שיקול הדעת של המשטרה והפרקליטות בנוגע לחקירה תחת אזהרה ומעצר הבית של עורכו הראשי של עיתון ג'רוזלם פוסט צביקה בפרשת קטאר-גייט, מעלה תהיות קשות בנוגע לחוקיות ואופן קבלת ההחלטות במערכות אכיפת החוק בישראל.
קליין, אישיות מוערכת ביותר בעולם התקשורת הישראלי, מקצוען עם קבלות, שזכה לאורך שנותיו בפרסים יוקרתיים, נחשב לקול המוביל בסוגיית יחסי יהדות התפוצות עם מדינת ישראל.
ההאשמות המיוחסות לקליין מעידות על התנהלות דורסנית ובררנית של מערכת אכיפת החוק – בעיקר כלפי עיתונאים מז'אנר ורקע מסוים. חקירתו של קליין מעלה תהיות רבות בכל הנוגע לחופש העיתונות ויכולת העיתונאי לבצע את עבודתו ללא חשש מפגיעות חיצוניות, בייחוד כשאין כל ראיה או בסיס מוצק לחשדות נגדו.
קליין ציין בדבריו שלא נפגש עם אלי פלדשטיין מימיו, ומפגשו עם נציגי קטאר היה במסגרת תיאום ריאיון עם עיתונאים מובילים. עוד ציין שממשלת קטאר פנתה אליו כיוון שמדובר בכלי תקשורת מאוזן ומשפיע, שמקרין על קהלים רחבים, וכי כל עבודתו המקצועית כעיתונאי בוצעה תחת כללי אתיקה מקצועית – והיעדים לא היו קשורים בשום דרך לקידום אינטרסים פוליטיים או פרטיים של צדדים זרים.
למרות זאת, ככל שעולה מפרץ ההדלפות המשטרתיות עד כה, הובעה כלפיו האשמה חסרת תקדים בשיתוף פעולה עם גורם זר. גם הפעם, בניגוד לכותרות המפוצצות באמצעי התקשורת המובילים, נראה על פניו שמדובר בחקירת סרק נטולת כל בסיס חוקי לפתיחתה. וכמו תמיד, בעוד שגלגלי הצדק והאתיקה העיתונאית נשחקו כבר מזמן עד דק – הרי שבכל הנוגע למשפט כיכר העיר, דינו של קליין כבר נחרץ.
במידה ומסע הצלב התקשורתי יסתיים בקול ענות חלושה ובידיעה חדשותית קטנה, שאינה תשתווה בשום דרך לכותרות ה"גוועאלד" בעמודי השער בעיתונים – הרי שהנזק התדמיתי, וההכתמה האישית והמשפחתית, כבר הפכו למעשה מוגמר, והכתבות השליליות ותמונותיו המרצדות ברשת ירדפו אותו עד יומו האחרון.
תופעה מטרידה עוד יותר היא הדלפות המשטרה המגמתיות לעיתונאים מקורבים וחשיפת פרטי החקירה לציבור הרחב – שבעקבותיהן שופט השלום מנחם מזרחי נזף בחריפות במשטרה והורה על הסרה מיידית של צו הפרסום בפרשה. הדלפות מסוג זה פוגעות בכבוד האדם ובזכותו להליך בדיקה הוגן נטול פניות, ויותר מכך – מהוות איום ישיר על חופש העיתונות במדינה.
צביעות ההחלטה לעצור את קליין זועקת לשמיים; לאורך שנים ביטחוניסטים לשעבר עשו עסקים עם אנשי עסקים קטאריים – אם ישירות ואם באמצעות גורמים שלישיים. כך, רק לאחרונה, העיתונאי ערד ניר קיים ריאיון מתרפס בדוחא עם ראש ממשלת קטאר מוחמד א-ת'אני, לצד 12 אלף ישראלים – בהם אנשי ציבור ותקשורת – שהתארחו במונדיאל. יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד אך לאחרונה התגאה בפגישה אישית עם גורם קטארי. כל אלה התרחשו אל מול עיניהם הגלויות של רשויות אכיפת החוק. ההתעלמות מהמקרים הללו מעידה על כפל סטנדרטים ופער מובהק במידה שבה אוכפים את החוקים.
במקום לחקור את מנגנוני קבלת ההחלטות, הקרבה הבעייתית בין רשויות אכיפה לתקשורת מגויסת, ואת כפל הסטנדרטים שמריח כמו רדיפה פוליטית במסווה של אכיפת החוק, נוח יותר להפוך עיתונאי ישר למטרה נייחת. המקרה של קליין הוא לא רק מבחן לחופש העיתונות, אלא בראש ובראשונה תמרור אזהרה בוהק לחברה שמתבלבלת בין שלטון החוק לשליטת החוק. אם לא נעמוד כעת מול הרוח, מחר זה עלול לקרות לעיתונאים אחרים, ולציבור הבא שיגיע תורו לחקירה שלא נולדה מתוך ראיות, אלא מחטא היוהרה.
הכותב הוא מנכ"ל בלומברג תקשורת