גליה חושן, אימה של הדר הי"ד שנרצחה בטבח שהבעה באוקטובר במסיבת הנובה, מתארחת באולפן ערוץ 7 לשיחה לקראת חג הפסח בו יישאר בבית המשפחה כיסא ריק, כסאה של הדר. גליה מספרת על ילדותה של הדר בפתח תקווה כילדה שמחה, חייכנית טובה וחברותית, אחות לארבעה אחים, אחות ושלושה אחים. שמה של הדר ניתן לה כשם תואם את שמה של אחותה, הלל, ובחג הסוכות שקדם לשבעה באוקטובר התייחסה לבחירה בשמה והודתה עליו לאמה הרואה בו יותר מסמל לדמותה של הבת, שם המבטא יופי פנימי וחיצוני שהיה בה. עוד מספרת גליה בהקשר זה על הפסוק שעלה אצל כל מכריה כשראו את תמונתה לאחר הירצחה, 'עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון'. "היה ברור לנו שזה הפסוק שלה. היה בה הרבה עוז, הרבה כוח והרבה עוצמות, היה בה המון יופי שמחה ואור והיא שחקה ליום אחרון ותמיד אמרה, תחיו את החיים במלואם ותנצלו כל רגע כאילו אין מחר". הדר, מספרת גליה, ידעה לחוות את מלוא החוויה במה שעשתה באותו רגע, כך כשלמדה, בישלה או שוחחה עם חברה, "לעשות את הכול הכי מושלם", היא אומרת. מכאן נסובה השיחה עם גליה על שמחת תורה, יום הטבח בו נרצחה הדר, וגליה מספרת: "הדר לא שומרת שבת ואנחנו כן. היא אמרה שיש לה תכניות עם חברים. הצטערתי כי זו שמחת תורה וזה חג, התלבטתי אם להגיד לה משהו אבל ידעתי שזה לא ייפול על אוזניים שומעות ולכן עדיף שלא להגיד כלום. אחר כך התחרטתי על מה שלא אמרתי וכו'". בבוקר שמחת תורה הייתה גליה בבית אמה. האזעקות נשמעו והמטפלת של אמה הדליקה טלוויזיה ו"ראינו את כל מה שקורה, אבל לשניה לא דאגתי ולא חשבתי...", היא אומרת. באותן שעות היא סברה שבתה נמצאת במסיבה בתל אביב. "דאגתי רק לשני הבנים המילואימניקים שעכשיו יגויסו. זה מה שהטריד אותי". הדר לא הייתה זמינה בטלפון ובמוצאי החג התקשרה גליה לבתה, שאלה 'איפה את' ו"עדיין לא הבנתי", היא אומרת. היא התקשרה לבנה הגדול בתקווה שאולי הוא יוכל לדעת דרך חברים משותפים מה קורה עם הדר. תשובתו של הבן הייתה "בודקים". "לא הבנתי את התשובה", היא אומרת. "שאלתי אותו בודקים מה והוא אמר שכולם, מטכ"ל ושייטת וחיילים בודקים, ואז הבנתי. אמרתי לו 'אתה רוצה להגיד לי שהיא הייתה במסיבה הזו?' והוא אמר שכן. באותה שניה התנפץ הכול לרסיסים בתוכי. איבדתי את זה לגמרי. ניסו להרגיע אותי ולומר שאולי הכול בסדר, אבל... לא אשכח את התחושה הזו...". "בהתחלה קיווינו שהיא מתחבאת, אחר כך קיוויתי שהיא חטופה והילדים אמרו לי 'השתגעת? מה פתאום?', אבל אני רציתי את הבת שלי חיה. ככל שהימים עברו הבנתי ורק עשרה ימים לאחר מכן הגיע זיהוי ה- DNA . בתופת הזו להגיד שהיא הייתה שלמה וקברתי אותה זה חסד שאין כמוהו לעומת הסיפורים שאנחנו שומעים", אומרת גליה ומעירה שלא ניתנה לה האפשרות לזהות אותה. "אני יודעת שהן הלכו חמש חברות וכשהתחילו האזעקות הן יצאו מיד. היא ועוד חברה, לבנת לוי, הלכו להביא את הרכב והשלוש חיכו להן. שתיים נכנסו להיסטריה והשלישית תפסה פיקוד. עבר מישהו עם רכב והיא אמרה שניסע אתו ואחר כך נחבור". סמוך למיגונית ברעים הדר וחברתה עצרו את הרכב ועוד לפני השעה שבע נכנסו. "אנחנו לא יודעים כלום מהרשויות אלא מסרטונים וממה שפורסם במדיה. היא הסתמסה עם שלוש החברות ועם חברות שלא היו במסיבה ודאגו לה. לנו היא לא שלחה כלום. השלוש החליטו לצאת אבל הדר ולבנת אמרו להן שלא יצאו מהמיגונית וזה מסוכן. בסוף השלוש יצאו ובנס הגיעו שוטרים והמחבלים ירו על השוטרים ולא עליהן. בעשרה לשמונה הקשר עם הדר ולבנת ניתק. מהמיגונית היו 11 ניצולים ואחד, עומר ונקרט, שנחטף ו-27 נרצחו. אנחנו לא יודעים אם היא גססה או מתה במקום". במכשיר הטלפון שנמסר למשפחה כשהוא שלם לא נמצא מסר כלשהו ולהערכתה של גליה הדר לא חשה לאן האירועים מתקדמים. "היא הייתה טיפוס שאם יש רקטות ואזעקות היא זו ששולחת שאלות למשפחה, מה קורה איתכם וכו'". הודעות שכאלה לא נמצאו במכשיר הטלפון. באחרונה חיתנה גליה את בנה הקטן ועל ההתרגשות המיוחדת בחתונה היא מספרת: "היה מרגש ומורכב. קיבלתי על עצמי לשמוח. כולנו הרגשנו את הדר איתנו. הייתה בה שמחת חיים שלא הייתה אצל כל אחד. כשהיא נכנסה לחדר משהו השתנה באוויר. היא תמיד עם חיוך זורח ומלא בקסם, עם קול גבוה ומתנגן. אי אפשר היה להישאר אדישים מולה ומול הנוכחות יוצאת הדופן שלה". גליה מספרת על המיזם שמובילה המשפחה להנצחתה, בניית אולם אירועים ברוח השמחה שהדר השרתה על סובביה. "אנחנו מאמינים שבעזרת עם ישראל נגיע לזה. קראנו לזה 'הדר חושן לעולם' ואנחנו רוצים לקיים שם אירועים של חסד למי שזקוק ולהפיץ את האור והשמחה שלה. היה לה לב אוהב נותן ומפרגן". "מי שלא הכיר אותה פספס", אומרת גליה ומתארת את הקושי לדבר על בתה מחד ומאידך את הרצון שלא לחדול מלספר עליה ועל הנוכחות המיוחדת, האנרגיה המיוחדת שהייתה בה. "כל דבר שעשינו איתה היה חגיגה, ואולם שמחות ממש תפור עליה", היא אומרת ומאמינה שאכן יעלה בידי המשפחה להרים את מיזם ההנצחה המיוחד. "הדר ידעה לקום ממצבים קשים. צריך ללמוד ממנה. כשבעלי נפטר לפני עשר שנים היא הייתה בשירות לאומי בחו"ל ועברה את זה מרחוק. זה יהיה לה מאוד קשה ובתוך השלושים היא הלכה לרב ודיברה אתו על הרצון שלה שהבית ימשיך להיות שמח ושהיא מקבלת על עצמה להיות עוד יותר שמחה. היא תמיד אמרה שיש לה שני אבות בשמים והם שולחים לה מלאכים בדרך. אחרי שהיא נרצחה גילינו שהייתה לה תזכורת בטלפון לומר בכל יום ברכות השחר. הייתה בה הכרת הטוב. היא תמיד ידעה לומר תודה ואמרה לאחרים 'תגידו תודה על מה שיש'".