ערוץ 7 ומכון גשר למנהיגות, בשיתוף משרד התפוצות ומנהלת עמ"י, חברו יחד ליצירת סדרת הסרטונים "Share-יהודי", יוזמה שמטרתה לסייע לישראלים להתחבר לאחיהם בתפוצות.
לכבוד שבוע התפוצות שמצויין השבוע שוחחנו עם הרב יוסף דוויק, רב בכיר בקהילה הספרדית בבריטניה, ועודד רביבי, מנכ"ל 'אנו' - מוזיאון העם היהודי בישראל.
הרב דוויק פותח ומשתף באתגרים של הקהילה שלו בימים אלה. "אני לא חושב שאף אחד מאיתנו כאן בבריטניה או בכל מקום אחר בעולם מצפים מאנשים בישראל שעכשיו יתעסקו במשהו מלבד מה שקורה בישראל כי המצב כל כך כבד ורציני.
אני חושב שאני מדבר בשם יהודים רבים בתפוצות שמסתכלים על ישראל ובמיוחד על אזרחי ישראל ביראת כבוד. אנחנו מכבדים אותם. אנחנו מבינים עם מה הם מתמודדים על בסיס יומיומי. הדבר הראשון מבחינתנו הוא שהם צריכים לדעת שהלב שלנו יוצא אליהם ושאנחנו באמת מתפללים עבורם בכל יום ויום. אני לא חושב שיש קהילה יהודית בעולם שלא מתפללת בצורה כלשהי למען היהודים בישראל, למען המדינה ולמען החטופים. הפסוק אומר: 'והיו עיני ולבי שם כל הימים'. שם נמצא הראש והלב היהודי כעת. אני חושב שזה הדבר הראשון שאני רוצה שידעו בישראל", אומר הרב דוויק.
הוא מציין "ביקרתי פעמים רבות בישראל מאז השבעה באוקטובר, וגם רבים אחרים, בין אם למטרות פרטיות ובין עם במשלחות של תמיכה. דבר שהיה מדהים עבורנו הוא שלעתים קרובות ישראלים שואלים אותנו שתי שאלות. האחת 'איך החלטת לבוא אלינו?' והם מביעים הכרת תודה על שבאנו להיות איתם ולתמוך בדרכים שונות. השאלה השנייה היא 'מה עובר עליכם שם'. כי כולם שומעים על האנטישמיות שנמצאת במגמת עלייה. והם בעצם שואלים אותנו אם אנחנו בסדר. אני לא יכול לענות בשם כולם כמובן. אבל יש דאגה בקרב הרוב המכריע של היהודים בעולם. אני אדבר רק על היהודים בבריטניה ואצלנו יש דאגה רבה אצל כולם, חילונים ודתיים כאחד, בשל עליית האנטישמיות".
עודד רביבי מוסיף את נקודת המבט שלו כישראלי. "זו בהחלט עובדה שמאז השבעה באוקטובר חלה עלייה באנטישמיות ובגלל זה - גם אנשים שלא הבליטו את היהדות שלהם - פתאום סומנו כמטרות. זה משהו שחוזר על עצמו בהיסטוריה שהאויבים שלנו הם אלה שמגדירים מיהו יהודי, הרבה יותר מהר מכל הדיונים והשיחות שלנו סביב השאלה הזו.
אם אנחנו רוצים ללמוד שיעור על איפה אנחנו נמצאים כרגע, וזה נכון לשתי האוכלוסיות, גם היהודים שגרים בישראל וגם היהודים בתפוצות לא יודעים מספיק אלו על אלו. לא בטוח שזה נכון לבריטניה, אבל ביהדות אמריקה יש דעות שונות. אני חושב שהישראלים לא מבינים מספיק מה זה אומר להיות מיעוט במדינה אחרת. הייתה לנו הזכות להיות רוב בישראל, כבר כל כך הרבה עשורים, שאנחנו אפילו לא יכולים להבין מה זה אומר עבור יהודי להיות מיעוט במדינה מוקף באנשים שאינם יהודים. במקומות מסוימים זה עוין יותר, באחרים זה ידידותי יותר. העניין הוא לנסות ולחשוב על מה שעובר על האחים שלנו היהודים שחיים מעבר לאוקיינוס ואז יהיו לנו קשרים חזקים יותר ופחות מחלוקות.
הרב דוויק מוסיף "כשאני שומע את עודד מדבר על ישראלים שלא יודעים מה זה להיות מיעוט - זה נשמע נפלא למעשה. כי אלפי שנים אבותינו לא יכלו לדמיין איך זה לא להיות מיעוט. העובדה שיש מציאות בעולם של יהודים שחיים במולדת שלהם היא נס מדהים.
אני רב כבר יותר מ-25 שנים בקהילות יהודיות. הייתי רב בניו יורק, אני רב בלונדון ורבים עשו עלייה לאורך השנים. תמיד כשאני יוצר איתם קשר לאחר שעלו ארצה, אחד הדברים שאני מרבה לשמוע זה: 'הרב, זה מדהים, אבל אין קהילה'. כי יהודי בתפוצות בעצם יודע מה זה להיות יהודי רק מתוך החיים בקהילה היהודית. ומה זה אומר? בגלל שהיהודים בתפוצות הם מיעוט ויש היבטים בזהות שלנו שאנחנו רוצים להחזיק בהם ולחיות לפיהם, הדרך שבה עשינו את זה במשך 2,000 שנים היא להתכנס כקהילה, לייצור קבוצה בתוך הסביבה בה אנו חיים".
הוא מנסה להסביר כיצד הדברים נראים בפועל. "הקהילה בדרך כלל מתרכזת סביב בית הכנסת. בין אם אדם הולך לבית הכנסת באופן קבוע או לא, בית הכנסת והרב הם המרכז של הקהילה. יש גם מרכזים קהילתיים יהודיים עם כל מיני תוכניות. כל זה מתרחש כדי לתת ליהודים שגרים במקום מסוים יכולת להתחבר אחד לשני, כדי שמשפחות יוכלו להתחבר. בתי ספר נבנים בתוך הקהילות הללו כדי שהילדים ילכו לבית הספר יחד, משפחות מתחברות כך. זה מרכיב מאוד מרכזי בזהות היהודית בתפוצות. זה מעניין כי אחד הדברים שאנחנו מודעים לו כאן בבריטניה הוא שישראלים שעוברים לכאן, לעתים קרובות, לא מתחברים לקהילה היהודית. הם פשוט לא רגילים לחיות בקהילה בישראל באופן הזה".
עודד רביבי התבקש לענות לשאלה מה מפתיע את הישראלים כשהם לומדים על אחיהם בתפוצות ובוחר להסביר את תשובתו דרך סיפור. "אחרי השבעה באוקטובר עבדנו במוזיאון על תערוכה חדשה של צלמות. גילינו שבשנות ה-20 של המאה הקודמת, לפני שצילום נהיה כל כך פופולרי, הצלמים המקצועיים היו בעיקר נשים. הגענו ל-20 נשים יהודיות ברחבי העולם, שש מישראל, ו-14 מרחבי העולם ושאלנו אותן במייל אם ירצו לקחת חלק בתערוכה הזו שבה אנחנו הולכים לחבר בין צלמים מלפני 100 שנה וצלמים שחיים היום. חשבנו שנצטרך לרדוף אחרי הצלמות הללו, שהן כולן מאוד מפורסמות, ותוך יממה בלבד הן הביעו רצון לקחת חלק.
הבנו שהצורך הזה בחיבור, בקשר עם מדינת ישראל, בחיזוק היחסים, היה מאוד בולט והיה קל מאוד ליזום ולחבר אותן למיזם. צריך לראות בכך הזדמנות. אני חושב שהרב דוויק צודק לחלוטין. יש תחושת שייכות אחרת בלהיות יהודי כחלק מקהילה בתפוצות, שזה דבר שזר לרבים בישראל. אשתי עשתה עלייה מבריטניה, ואחד הדברים שהיו הכי חסרים לה ולחברות שלה זה בית הכנסת ההוא שהיו הולכות אליו עם זיכרונות הילדות. זה משהו קשה למצוא בישראל. אני חושב שלשתי הקהילות יש הרבה ללמוד אחת מהשנייה".
לדעת רביבי אותה קהילתיות שבישראל פחות מכירים יכולה לשדרג את הקהילות הישראליות. "אם בישראל נאמץ את התחושה הקהילתית שיש בתפוצות, הקהילות שלנו יהיו חזקות יותר".
הרב דוויק משתף באתגר המרכזי עימו מתמודדת יהדות התפוצות - ההתגברות של האנטישמיות בכל רחבי העולם. "ברמת הפרט הדרך שבה אנשים מתמודדים עם אנטישמיות מאוד מגוונת. אני יכול להגיד אישית ובפעם הראשונה בחיי - וזה קשה עבורי - גדלתי בלוס אנג'לס, גרתי בניו יורק, גרתי בלונדון ומעולם לא הרגשתי לא בנוח להיות יהודי עד עכשיו.
האם אני מרגיש לא בטוח? אישית אינני מרגיש בסכנה. אני לא מפחד שאותקף באופן מילולי או פיזי ברחוב. למרות שלאחר השבעה באוקטובר כבר צעקו לעברי כל מיני קריאות ממכוניות כמו 'לשחרר את פלסטין' ואמירות אנטישמיות. זה מצער, זה גורם לי להרגיש לא בנוח, אבל יחד עם זאת, זה לא גורם לי להרגיש לא בטוח".
דוויק מדגיש כי לא בטוח שהמצב ישתפר בקרוב. הרקטוריקה של הממשלה שלנו טובה מאוד, הם מדברים על כך שלא יקבלו אנטישמיות ברחובות ואחרי השבעה באוקטובר זה הרגיע אותי. אבל אנחנו שנה וחצי אחרי, הרקטוריקה זהה, ןבסוף מאפשרים לדברים הללו להתרחש ברחובות ואני מודאג מזה. אז מהבחינה הזו יש הבדל גדול בין מה שקורה מחוץ לישראל למה שקורה בתוך ישראל. בישראל יש איום קיומי, יש סכנות מסוגים שונים., אבל גם אם זו אנטישמיות היא מתבטאת באופן שונה לגמרי. בישראל יש חופש להיות יהודי שיהודים בתפוצות כמהים אליו".
רביבי מבקש לסיים במסר אופטימי. "לבריטים יש משפט מדהים שאומר: 'מאוחדים אנו עומדים, כשאנו מפולגים ניפול'. ככל שנבין את זה יותר לעומק יהי לנו קל להילחם בכל האיומים - על מדינת ישראל ועל הקהילות היהודיות בתפוצות. כשאויבנו מזהים חולשה המתקפות עולות. ככל שנחזק את האחדות בינינו, נתקשר ונחלוק רעיונות כיצד לעבור את התקופה הקשה לכולנו יהיה קל יותר. אם להסתכל על היוזמות, העוצמה, המחוייבות והתרומות לאחר השבעה באוקטובר אני בטוח שנצא מהתקופה המאתגרת הזו חזקים יותר ומאוחדים יותר".