א
לאחרונה הרמטכ"ל הדיח מצה"ל לצמיתות שלושה סרבנים, ויפה עשה! המלחמה בצפון, בדרום ובמרכז היא מלחמת קיום של כולנו, ומי שמשתמט ממנה או מחלקה בטענה, שהשקפת עולמו נוגדת את השקפת עולמה של הממשלה, אינו יכול להיות חלק מצה"ל.
לדעתי הוא גם אינו יכול להיות חלק מן החברה הישראלית, הבנויה במידה רבה על העריבות ההדדית של כולנו בעת השירות בצה"ל ללא כל תנאי. כולנו נושאים יחד את האלונקה האחת והיחידה שיש לנו אחרי ששרדנו את אושוויץ ואת שאר הפרעות בגלות, ועושים זאת ללא כל תנאי.
גם בעקירת חבל עזה היהודי שנעשתה בידי צה''ל, למרות שסיבת העקירה הייתה במידה לא קטנה נגועה בפוליטיקה פנימית, מספר המסרבים היה אפסי.
ב
בית המשפט העליון קנה לדעתי ביושר את מידת האימון הציבורי הנמוכה לה הוא זוכה, מידת אימון הנמוכה ביותר שזכה לה מאז ומעולם. נשיא המדינה ניסה להעמיד את כבוד נשיא בית המשפט העליון, עמית, על כך שבית המשפט אינו מתחשב דיו בדעתם ובערכיהם של אנשים כה רבים במדינה, שערכיהם שונים לעיתים במשהו מערכיהם המלומדים והנכונים של כבוד השופטים. אינני אופטימי לגבי התקווה, שבית המשפט יקשיב לטענה זו.
עם זאת, אני משוכנע שיש לציית לפסיקות בג"ץ גם היום, וגם בהרכב הנוכחי והלא מוצדק של בית המשפט העליון. אי ציות לפסיקותיו, בעיקר על ידי הממשלה וראשה, עלול לפרום את הקשרים המחברים את החברה הישראלית לחברה אחת המסוגלת לפעול יחדיו.
ללא גורם שכולם מקבלים את החלטותיו גם כשאינם מסכימים עם פסיקותיו, אנחנו מתפזרים לארבע רוחות השמים ללא עמוד שדרה משותף. אנו משולים, בלשונו של הנביא יחזקאל, לעצמות המפוזרות על פני השדה בלא יכולת לחבור לגוף אחד.
לא נוכל לדרוש מאנשים בעלי השקפה שונה מאתנו, ויש רבים כאלה גם אם במאזן הכולל הם מיעוט, לציית לצה''ל ללא תנאי, אם אנו לא מוכנים לעשות זאת כלפי בית המשפט העליון, גם אם אנו בטוחים, שהוא אינו צודק. קיימות דרכים להיאבק בחד צדדיותו של בית המשפט העליון גם בלא לסרב בגלוי לפסיקותיו.
ג
הציות לשני הגופים – צו הגיוס של צה"ל והחלטות הבג"ץ, הוא תנאי יסודי לאמירה, שמעל לכל המחלוקת אנו עם אחד, מתחת אלונקה אחת, עם הלוחם כתף אל כתף יחד מול אויביו ומנצח אותם.
כל סירוב לאחד הצדדים יגרור אחריו סירוב גם לצד השני. ציות, גם כשאינו נוח, נקווה שיעודד ציות גם בצד השני. גם אם מספר קיצונים יסרבו, העם כולו ילך יחד עם צה"ל, ובהם גם מי שמתנגד לקו של הממשלה.
בדברים דומים כבר הקדים אותי חה"כ מתן כהנא, ואני לא באתי בדבריי אלא להחזיק בשולי גלימתו.