, ובפרט לפני חג הפסח, חג הגאולה הממשמש ובא. כל כך כואב לי ומצער אותי לראות איך שוב הקיטוב והפילוג הופכים להיות השיח העיקרי שרק מקצין והולך, עד כדי כך שיש מי שאינם חוששים לדבר בגלוי על מלחמת אחים ח"ו. נהיה כאן מצב שהשלום הפך להיות שם נרדף ל"תעשו את מה שאני חושב!"

כשאני נזכרת בילדה שהייתי פעם, זאת שצעקה ברחובות "שלום עכשיו, עכשיו, עכשיו!", אני מבינה שבעצם השלום שדיברתי עליו היה שלום שיש בו רק צד אחד - הצד של הדעה שלי ושל כל מי שחושב כמוני, וזהו. משיחות עם נשים נשואות שמדברות לא פעם על שלום בית, אני רואה שגם אצלן עיקר הבעיה הוא הרצון שהדעה שלי היא זו שתקבע. ומכיוון שהדעה הזאת אינה מקבלת אפשרות להיות הקובעת – במיוחד כשאני רואה שהצד השני כל כך טועה - מתחיל מאבק כוחות מר שתכליתו אחת: לגרום לכך שרק דעה אחת תהיה הקובעת, וכמובן שהיא צריכה להיות הדעה שלי.

ואפילו בתוך הנפש הפרטית שלי אני מזהה את העימותים הללו. כאשר יש תכונה שפחות מוצאת חן בעיניי, כאשר יש קושי שאני נתקלת בו פעם אחר פעם, הדרישה שלי מעצמי היא לתקן אותו ומיד. קשה לי להכיל אפילו בתוך עצמי הפכים ודברים שפחות מוצאים חן בעיניי.

זו לא דמוקרטיה

וכך נוצר מצב שבו אנשים צועקים ברחובות "דמוקרטיה", "דיקטטורה", וממהרים לקרוא בשמות גנאי לכל מי שחושב אחרת מהם ואפילו, חלילה, מתירים את דמו – אבל בעצם נאבקים כדי למחוק את כל מה שלא מוצא חן בעיניהם, כדי שהקול שלהם יהיה הקול היחיד שייחשב. כל הסערה נובעת מזה. לא מאהבת הדמוקרטיה, ולמרבה הצער גם לא מאהבת ישראל, אלא מרצון שמה שאני חושב – ישלוט.

כשהקדוש ברוך הוא עושה שלום במרומיו הוא בעצם לוקח שני הפכים שיכולים להרוס זה את זה, אש ומים. האש יכולה לייבש את המים. המים יכולים לכבות את האש. אבל הוא לוקח את שני הכוחות ההפוכים הללו, שכל אחד מהם כל כך עוצמתי ולכל אחד מהם יש יכולות אדירות, ומלמד אותם ששניהם חשובים – האש יכולה לחמם את המים, המים יכולים למנוע שריפה.

ברכת השלום שאנחנו כל כך מבקשים בברכת המזון היא בעצם הברכה שמאפשרת לכולנו להיות קיימים כאן, לכל הקולות להישמע, לכל אחד למצוא את המקום שלו גם מול מישהו הפוך בתכלית, גם מול אש בוערת או מים שוטפים. הברכה האמיתית שכולנו צריכים לחפש היא הנכונות לקבל מציאות של הפכים בתוכנו, אצל האנשים הקרובים לנו ומול עם ישראל כולו. עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל.

תבשיל קינואה עם ירקות צלויים

צילום: שושי סירקיס

את עובדת קשה ומשקיעה את כל כולך בניקיונות – אז לפני שאת מתחילה, הכיני לך קודם תבשיל בריא, מהיר וקליל שייתן לך כוח.

הקינואה טעימה, זמינה וקלה להכנה, ויש לה המון ערכים תזונתיים נפלאים שיחדשו את מאגרי הכוחות. פשוט צולים ירקות בתנור, מבשלים את הקינואה כמו פסטה, ובסוף מערבבים את הכול יחד לתבשיל טעים, צבעוני וריחני.

דרגת קושי:

קלה

זמן צלייה:

15 דקות

זמן בישול:

15 דקות

4 מנות

כוס קינואה לבנה

מלח

סלסילת פטריות טריות

בצל סגול

בטטה בינונית קלופה ופרוסה לפרוסות

8 עגבניות שרי חתוכות לרבעים

4 פלפלונים קטנים צבעוניים או פלפל אדום גדול בלי הליבה, חתוכים לרצועות

2 שיני שום

3 כפות שמן זית

מלח ופלפל

כף עשבי תיבול קצוצים לפי הטעם (פטרוזיליה, כוסברה, רוזמרין, בזיליקום וכו')

מחממים תנור לחום של 180 מעלות. פורסים את הירקות לפרוסות ומניחים על תבנית התנור, מרופדת בנייר אפייה. פורסים את השום לפרוסות ומפזרים מעל הירקות, מתבלים במלח ופלפל ויוצקים שמן זית. מכניסים לתנור ל־15 דקות או עד שהירקות מזהיבים ומתרככים.

שמים את הקינואה בסיר עם הרבה מים, מביאים לרתיחה ומבשלים בלי מכסה על אש בינונית במשך 15 דקות או עד שהקינואה רכה, אך לא רכה מדי. מסננים ומעבירים לקערה, מתבלים במלח ופלפל.

מוציאים את הירקות מהתנור ומוסיפים לקערה יחד עם כל הנוזלים שנקוו בתבנית. מערבבים את הכול ביחד, מתבלים בעשבי תיבול קצוצים לפי הטעם ומגישים מיד.

לתגובות: avmyzlik@gmail.com