"ויכס הענן את אוהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן. ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן" (שמות מ, לד-לה) - משה נצטווה על מלאכת המשכן והקמתו, המשכן וכליו נעשו בהוראתו והוא עצמו הקים אותו, ובכל זאת אחר שהקים משה את המשכן - לא יכול היה משה להיכנס למשכן, מעשה ידיו.
בכך מלמדת אותנו התורה לקח חשוב. המשכן הוא משכן ה' כפי שהמקדש שנבנה במצוות ה' הוא מקדש ה'. זהו בית ה' ולא ביתו של משה, ואף לא ביתם של בני ישראל. משה אומנם טרח בכל מלאכת המשכן ואף הקימו בעצמו, אבל אחר שהוקם יצא המשכן מרשותו ונעשה מקום השראת השכינה.
צריך להיזהר אומנם מהשוואה בין משכן ה' ובין יצירות אנושיות אחרות שבהן אין השראת שכינה, אבל אני מבקש בכל זאת להשתמש במקרה המשכן כמשל ליצירה אנושית בכלל.
האדם מצווה לפתח את העולם, ליצור ולחדש. אבל אחר שנוצרה היצירה היא פוסקת להיות רכושו הפרטי ומקבלת חיים משל עצמה. לא פעם סבור מנכ"ל של חברה שמכיוון שהוא התורם ממרצו ומכוח היצירה שלו לחברה, החברה היא שלו, וברצותו מחלק מכספי החברה לכל דכפין. מנהל כזה שוכח שהחברה שייכת לבעלי המניות, ואחריותו היא כלפיהם. תרומתו בניהול החברה ואף בהקמתה איננה מעניקה לו בעלות עליה.
הכותב הוא ד"ר לפילוסופיה ומחבר הספר 'כלכלה וערכי היהדות'
