השבוע הלך לבית עולמו, בגיל 80, הרב משה ארנרייך. שמו, אני מניח, לא כל כך מוכר לרבים, אבל אני לא חושב שאפריז אם אומר שהוא (בשותפות מפעימה, יחד עם הרב יוסף כרמל שליט"א) אחראי על אחד המפעלים החשובים ביותר בדור האחרון בתחום התורני- "ארץ חמדה", כולל- מכון תורני, שהכשיר עשרות דיינים ומאות רבות של ת"ח מופלגים המחוברים לעם ולארץ.
בשמונה השנים האחרונות ראיתי את הרב כמעט כל יום, ואף זכיתי ללמוד איתו במשך כשנה, כמעט כל יום. אכתוב כמה זיכרונות ואנקדוטות כמו שאני חוויתי וכמו שאני זוכר את הרב, ושהדברים יהיו לזכרו.
הייתה לרב נכות ברגל שבשלב מסוים אילצה אותו להיות על כיסא גלגלים (מאז שאני הכרתי אותו). מטבע העולם, אדם שנאלץ להיות על כיסא גלגלים ולהיות תלוי באחרים, מדי פעם מתמרמר על המצב, מקטר על זה, אבל אני לא זוכר אפילו פעם אחת ששמעתי אותו מתלונן על זה.
פעם אחת ששאלתי אותו אם הוא בא לאירוע מסוים הוא אמר לי שלא, כי לא נעים לו להטריח את מי שמנייד אותו בכיסא גלגלים. ופעם אחרת סיפר לי, שהוא מכין "וורטים" על פרשת שבוע, שהוא יוכל להגיד לאדם שמנייד אותו בכיסא הגלגלים (דוד ואזנה, זכור לטוב), והרגיש שבכך הוא "משלם" לאותו אדם על הטרחה שטורח בשבילו.
לפני 5-6 שנים הרב העביר שיעור בבית שלו על עד אחד במיתת הבעל ורצה לחדש חידוש שאני לא הסכמתי לקבל והתווכחתי איתו עליו, וכדרכה של תורה הרוחות קצת להטו. בערב הרב התקשר אליי לבקש סליחה אם נפגעתי מדבריו תוך כדי השיעור, כמובן שלא היה לא מיניה ולא מקצתיה, למדתי שיעור יותר חשוב מעד אחד במיתת הבעל...
היה ברב איזה סתירה פנימית שנורא אהבתי. מצד אחד הוא היה "ראש ישיבה", למדן ליטאי, הוא היה מתקשר לשאול משהו טכני, והרבה פעמים מהר מאוד השיחה הייתה מתגלגלת כך שהייתי מוצא את עצמי באמצע שיעור כללי בפלאפון על החקירה של האבני מילואים האם חיוב מזונות זה חיוב אישותי או חיוב ממוני, והאם יש חילוק בזה בין מזונות האישה למזונות הילדים, ו3-4 נפ"מ בדבר. מצד שני, הרב היה איש שיחה של "הא ודא" נהדר, תמיד שאל- מה שלום המשפחה, ומה עושה בוגר פלוני של הכולל ומה שלום אלמוני? איך הולך בדייטים (ודברי תורה שלדעתו כדאי לי להגיד בדייטים...), איך הולך במילואים והאם יש לנו אוכל טוב בשטח...
היה לרב כבוד גדול לתלמידי חכמים, והיה טורח טרחות גדולות ליישב דבריהם ולהראות פנים לדבריהם גם כאשר דבריהם היו נראים תמוהים. לא פעם ולא פעמיים (ולא 10) היה אומר לי/ לנו חידוש שבעיננו היה משונה אך הרב היה טורח ליישבו ולקרבו לשכל, ותמיד היה אומר "ומה נראה לך שרב פלוני לא ידע את הקושיא שלך ואעפ"כ אמר את מה שאמר". בתחום באגדה- פ"ש, הוא היה מחבב מאוד את ספריו של הרב חרל"פ וכמעט כל שיעור היה פותח בדברים של הרב חרל"פ, לפני כמה שנים יצא ספר של הנין של הרב חרל"פ עם סיפורים על הסבא רבה שלו, שהבאתי לרב את הספר, הוא זרח משמחה וקרא בו במשך כמה ימים עד שגמר אותו.
במשך הרבה מאוד שנים הרב ישב כדיין בבית דין לגיור. היה מחבב מאוד את הגרים שעברו תחתיו והיה מותח בשבילם את הגבול ההלכתי עד לקצה, בטענה ש"בשביל להכניס עוד נשמה תחת כנפי השכינה, ניתן להסתמך על דעה פלונית". פעם הוא שאל אותי אם יש קהילה דת"ל מאורגנת בנתיבות, עניתי לו שכן ושאלתי למה הוא שואל? אז הוא ענה שאחת הגיורות שעברה אצלו לפני כמה שנים עוברת לגור בנתיבות והוא רוצה לוודא שיהיה מי שידאג לה שם.
לפני כשנה, סביב השיח על עסקאות חילופי שבויים, הוא דיבר עם הרב רייזמן על הסוגיא, וכשאמרתי לו שכתבתי על זה פעם מאמר, הוא ביקש שאדפיס לו אותו. למחרת בערב הוא התקשר לשאול אותי אם הוא יכול לשלוח לרב רייזמן את המאמר בגלל שיש שם איזה נקודה שהם דיברו עליה, שאלתי אותו- למה שלא יגיד לרב רייזמן את מה שכתבתי וזהו, למה לשלוח לו כל המאמר? אז הוא הוא ענה לי משהו כמו: "הרב רייזמן הוא 'ביזנסמן' חשוב. עוד מעט תגמור את הכולל, לא יזיק ש'ביזנסמן' כמוהו יזכור את השם שלך".
היה מספר בגאווה גדולה על המשפחה שלו. מדי פעם היה מספר לי על נכד שלו שבדיוק התגייס ליחידה כזאת, ונכד אחר שמגדל צאן, ונכדה שמתנדבת בפרוייקט מסוים, ועל זה שהנכד שלו שאל אותו שאלה שהחתם סופר שאל. פעם סיפרתי לו שראיתי במילואים איזה קרוב משפחה שלו ושאותו קרוב משפחה מנהל ביד רמה תחום מסוים במילואים, הוא ממש זרח והתקשר לאשתו לספר לה על זה. באיזה בוקר אחד ראיתי אותו עושה הרבה טלפונים לתאם סידורים איך הוא יגיע לבר מצווה של אחד הנכדים שלו, אז שאלתי אותו למה הוא כ"כ משקיע בשביל בר מצווה, הוא בכלל לא הבין את השאלה, הנכד שלו ישמח שהוא יגיע, אז הוא יגיע, גם אם זה דורש הרבה עיסוק וכאב ראש למצוא את הדרך להגיע.
היה לרב חוש הומור מיוחד. פעם הביאו למטבחון של הכולל עוגה, שאלתי אותו אם הוא רוצה שאביא לו (הרב היה בכיסא גלגלים), אז הוא אמר שאביא לו אחרי מנחה. שאלתי אותו למה לא עכשיו, אז הוא ענה שעוד מעט אשתו צריכה להתקשר והיא תשאל אותו אם הוא מקפיד על הדיאטה שהוא היה צריך לעשות באותה תקופה, ואם הוא ייקח עוגה לפני השיחה הוא לא יוכל להגיד לה שכן... פעם בשבוע הרב היה מלמד קבוצת נשים (שרובן בוגרות של נשמת, שהרב לימד שם לפני שנים רבות). פעם הן רצו לקנות לרב ספר כהוקרת תודה, ואחת מהן שאלה אותי איזה ספר לקנות לו, לא ידעתי מה הוא רוצה אז שאלתי אותו והוא אמר ספר מסוים (מנחת אשר על החגים), וסיכמנו ביננו שבשביל שהנשים יחשבו שהן הפתיעו אותו, שלא נגיד להן שהוא ידע מזה, אחרי כמה ימים הן הביאו לו את הספר, והוא עשה הצגה שהוא מופתע, ותוך כדי הוא קורץ לי עם חיוך שובב. הוא סיפר לי פעם, שהרב אליהו כל הזמן היה מברך אותו ב"רפואה שלמה" (בעקבות הנכות ברגל ב30 שנה האחרונות), והוא תמיד היה עונה לו בחיוך- "גם אם לא תהיה שלמה עד הסוף, אני לוקח".
אני אחראי על הספרייה בכולל. יוצא שמדי פעם הרב היה מבקש ממני לקנות ספר מסוים שחסר לכולל. לפני כחצי שנה הוא ביקש ממני שאקנה איזה ספר מסוים, אמרתי לו שלדעתי הספר ההוא לא נחוץ ואנשים בכולל פחות ישתמשו בו, ואז הוא אמר לי שזה ספר שהוא משלם עליו ולא הכולל, והוא ביקש שאקנה דרך הכולל, בשביל שאותו מחבר ספר יחשוב שכולל ארץ חמדה קנה את הספר שלו, ולא שהוא (הרב ארנרייך) קנה את הספר בעקבות ההיכרות עם אותו מחבר.
ראש הכולל הנוסף של ארץ חמדה, זה הרב יוסף כרמל. כארבעים שנה הרב ארנרייך והרב כרמל שותפים בניהול ארץ חמדה על כל אגפיה. פעם מישהו שאל את הרב כרמל איך הם מצליחים להיות שני ראשים כל כך הרבה שנים ביחד, אז הרב כרמל ענה: "עם הרב משה זה קל מאוד". כשסיפרתי את זה לרב ארנרייך, אז מיד כשסיפרתי לו את השאלה, הוא ענה בדיוק כמו שהרב כרמל ענה: "עם הרב כרמל זה קל מאוד". שותפות מדהימה שהצמיחה ומצמיחה אינספור פירות וגידולים משובחים.
אסיים במשפט ששמעתי פעמים רבות ממנהלת המשרד של ארץ חמדה, יפה רוזנהק: "עשרות שנים אני עובדת בארץ חמדה, הרבה פעמים, בעיקר בשנים הראשונות, עשיתי טעויות שהיה מגיע לי שהרב ארנרייך יכעס עליי, אבל מעולם הוא לא כעס, או אפילו היה קרוב לכעוס עליי".
בשנה- שנתיים האחרונות הרב סבל לא מעט, עכשיו יוכל לנוח בעולם שכולו טוב.