"אין משפט, יש רק פוליטיקה"

ד"ר יעקב בן שמש היה העוזר המשפטי של הכהן הגדול של השמאל הישראלי, פרופסור אהרון ברק, בשנתיים האחרונות לכהונתו כנשיא בית המשפט העליון.

הוא האמין בכל ליבו בתפיסת האקטיביזם השיפוטי עד שיריב לוין השיק את הרפורמה המשפטית שלו, אז נדהם לראות את יישור הקו האוטומטי של כל הקולגות שלו, שהיו מוכנים לשקר ולסלף את המקצוע בשם האג'נדה הפוליטית.

בן שמש הוא מומחה למשפט ציבורי, מרצה בכיר בקריה האקדמית אונו ומופיע בפלטפורמות תקשורתיות שונות. את דרכו המקצועית החל בגיל 18, כשלמד משפטים באוניברסיטה העברית כעתודאי בצה"ל. כשסיים את התואר, התגייס ושירת בפרקליטות הצבאית. לאחר שחרורו השלים תואר שני במשפטים ונסע לארצות הברית כדי לעשות דוקטורט. כשחזר, התקבל לעבודה בלשכת נשיא בית המשפט העליון: "זו הייתה עבודה מדהימה, גם מבחינת התיקים המאוד חשובים שעסקנו בהם. ברק כבר עסק רק בתיקים שהיו בעיניו חשובים ועקרוניים. אני הייתי מעורב בדברים האלה והייתי בעננים".

אילו תיקים מפורסמים עלו על שולחנו באותה תקופה?

"תיקים של איחוד משפחות, תיקון לחוק האזרחות שמנע איחוד משפחות של ערבים שמתחתנים עם תושבי השטחים, עתירות בעניין גדר ההפרדה ובענייני מינויים פוליטיים. באותן שנים לגמרי האמנתי בתפיסה של ברק, שגרס שהמשפט הוא זה שמכריע בכל הסוגיות החשובות, וזה נראה לי הגיוני ונכון שכל התיקים החשובים האלה מגיעים לבית המשפט העליון". כיום הוא סבור כי בית המשפט העליון צריך להיות הרבה יותר מוגבל, מאופק ומרוסן: "לוקח זמן להשתחרר מהתפיסות האלה. אז האמנתי לגמרי ב'כנסייה' הזאת, הייתי שותף להשקפת העולם שנקראת אקטיביזם שיפוטי, השקפת עולם ליברלית וחילונית שבשבילה זכויות האדם הן עיקר אמונה".

"מעוותים את המקצוע היפה שלנו"

השינוי המחשבתי שלו התחיל לפני כעשר שנים, כאשר התעוררו אצלו תהיות לגבי תפקידה של מערכת המשפט והוא התחיל להיות קשוב לביקורת. אבל עיקר השינוי בתפיסותיו התחולל בזמן הרפורמה המשפטית. "נדהמתי לגלות איך במערכת המשפטית כולם מיישרים קו נגד הרפורמה: המרצים למשפטים, השופטים, הפרקליטות, העיתונאים. כולם צעקו שהרפורמה היא סוף הדמוקרטיה, הממשלה תרסק לנו את כל המוסדות ותכונן דיקטטורה. בהתחלה חשבתי שזו פאניקה, וזה נכון שחלק מהאנשים באמת נבהלו. אבל זו לא הייתה פאניקה, זה היה מסע תעמולה שמטרתו להפחיד את הציבור".

התנהלות המילייה המקצועי שלו גרמה לו בתחילה לעלבון מקצועי: "הבנתי שמשקרים לי. אתן לך דוגמה: יצחק זמיר, שהיה שופט בית המשפט העליון, איש שמאוד הערכתי והיה מרצה שלי, כתב מאמר בעיתון הארץ. קראתי ולא האמנתי. הוא כתב שאם יבטלו את עילת הסבירות, מחר יוכל כל שר בממשלה לפטר את כל העובדים הערבים ואת כל העובדים ההומואים שלו. כל משפטן יודע שזה קשקוש מוחלט, כי אם שר מפטר עובד בגלל שהוא ערבי או הומו, ההחלטה תתבטל בגלל שהיא פוגעת בעקרון השוויון. עילת הסבירות אינה מבטלת את עקרון השוויון, לא ביטלו את זכויות האדם ולא את זכויות העובדים. עילת הסבירות לא רלוונטית לנושא הזה. היו עוד פרופסורים רבים שכתבו שקרים והטעיות שאני יודע שהם לא נכונים.

"בתחילה זה לא היה בשבילי עניין פוליטי, מוסרי ואידאולוגי, אלא הייתי משפטן שהתמרמר על הרס המקצוע. בשם האידאולוגיה הם היו מוכנים לשקר, והיה לי קשה מאוד להבין את זה, קשה לי עד היום. משפטנים רציניים ומקצועיים שיודעים שמבחינה משפטית התשובה הנכונה היא א', אבל יגידו לך ב' כי זה יותר מתאים לאג'נדה הפוליטית שלהם".

אז יצחק זמיר ניסח מאמר שהוא יודע שהוא שקר?

"ברור, כי או שהפרופסור יצחק זמיר, אוטוריטה במשפט המנהלי, לא יודע את ההבדל בין עילת השוויון לעילת הסבירות, מה שאי אפשר להעלות על הדעת, או שהוא עושה את זה בכוונה. הוא פרסם את המאמר בעיתון הארץ, שקוראים אותו כל המשפיענים וכל הפקידים הבכירים, והאנשים האלה קוראים ואומרים 'אם יצחק זמיר אמר אז הוא בטח יודע' ואלה האנשים שיוצאים להפגין".

גם בן שמש יצא בהתחלה להפגין כי חשב שהרפורמה מוגזמת, אבל כשראה שאין נכונות אמיתית להקשיב ולהבין שיש דברים שצריכים תיקון, הבין כי מדובר ביישור קו הכולל "חוסר יושרה אינטלקטואלי, משפטי ומקצועי, ואת זה לא יכולתי לקבל. למה אתם עושים את העוול הזה, מעוותים את המקצוע היפה שלנו, שהוא מוסד חברתי חשוב, בשם הפוליטיקה? זה מה שקרה אחר כך גם בבית המשפט העליון, עם פסקי דין שלא הייתה בהם אמת משפטית אלא מניע פוליטי, וזה קרה עם היועצת המשפטית לממשלה שנתנה חוות דעת שאין בהן אמת משפטית אלא אידאולוגיה פוליטית. משפטנים רבים, שאת חלקם הערכתי, הרסו את המקצוע. כבר אין תשובה משפטית, יש רק מה שרצוי מבחינה פוליטית. סמנו לנו את המטרה ואנחנו ניתן את הנימוקים המשפטיים".

זה גרם לך לראות שגם בעבר זה היה כך?

"ברור. כשגיליתי שעובדים עליי היום ועושים זאת שוב למחרת, הבנתי ששווה לבדוק אם גם בעבר זה היה כך. גיליתי שכן. נפקחו עיניי לראות שהאנשים האלה עבדו עליי גם בפסקי דין מלפני 20 שנה".

אתה עדיין ממשיך ללמד ולעסוק במשפטים. איך אתה תופס את המקצוע כיום?

"מאחר שאני כבר לא מסוגל ללמד פסק דין ולהאמין בו, אני מלמד אותו ואומר מה אני חושב עליו. יש חשיבות בלהעביר לאחרים את פקיחת העיניים שאני עברתי. צריך ללמד את פסקי הדין שביטלו את זכות העמידה, הרחיבו את הסבירות ועשו את המהפכה החוקתית. בעבר לימדתי אותם כמאמין, היום אני מלמד אותם ככופר. היום אין דרך לדעת מה תהיה הפסיקה בשום פסק דין. הכול תלוי במי השופט, מה העמדה הפוליטית שלו ומה הוא רוצה להשיג. זה חורבן מוחלט של ההיגיון המשפטי".

הוא נותן דוגמה מפיטורי ראש השב"כ: "יש דיון בבג"ץ בשאלה האם מותר לראש הממשלה לפטר את ראש השב"כ. כשלמדתי משפטים ב־1990 התשובה לשאלה הזאת הייתה פשוטה וחד־משמעית. בית המשפט העליון היה זורק את העתירה הזאת מכל המדרגות, כי זה נושא לא שפיט וכי בית המשפט העליון אינו מתערב בשיקול הדעת של ראש הממשלה במינוי ובפיטורים של ראש השב"כ".

המילייה החברתי והמקצועי שלך מצוי בצד השמאלי של המפה. איך הם מקבלים את השינוי המחשבתי שעברת?

"מבחינת העמדות שאני מביע אני נשאר די לבד. על כל אחד כמוני יש 50 ששרים את שירת המקהלה. אני משתדל תמיד להתבטא במתינות ולא יוצר סכסוכים ברמה האישית. חלק מהקולגות עדיין חברים שלי, אבל בעמדה המקצועית אני מאוד בודד וזה חבל לי. אני מבין את הכוח של מנגנוני הלחץ החברתי. אנשים מפחדים להגיד דעות שונות כי אז לא ייתנו להם קידום או יסתכלו עליהם בעין עקומה במסדרון של הפקולטה. כל אחד עושה את ההחלטות שלו וכל אחד מחליט איזה מחיר הוא מוכן לשלם בשביל היושר המקצועי שלו".

מחוץ לאקדמיה אנשים עוצרים אותו ברחוב על בסיס שבועי כדי לחזק. "הם אומרים לי כמה חשוב להם לשמוע מישהו מתוך התחום שמבין את החומר ואומר בצורה מנומקת דברים שהם לא רגילים לשמוע, ושאני מחזיר להם את האמון בכך שאפשר לדבר בצורה נקייה ועניינית".

מה זה עושה לך?

"מאוד חשוב לי לדעת שיש ערך למה שאני עושה. אני נותן ביטוי לעמדות ולקול של הרבה מאוד אנשים, ולכן אני אמשיך לעשות את זה".

"המדינה קודם כול יהודית"

כמו אצל רבים, השבעה באוקטובר הפך את עולמו: "בדיעבד, אני מבין שכל השבר שעברתי עם העולם הקודם סביב הרפורמה המשפטית היה הכנה לשבר עוד יותר גדול שקרה לי ב־7 באוקטובר. זה כבר לא היה שבר ברמת העקרונות המשפטיים, אלא ברמה של תפיסת העולם ושל איך המדינה הזאת צריכה להיראות".

ואיך היא צריכה להיראות?

"כמו מדינה יהודית. האירוע של ה־7.10 היה קריאת השכמה בשבילי, יהודי שרואה מול העיניים את מה שאי אפשר היה להדגים בצורה יותר גסה, אכזרית ומתועבת, מבין מה זה טוב ומה זה רע ומה התפקיד של הטוב במקום שבו אנחנו נמצאים. הבנתי איך כל המנגנונים טשטשו את ההבדל בין טוב לרע ושיחקו בראש שלי ובראש של הרבה אנשים אחרים".

מה הם בעיניך טוב ורע?

"היה ברור לי בצורה הכי פשטנית, נאיבית וילדותית אבל גם הכי עמוקה ואמיתית שמדובר פה בסכסוך בין טובים לרעים ואני בצד של הטובים. כשהדברים האלה התבהרו, כל הסיפור המשפטי נהיה רק סוגיה אחת בתוך הסיפור הלאומי. עכשיו אני רואה גם את המקומות שבהם מערכת המשפט טשטשה את הזהות היהודית של המדינה. הביטויים על מדינת ישראל שהיא מדינה יהודית ודמוקרטית מופיעים בכל מסמכי היסוד שלנו, אבל לא הבנתי עד לאחרונה כמה הזניחו את היהודית, עד כמה חשבו שמדינת ישראל היא קודם כול ליברלית, חילונית, דמוקרטית, מדינה ככל המדינות וחוץ מזה היא גם יהודית. היום אני חושב שאנחנו קודם כול מדינה של העם היהודי, והמדינה היהודית צריכה להיות חזקה והעם היהודי צריך להיות חזק וצריך לשגשג. זה לא רק כי אנחנו רוצים לחיות פה, אלא כי יש לנו תפקיד מאוד חשוב, ובשביל שנוכל למלא את התפקיד שלנו אנחנו צריכים להיות חזקים ולהשתמש בכלים המשפטיים שבידינו. עלינו להסתכל בכל המקומות שבהם העולם המשפטי מפריע, כובל ומחליש, ולתקן אותם".

איך היית מגדיר את התפקיד של העם היהודי?

"אנחנו הטוב והתפקיד שלנו הוא להילחם ברע. אפשר להגיד הרבה דברים על ביידן, אבל את זה הוא קלט מיד כשהוא אמר שיש ימים בהיסטוריה של האנושות שבהם הרוע הטהור מתפרץ. צריך לראות מי היה הקורבן של אותו רוע טהור ולהבין שהרע תקף את הטוב. יש הרבה מאוד מכשולים בדרך להבנה הפשוטה הזאת. אנשים אומרים: 'אבל גם שם לא כולם רעים' ויש כאלה שאומרים שהם רעים כי אנחנו עושים להם כיבוש ולדברים האלה יש המון מופעים. בתור האינטלקטואלים של החברה, התפקיד שלנו הוא להקפיד שהתודעה תהיה נקייה כי כל כך בקלות מלכלכים אותה. את רואה מה קורה בקמפוסים בארצות הברית? תודה לא־ל שעכשיו טראמפ נותן להם קונטרה, אבל בתקופת ביידן האנטישמיות השתוללה שם ולא בחסות אנטישמים במרתפי הבירה במינכן, אלא אנטישמיות במדשאות של קולומביה, הרווארד ו־NYU, עם חותמת של הפרופסורים הכי נחשבים. חייבים לזכור מי הטוב ומי הרע ולזהות מיד את כל התעלולים המכוערים שהרע עושה כדי להסתיר את עצמו כרע ולהציג את עצמו כקורבן".

באיזה מקום זה שם אותך כיהודי, שלא היית בו לפני 7 באוקטובר?

"זה חיבור עמוק. גיליתי שאני חלק מעם, ולעם הזה יש תכלית ושליחות, ואם יש שליחות בעולם אז יש גם שולח, מתכנן התוכניות. יש בורא שמכוחו יש את התוכניות האלה ומכוחו הוא בוחר את העם הזה. אני חזרתי לאמונה הכי פשוטה, אלוקי אברהם יצחק ויעקב אשר הוצאתיך מארץ מצרים. זה לא רק זהות יהודית, אלא עם עומק דתי גדול מאוד".