תחשבו מסלול מחדש

שרגא שמידלר היה מדריך טיולים מצליח עד שהגיעה הקורונה.

לקראת דעיכת ההגבלות, עיריית צפת הביאה לעיר משפיעני רשת כדי להחזיר אותה לתודעה.

אחד מהם היה אוהד הנווד, בעל ערוץ יוטיוב שעוסק בטיולים בכל העולם. המטרה להגעתו הייתה הפקת סרטון על צפת כדי להזכיר לאנשים שהעיר קיימת, ושכשתיגמר הקורונה תחזור התיירות.

"ליוויתי אותו, וראיתי מה הוא עושה. אמרתי לעצמי: גם אני יכול לעשות את זה - לקחת פלאפון, לצלם ולהעלות סרטון. ניסיתי, עשיתי, והתחילו צפיות".

הסרטונים הראשונים שצילם היו של מעיינות ומקורות מים ברחבי הגליל והגולן, מתוך מחשבה שזה מה שמעניין את הצופים. "עשיתי את זה נטו בשביל לתת לאנשים להכיר את ארץ ישראל היפה. אתמול הדרכתי פה זוג בני 50 מתל אביב. הם אמרו לי: 'אנחנו מכירים את תאילנד ואת רומא כמו את כף היד. היינו שם עשרות פעמים. בצפת מעולם לא היינו'. יש לנו ארץ מדהימה, יפהפייה, כל כך הרבה אוצרות של היסטוריה, טבע ונוף. בשביל זה עשיתי את הסרטים - להראות לאנשים את היופי של ארץ ישראל ולטפח בהם את האהבה לארץ ישראל". מטיולי מעיינות עבר שמידלר לצלם סרטונים על אתרים ארכאולוגיים, אבל עדיין הפרסום היה על אש נמוכה. "הסרט הכי נצפה אז היה על נחל תבור, 7,000 צפיות בשנתיים, אבל מבחינתי זה היה הישג גדול".

הסוד שקבור בגינת בית המלון

כשפרצה מלחמת חרבות ברזל, התיירות נעצרה באחת ושמידלר נאלץ לחשב מסלול מחדש, תרתי משמע. "בראש ובראשונה היה לי הרבה זמן, כי אין תיירים, אין טיולים, אין כלום. יחד עם זאת, לא היה שייך לעשות סרטוני טיולים. באווירה של 'הותר לפרסום' בכל רגע, אי אפשר לשתף פתאום במעיין חדש ולהגיד 'תראו איזה יופי'".

שמידלר, תושב צפת, חי באותה תקופה בצל האזעקות התכופות, אבל בין לבין קפץ לסיור בבית העלמין הצבאי בצפת. מדובר בבית העלמין הצבאי הוותיק ביותר בארץ. "קבורים בו עולי הגרדום, קבר אחים של אלפיים יהודים שנהרגו ברעידת האדמה של 1837, נרצחי תרפ"ט ונרצחי תרצ"ו. ביום הזיכרון מנחם בגין אף פעם לא היה הולך להר הרצל, אלא לצפת - אל החיילים שעלו לגרדום בשמו. יש חתיכת היסטוריה בבית העלמין הזה, והוא לא כל כך מוכר לציבור. אז הלכתי וצילמתי שם את עצמי מספר את הסיפור של בית העלמין הצבאי. אפילו לא תכננתי את זה. הלכתי כי הרגשתי צורך להתפלל על קברי החיילים שנהרגו. פתאום הסרטון קפץ מאלף צפיות בממוצע, לעשרת אלפים צפיות. באותה הזדמנות צילמתי שם סרטון על רבי לייב בעל הייסורים, שגם הוא קבור שם. הסרטון קפץ מעשרת אלפים צפיות ל־70 אלף צפיות. אמרתי לעצמי שכנראה אנשים לא רוצים מעיינות אלא היסטוריה יהודית ישראלית".

שמידלר החל לצלם סרטונים היסטוריים על דמויות באזור צפת. בתוך זמן קצר צברו הסרטונים מאות אלפי צפיות, והוא הגיע למסקנה חד־משמעית שזו שליחותו לתקופה הקרובה. הסרטון הראשון היה על המסתערב הראשון, ברוך מזרחי הי"ד, ערבי יליד צפת שהתגייר וסייע למחתרות עד שנתפס ונרצח, וטרם זכה להוקרה מספקת בעיר הולדתו. סרטון נוסף היה על דמותה של שרה הלוי, שהייתה מבוני העיר וסיפורה המסעיר אינו מוכר לציבור.

שרה הלוי הייתה אישה אוסטרלית עשירה שהלכה שבי אחר הרעיון הציוני. זמן קצר לאחר שעלתה ארצה, בעלה ואביה נפטרו והיא ירשה סכומי כסף עצומים. כתוצאה מהחוויה המטלטלת, הגיעה לצפת כדי לנפוש קמעה. כשראתה את הר כנען, מחוץ לחומות העיר העתיקה, החליטה לקנות את כל 200 הדונמים שלו. על ההר היא בנתה מבנה גדול מתוך רצון שיהפוך לבית ספר לאומנות, וניסתה לשכנע סטודנטים יהודים מכל רחבי העולם לבוא אליו. מכיוון שאיש לא הגיע, הפכה את המבנה לבית מלון, ומסביבו בנתה שכונה ונתנה את בתיה בחינם לתושבים מצפת. היא זכתה לחיות עד גיל 97, ובכל בוקר הייתה יוצאת לשתול עצי אורן. היום הר כנען מלא בעצי אורן, כולם פרי נטיעותיה. לקראת סוף ימיה פרצה מלחמת השחרור וכל התושבים ברחו בחזרה לעיר העתיקה של צפת. היא נשארה לבדה בהר כנען, והזמינה את גדוד הפלמ"ח להתמקם במלון שלה על חשבונה. הגדוד הזה שחרר את צפת ב־1948.

הלוי הורישה את כל הנכסים שלה בהר כנען לקרן הקיימת לישראל, בכמה תנאים: "שזאת תהיה שכונה דתית של שומרי תורה ומצוות, שלא יחללו שם את השבת, שחלק נכבד מהכסף ילך לרבנים, ושהבתים ילכו לשלושה רבנים גדולים בצפת. הקרן הקיימת לישראל לא קיימה אפילו סעיף אחד מהצוואה שלה, והכול הפך להיות חילוני לחלוטין. אגב, היא ביקשה להיקבר על ההר באישור מיוחד, וקברה נמצא היום בפינה צדדית בגינה של המלון. לא רק שהם לא מטפחים את הקבר שלה, אלא מזניחים אותו. אין גישה לשם, זה כמו המחסן של המלון. פשוט זלזלו לחלוטין בצוואה שלה", הוא מתאר בצער.

"זה סיפור של השראה", הוא מחדד. "שרה התחילה את המהפכה שלה בגיל 50. היא חיה חיים שלמים, ורק בגיל מופלג התחילה לעשות מהפכה. אנחנו לומדים ממנה שאנשים יכולים לעשות שינוי בכל שלב שהם רוצים". הסרטון זכה למאות אלפי צפיות, ושמידלר הבין שזה מה שאנשים רוצים: "היסטוריה יהודית ישראלית, שלא מסתדרת עם האג'נדה של כותבי ההיסטוריה הישראלית ולכן נמחקה מהאתוס הציוני ההיסטורי".

צילומי הסרטון היו מאתגרים, ולא רק בגלל המצב הביטחוני. "זה מקום סגור, הסתננתי דרך הגדר", הוא מתאר. הוא לא דמיין שבעקבות התהודה שהסרטון יקבל הוא ייאלץ לעשות זאת פעם נוספת. "פנו אליי שלוש נשים חילוניות, אחיות בסביבות גיל 80, ואמרו לי: אנחנו קיבוצניקיות, פעלנו הרבה בשביל מדינת ישראל, הבעלים שלנו היו אלופים בצבא. ראינו את הסרט שלך והתרגשנו, ואנחנו רוצות לבקר בקבר שלה. אמרתי להם: זה סגור, יש גדרות, אי אפשר להגיע. תירשמו במלון לקבלת חדר, אולי תוכלו להגיע למחסן מאחורה. הן אמרו לי: אנחנו עוד מהמחתרות, מה זה בשבילנו לעבור גדר? אמרתי להן שאני חושש לשלומן, נשים בנות 80 שהולכות בקושי. בסוף מצאתי את עצמי נשכב על הרצפה ועובר אחריהן את הגדרות".

סרטים שוברי מיתוסים

מאז שתפס את הנישה ההיסטורית, התרחבו גבולות הגזרה של הסרטונים לכל רחבי הארץ. "מאחר שהערוץ צמח מאוד, אני משקיע יותר בסרטים. אני לא עושה את זה על הדרך. אני יושב ועושה תחקיר, מחפש את כל המקורות, ויוצא לצלם את המקומות שרלוונטיים לסיפור". אחד הסיפורים המרתקים שחשף שמידלר הוא סיפורו של דאוד אבו־יוסוף - דוד אבי יוסף - השומר הראשון של ישראל שהגיע משבט הח'ייבר בערב הסעודית. "הוא היה השומר הראשון בפתח תקווה, אם המושבות. הייתה לו מנטליות ערבית. קראו לו 'השייח' היהודי'. הוא זה שלימד את השומרים איך להילחם עם הערבים, ואיך לעשות סולחות והסכמים וחברויות וקשרי ידידות ומלחמה עם הערבים. כל ארגון השמירה וההגנה והמלחמה של ישראל יצא ממנו, אבל אף אחד לא שמע עליו מעולם כי הוא היה מזרחי ודתי - שני הקריטריונים שמורים להוציא אותו מהאתוס הציוני".

הסרט הנצפה ביותר בערוץ עוסק בטבח האכזרי של מוחמד ומאמיניו ביהודי ח'ייבר והנקמה של יהודי ח'ייבר. הללו תקפו את שיירות עולי הרגל הערבים למכה במסורת שנמשכה יותר מאלף שנים. עוד סופר שם על היהודייה שהרעילה וחיסלה את מוחמד עצמו כנקמה על רצח בעלה ובניה.

"כל הסרטים שאני מוציא שוברים מיתוסים. אין סרט אחד שלא שובר איזשהו אתוס ציוני, היסטורי או ארכיאולוגי", הוא מצהיר. "אנשים שקצת מלומדים מרימים גבה: מה זה השטויות האלה? מאיפה הוא מביא את זה? אז אני מקפיד להביא את כל המקורות של מה שאני אומר, כדי שמי שרוצה לעיין יבדוק אותי אם זה נכון. לא קיבלתי תגובה אחת מבן אדם שעבר על המקורות שהבאתי והגיע למסקנה שאני טועה. המקורות שאני מביא לא ניתנים לערעור, אלא שאנשים לא מכירים אותם".

ציורים שהגיעו למנהטן ורוסיה

המפגש שלנו מתקיים בתזמון מושלם מבחינת מזג האוויר. החורף נטל לעצמו הפוגה קלה, ובהחלט נעים יותר לשוטט בסמטאות צפת העתיקה, מה שמאפשר לנו לחזור אחורה בזמן. בצפת לא מדובר בתהליך מסובך. בכל פינה מסתתרת פנינה היסטורית, ואם נמצא לידך האדם הנכון, תוכל להתוודע לסיפורים עתיקים ונדירים שמתגלגלים בין אבני העיר.

נקודת הפתיחה שלנו היא מרכז ההדרכה 'רוח צפת'. מקום נעים ומזמין שמשמש להופעות וסדנאות, ובהחלט מכניס לאווירה. "במקום הזה שכן בית הדין של צפת", מגלה שמידלר. "חכמי צפת ישבו פה, קיבלו שאלות מכל העולם ושלחו תשובות. בבית ממול התגורר רבי יוסף קארו. במלחמת העולם הראשונה הפסיקו להשתמש בחדר. בעקבות הרעב, הייתה עזיבה המונית והחדר ננטש".

עד לפני 15 שנה המקום היה נטוש לחלוטין. "זו הייתה חורבה", הוא מתאר. "בדקתי למי שייכת החורבה הזאת, עד שגיליתי שזה הקדש ששייך לקהילה בצפת. פניתי לרב הראשי של צפת, הרב שמואל אליהו. באותם ימים חיפשנו מבנה לישיבת בעלי תשובה שהייתה לנו כאן, וקיבלנו רשות להשתמש במקום. כיום מפעילה את המבנה עמותת רוח צפת, עם הופעות מוזיקה, שיעורים וסדנאות. את הציורים על הקירות אני ציירתי".

כך מתברר כי בנוסף לטיולים וסרטונים, שמידלר הוא אומן ציור. "אמא שלי היא מורה לאומנות. גדלתי לתוך זה", הוא מספר. "כשהגעתי לצפת, זכיתי ללמוד הרבה שנים תורה. הרגשתי צורך להביע את זה, זה פשוט דגדג לי באצבעות ויצא דרך הציורים. השתמשתי בציורים בשביל להפיץ יהדות ואת הרוח של צפת. לכל ציור יש תוכן וסיפור מאחוריו. אני מקבל בגלריה קבוצות של תיירים מהארץ ומחו"ל, מסביר להם על האומנות ועל ההשראה מאחורי הציור. הציורים נמכרים בכל העולם. אחד מהם תלוי במלון פלאזה במנהטן. יש בחור לא יהודי, בעלים של רשת סופרים גדולים ברוסיה. פעם הוא הגיע לכאן ונדלק, ומאז בכל חג הוא מתקשר אליי כדי להזמין ציור חדש. הציורים תלויים במשרדי הרשת הגדולה שלו ברוסיה".

כבר שנה וחצי שמרכז ההדרכה לא ממש פעיל. "צפת לא פעילה כבר שנה וחצי", מתקן אותי שמידלר. "אומנם צפת לא פונתה, אבל במהלך המלחמה ירו עליה אלפיים טילים. התיירות בצפת מתה בזמן המלחמה. אחוז ניכר של תושבי צפת מתפרנסים מהתיירות: בתי מלון, צימרים, מסעדות, גלריות, מדריכי טיולים - אלפי אנשים שנתקעו בלי פרנסה במשך שנה וחצי. הרבה גלריות ומסעדות נסגרו וצימרים נמכרו. והסוף עדיין לא נראה באופק".

יש עכשיו קמפיין שטוען שהצפון פתוח. אנשים לא באים?

"התיירות בצפת לא בנויה על תיירות מהארץ, אלא בעיקר על תיירות מחו"ל. תיירות מחו"ל לא מגיעה עד שהיא יודעת שזה בטוח, ושהיא יכולה לעשות הזמנה חצי שנה מראש. צריך עוד כמה חודשים כדי שאנשים יראו שזה באמת שקט ובטוח, ורק אז יתחילו להזמין לעוד חצי שנה. זאת אומרת, לפחות עוד שנה עד שהתיירות תתחיל לחזור".

ביקור בחדר שבו נכתב השולחן ערוך

שרגא שמידלר, בן 46, נשוי ליפעת, אב לעשרה ילדים וסב לארבעה נכדים, התגלגל אל צפת לפני 30 שנה בדיוק. הוא גדל בשכונת עין גנים בפתח תקווה, והגיע ללמוד במכינה קדם־צבאית בצפת בשנת 1995. "יום אחרי רצח רבין", הוא זוכר את התאריך המדויק. "התחלתי מאוחר, אחרי שהתחילה השנה. ברגע שירדתי מהאוטובוס, נדלקתי על צפת. יש לה איזה קסם, יש לה תדר אחר. יש שאומרים שצפת זה ראשי התיבות של צפון תל אביב. תל אביב זו עיר בלי הפסקה, וצפת זו הפסקה בלי עיר - שקט, שלווה, אנשים לא ממהרים, לא רצים. ויש קדושה באוויר, היסטוריה יהודית מטורפת. פשוט נדלקתי. מצאתי את עצמי לומד פה שנתיים, עד הגיוס".

את השירות הצבאי שלו, זמן קצר אחרי שהתחתן, עשה שמידלר בתפקיד מש"ק הגמ"ר בחטמ"ר שומרון. "הייתי אחראי על הנשקים והציוד של כיתות הכוננות ביישובים. המילואימניקים היו תושבי האזור, ככה הכרתי את החבר'ה מאיתמר ויצהר. נדלקתי, וכשהשתחררתי עברתי לגור באיתמר ולמדתי בישיבה של הרב רונצקי".

את שטף הריאיון עוצר בחור חרדי שמבקש שנשלים מניין לקדיש בסיום ש"ס משניות בבית סמוך. שמידלר מעדכן אותי שזאת הזדמנות נדירה לקבל הצצה למערה שבה רבי יוסף קארו כתב את השולחן ערוך וישב ללמוד תורה עם מלאך, מגיד מישרים, שהתגלה אליו בלילות. "יחד איתו הוא כתב יומן שהפך לספר 'מגיד מישרים'", הוא מציין. "המקום הוא כולל, בדרך כלל סגור למבקרים. ה' יתברך רצה לקחת אותך למקום מיוחד".

אחרי שביקרנו במערה של רבי יוסף קארו, נכנסנו גם לביתו. "בכל העולם, בכל יום, אנשים לומדים שולחן ערוך. כמה אנשים זכו להיות בחדר שבו נכתב השולחן ערוך? אתה זוכה לזה עכשיו", הוא מכריז. "אין פה תיירים, אז הפכו את זה לכולל. המקום הזה הוא הקדש. חדר מערת המגיד הוא הקדש שמטופל ידי משפחת שבבו, שגרים בצפת 200 שנה. הם טיפלו במקום והחליטו לפתוח אותו לציבור. כשהציבור הפסיק להגיע, הם החליטו להשכיר את זה לחסידי ברסלב - שיהיה מקום של תורה".

אפרופו הבית של רבי יוסף קארו, שמידלר משתף בסיפור פיקנטי: למנהל ישיבת ההסדר בצפת קוראים הרב יותם קארו, צאצא בן אחר בן לרבי יוסף קארו. כשהוא הגיע לצפת כדי לנהל את המרכז התורני הלאומי - הוא לא מצא דירה. כל דבר שניסה, לא הסתדר. הוא ניגש לרב שמואל אליהו ואמר לו שהוא לא מצליח למצוא מקום לגור. אמר לו הרב: יש פה את הבית של סבא רבא שלך, רבי יוסף קארו. הוא פנוי, ואני צריך מישהו שיגור שם ויתחזק את המקום. "ככה הוא קיבל את הבית למגורים. הוא גר פה תקופה ארוכה".

ובחזרה לקורות חייו של שמידלר. אחרי שבע שנים בשומרון חזרה משפחת שמידלר לצפת. "תמיד היה לי חלום לחזור לצפת", הוא משתף. "עברנו בגב ההר תקופה סוערת מאוד של האינתיפאדה השנייה. הייתי בכיתת הכוננות, בוועדת הביטחון של איתמר ויצהר, הייתי בכל הפיגועים. הרגשנו צורך להירגע. באנו לצפת כדי לתת לנשמה קצת אוויר, וגם בשביל השליחות. זאת הייתה תקופת ההתנתקות, והרגשנו שכל זה קורה בגלל שהציבור הדתי־לאומי חי בתוך בועה ביהודה ושומרון ולא יצא לעם ישראל לקרב אותו. הגענו לצפת כדי להקים ישיבה לבעלי תשובה. הישיבה החזיקה מעמד תשע שנים עד שנסגרה".

בשלב מסוים הרגיש שמידלר תחושת מיצוי וחיפש את השלב הבא. לכל אורך הדרך התעסק גם בהדרכת טיולים, ובכך החליט להתמקד כעת. מהדרכת טיולים מהצד, הפך התחום לעיסוקו העיקרי והוא מדריך סיורים בעיר לכל גוני האוכלוסייה מהארץ ומהעולם.

מבחינתו, הערך המוסף שלו בתור מדריך טיולים הוא השליחות להפצת יהדות. "יש לצפת סיפור מדהים, הרבה תורה, הרבה קדושה, ואנשים באים כדי לקבל את זה. האדם הוא יצור סובייקטיבי, וכל דבר שתגיד יהיה מתוך העולם שלך. כשמגיע מדריך חילוני, הוא מדריך מהעולם שבו הוא נמצא, בצורה שבה הוא רואה את הדברים. כשבן אדם תורני מעביר סיור, אז הוא מעביר סיור עם תוכן יהודי ואנשים יוצאים עם רגשי קודש ורצון להתקרב ליהדות".

אחד האתרים ששמידלר זוקף גם לזכותו את העובדה שנכנס לרפטואר התיירות של העיר, הוא ישיבת שם ועבר. "לא הרבה מכירים את זה, אבל יש מסורת שישיבת שם ועבר נמצאת פה בצפת, במערה שבה למדו אברהם, יצחק ויעקב. הקונספט של העם היהודי גובש פה במערה. כשרבקה אימנו הייתה בהיריון ולא ידעה מה הולך לה בבטן, היא הלכה לדרוש את ה'. היא באה לשֵם, שהיה נביא, והוא אומר לה: מזל טוב, יעקב ועשיו הולכים מכות בבטן. זה קורה פה בצפת. המערה שנמצאת מעל הרחוב הראשי סגורה בדרך כלל לציבור. בסמוך יש בית כנסת עתיק שהיה מסגד ושמו 'בית הכנסת שם ועבר'.

"אני פותח כל סיור בשאלה: בת כמה צפת?כמה שנים אנשים חיים בצפת? אנשים זורקים מספרים, ואז אני אומר להם: ארבעת אלפים שנה, משֵם ועבר – מאז גרים פה אנשים, ומאז יש פה יצירה של תורה. זה הפך להיות משפט פתיחה של הרבה מאוד מדריכים שמגיעים לצפת. זה השינוי, ונראה לי שיש לי חלק בזה".

"החרדים הקימו את מדינת ישראל"

כחלק מעבודתו כמדריך טיולים, למד שמידלר בקורסים והשתלמויות שמהם לא רווה נחת, והתחיל לבעבע אצלו רצון לעשות שינוי. "ראיתי איך ההיסטוריה הישראלית מעוותת", הוא מזדעק, "בכל מה שקשור לארכאולוגיה והיסטוריה ארץ־ישראלית, במקורות של האקדמיה פשוט מעוותים את הכול. כמו למשל, הטענה שהחילונים הם אלה שהקימו את מדינת ישראל. זה לא נכון. החרדים הקימו את מדינת ישראל. זה ב־180 מעלות הפוך ממה שהם אומרים. אני לא חושב שעושים את זה מתוך רוע, אלא מתוך זה שהאדם הוא סובייקטיבי, והוא בוחר את הנרטיב שמתאים לו בסיפור".

על מה אתה מבסס את הקביעה שהחרדים הקימו את המדינה?

"בעלייה העצומה שקדמה לעלייה הראשונה, היו כולם חרדים. העלייה הראשונה בעצם נספרת מהחילוני הראשון שהגיע לארץ, שזה עליית הביל"ויים. אבל היו 30 אלף מרוקאים ואלג'יראים שעלו לפניהם, שכולם היו דתיים ובאו בשביל להקים מדינה. פרט להרצל, היו ארבעה חוזים שכולם היו דתיים, כמו רבי יהודה ביבס שקשור למשפחת ביבס שנרצחו בעזה, ורבי יהודה אלקלעי. הם עלו לארץ בשביל להקים מדינה. הם לא היו שנוררים שחיו על קופת התרומות מחו"ל. זה אתוס ציוני לא נכון. בעלייה הראשונה עלו 25 אלף איש. בעלייה שקדמה לה עלו 30 אלף איש, אבל לא סופרים אותה כי הם לא היו חילונים. הם היו דתיים מאוד ממוצא מזרחי שעלו לארץ ממניע משיחי קיצוני וזה פשוט לא התאים לכותבי האתוס הציוני".

בקרב מי שהכריז על הקמת המדינה במוזיאון תל אביב, לא היה אף אחד מה־30 אלף שהגיעו ממרוקו.

"יש אחד – בכור שלום שטרית, הצבר היחיד שחתום על המגילה. השאלה היא האם מקים המדינה הוא זה שהכריז על הקמת המדינה, או כל אלו שפעלו כדי שזה יקרה? נכון, החילונים היו פה דור אחד, ובפועל הם אלה שהכריזו על הקמת המדינה, אבל יש עשרות אלפי חרדים שהקריבו את חייהם ומתו בשביל להקים פה את המדינה, למה סופרים אותם רק בתור שנוררים שחיו על כספי צדקה של תושבי חוץ? פשוט אלה שכתבו את האתוס הציוני היו אשכנזים חילונים, ולכן כל מי שקשור לעדות המזרח ולחרדים, צבעו אותו בצבע של שנורר. אני פשוט מספר את הסיפור האמיתי".

בסיורים שלו באה לידי ביטוי נקודת המבט היהודית על ההיסטוריה. כך למשל, הוא מדגים, בציפורי יש את מה שמכונה "המונה ליזה של המזרח התיכון". בלב השכונה היהודית בציפורי יש פסיפס יפהפה של אישה שהשתמר בצורה מדהימה. באותו בית יש גם מוטיבים מהתרבות הרומית־יוונית, כמו גם שירותים פרטיים.

"הארכאולוגים באים ואומרים: בבית הזה גר יהודי עשיר, שהיה מחובר חזק למיתולוגיה היוונית־הרומית, והיה צריך שירותים כי כנראה הייתה לו איזו מחלה. כנראה שזהו ביתו של רבי יהודה הנשיא. צריך להיות טיפש גמור לחשוב שרבי יהודה גר שם. למה הם אומרים את זה? כי לרבי יהודה הנשיא היה קשר עם אנטונינוסהקיסר, והם היו חברים. זאת אומרת, רבי יהודה הנשיא היה בעד סלחנות, בעד פיוס, בעד חיבור עם התרבות היוונית. צריך להיות בור גמור ביהדות כדי להגיד את זה. המסר שלהם גם היה שהקנאות הדתית־חרדית של היום היא נגד דעתו של רבי יהודה הנשיא".

"כל מי שמכיר את התורה, מבין שרבי יהודה הנשיא לא היה סלחן מול התרבות הרומית", קובע שמידלר. "הוא לא שם בבית שלו פסיפס של אישה לא צנועה. זה לא רבי יהודה הנשיא. הוא כן הבין שזו תקופה שצריך להוריד את הראש, כי אנחנו נמצאים בגלות, אבל לא להשתחוות לתרבות הרומית. כל ילד בגן דתי מבין את זה, אבל בעולם החילוני לא מבינים את זה. הם מפרשים את הארכאולוגיה ואת ההיסטוריה הישראלית לפי תפיסת עולמם, שזה בסדר".

מה לא בסדר בעיניו? שמידלר מבהיר בחריפות: "אנחנו לא נותנים את הקונטרה. איפה העולם הדתי בסיפור הארכאולוגי־היסטורי של ישראל? למה הוא לא מביע את דעתו בסיפור? איזו היסטוריה ציונית מלמדים בישיבות התיכוניות? את הספרים של החילונים. וזה לא נכון, זה מעוות. חשבתי שכולם יודעים שזה מעוות, עד שגיליתי שאנשים מאוד רציניים מאמינים שזה נכון. כי כשאתה חוזר על שקר במשך מאה שנה, הוא הופך להיות אמת. וזה נורא ואיום. התפקיד שלנו הוא לספר לאנשים את הסיפור האמיתי".

"אנחנו בונים את מדינת ישראל לפי הזיכרון ההיסטורי שיש לנו. אם בישיבות התיכוניות מלמדים ספרי היסטוריה של האתוס הציוני החילוני, זה אסון, כי זה גם מה שייצא בעתיד. מבחינת בחור דתי שלומד בישיבה תיכונית, ברור לו שהחילונים הקימו את המדינה, הדתיים הם טפילים, הם שנוררים, והחרדים הם שואה".

הפתרון, לדבריו, מתחיל אפילו בסרטונים פשוטים: "לא צריך להיכנס לתוך משרד החינוך כדי לשנות את זה, כי היום הנוער לא לומד בבית הספר. איפה הנוער לומד? בסרטים. ואת הסרטים גם בחור כמו שרגא, מדריך טיולים בצפת, בלי שום תקציב, יכול להפיק. אם אתם רוצים להשפיע על העתיד של מדינת ישראל, תעשו לאנשים סרטים. כי מי שלומד את ההיסטוריה, זה מה שמשפיע על העתיד. אם ההיסטוריה שלך עשירה, גם העתיד שלך יהיה עשיר".