מספר חברי כנסת, מהקואליציה והאופוזיציה, הגישו הצעת חוק המבקשת להיאבק בתופעת החרמות בבתי הספר. על ההצעה וסיכוייה שוחחנו עם ד"ר תהלה הרץ, מומחית לנוער בסיכון ומנהלת הפיתוח של תכנית 'מפרש ועוגן'.
על תוכן ההצעה אומרת ד"ר הרץ כי הכוונה היא שכל בית ספר ימנה אדם מתוך הצוות החינוכי שתפקידו הוא לזהות חרמות ולמנוע חרמות. למעשה, כשם שיש בבתי הספר רכז חברתי ורכז טיולים יהיה גם מי שאחראי לנושא הזה.
"זה מבורך", היא אומרת ומוסיפה כי היא "בטוחה שיהיו נהלים כתובים והדרכות שהאחראים יקבלו", אך עם זאת יש לזכור שהאופן בו יתנהל רכז שכזה יהיה תלוי לא מעט באופיו שלו ובאישיותו. בכך יוכרע אם התפקיד יהיה משמעותי ותורם או בלתי נחשב בבית הספר.
הרץ מסבירה ומציינת כי כאשר מדובר ברכז חברתי או ברכז טיולים ניתן להניח בפניו את הנהלים שעליו יהיה לעמוד בהם, בין אם בנושא בטיחות וארגון טיולים ובין אם בסוגיית הפעילויות בבית הספר, ובעצם ההקפדה על הנהלים הללו הדברים יוסדרו. לעומת זאת כאשר מדובר באחראי למניעת חרמות הדברים תלויים בסיכוי הנמוך מאוד שתלמידים ייגשו לאחראי ויתלוננו על קיומו של חרם חברתי בבית הספר. זאת על אף שהיא מברכת על כל מהלך שמוסיף תשומת לב ואוזן קשבת לילדים.
"אם מנהל בית ספר או מורה רוצה לדעת שהכול תקין בבית הספר ושאין חרמות, לא תמיד ניתן להשתמש באמצעים המקובלים. גם אם יהיה מי שיזמין את התלמידים לספר, לא יגשו אליו", אומרת ד"ר הרץ ומזכירה כי מה שמניע את החרמות הוא הפחד ממטילי החרם ומנגד הרצון להתקרב לבעלי הכוח שמובילים את החרם. פניה לאחראי שכזה נוגדת את שני האלמנטים הללו.
לטעמה התחושה היא שיש מי שרוצה לסמן וי לקראת היום בו יקרה משהו ולאחריו יתקיים בירור שבו יוכלו תמיד לספר שמינו מישהו כנדרש בחוק ובתקנות, והדבר לא מנע את האירוע. הפתרון המהותי והעמוק יותר טמון, סבורה ד"ר הרץ, בחיזוק כוחם של המחנכים שאליהם יש סיכוי רב יותר שתלמידים ייגשו במידה ואכן קיים קשר טוב בין הכיתה למחנך או המחנכת, מה שאין כן כאשר מדובר בגורם חיצוני. לשם כך, אומרת הרץ, על המורים לבחון את הדרכים המותאמות על מנת לייצר אווירה נוחה ונגישות, לעיתים הדבר בא לידי ביטוי במבחנים קלים יותר המורידים לחץ מסדר יומו של המחנך, מה שמאפשר לו להטות אוזן למצוקת התלמידים, ולעיתים מדובר בשיח אישי במסדרונות. הכול תלוי במערך הכישורים שאיתו מגיע כל מורה לעבודתו.
עוד מוסיפה ד"ר הרץ כלי שאותו היא מגדירה ככלי פרקטי למאבק בתופעת החרמות וזוהי הכתיבה. "כשרוצים להתלונן על משהו קשה לדבר עליו פנים מול פנים, אבל כתיבה לתיבת מכתבים נעולה כשהמפתח אצל המחנכת יוכל לפתור הרבה דברים. זה מאפשר דיווח כשאף אחד לא רואה ולא יידע, וגם מאפשר למורה לטפל בזמנה החופשי כי היא לא תמיד זמינה לשבת בחיוך עם התלמידים. התיבה עושה את זה".
עוד מציעה ד,ר הרץ למחנכים להקצות זמן מוסדר בכיתה לכתיבה של התלמידים לתיבה, מה שמונע בושה וחשש אצל תלמידים שמוצאים את עצמם כותבים כחלק מסדר היום.