הקלטות שפורסמו לאחרונה, ככל הנראה על ידי ניצב משנה אבישי מועלם, חשפו מציאות מדאיגה שלא אמורה להפתיע איש. עבור רבים, מדובר רק באישור למה שכבר היה ידוע: משהו עמוק בשירות הביטחון הכללי פשוט לא עובד.
שב"כ הוא מוסד חיוני לביטחון המדינה, ואין עוררין על כך. אנשי הארגון מסכנים את חייהם ופועלים לעיתים בתנאים בלתי אפשריים. אך דווקא משום חשיבותו – חובתו להיות ראוי לאמון הציבור. ואת האמון הזה, הוא מאבד בצעדים מואצים.
המחלקה היהודית, למשל, מעוררת מזה שנים תחושת ניכור קשה בציבור גדול בישראל. התחושה שאזרחים שומרי חוק נרדפים בשל השקפת עולמם, מראם או מקום מגוריהם, פוגעת לא רק באמון – אלא בלכידות החברתית כולה.
גם בתחום הלחימה בטרור, עולות לא פעם טענות מטרידות: שהשב"כ לא רק נאבק באויב – אלא גם משתף איתו פעולה כאשר זה משרת מטרות ארגוניות. מקרים שבהם משת"פים הפכו לבכירי עולם הפשע, אשר מנהל מערכת פרוטקשן הפוגעת בכולנו, או ארגוני טרור אשר קיבלו ומקבלים גם עתה בפועל גיבוי עקיף – מערערים את תחושת הביטחון האזרחית הבסיסית.
התוצאה: במקום לראות בגוף החשאי חומת מגן, יותר ויותר אזרחים מבינים כי הכישלון המהדהד משמחת תורה אינו מחדל מקרי אלא כשל מערכתי של מערכת אטומה, מנותקת, הפועלת ללא פיקוח מספק ולעיתים אף בניגוד לאינטרס הציבורי. צריך לזכור כי השב"כ הוקם על בסיס שירות המודיעין של ההגנה הש"י, והוא שירת את האינטרסים הפוליטיים של בן גוריון מתחילת הדרך. מעורבותו הפוליטית של הארגון טבועה בד.נ.א שלו מאז הקמתו. חזון השמאל - מדינת כל אזרחיה, הפך כל מי שרוצה ופועל למען מדינה יהודית לאוייב בעיני השב"כ, בשעה שהארגון מסרב לעסוק בסכנה הנשקפת מהשתלבותם של טרוריסטים מערביי ישראל במערכות הכי חשובות במדינת ישראל.
הפתרון איננו אנרכיה. אך חובתנו להבין שהגיע הזמן לחשוב מחוץ לקופסה ולייצר פתרונות אפקטיביים. חובה עלינו לדרוש מראש הממשלה, להקים ארגון חשאי חדש של"י - שרות ביטחון ישראל, שלא יהיה נגוע כלל בבכירי השב"כ, תוך כדי סגירת התקציבים ומרחב הפעולה של הארגון הנוכחי והעברתם לארגון החדש. השירות החדש שירות לביטחון ישראל (של"י) ייבנה על יסודות של פיקוח ציבורי, איזון בין זכויות לפרקטיקה ביטחונית, ושקיפות תהליכית. שירות שמטרתו תהיה מיטוט ארגוני הטרור והגנה על מדינת ישראל ואזרחיה.
יש בישראל אנשים מוכשרים, חדורי שליחות, בעלי הבנה מעמיקה בשטח ובאיומים הביטחוניים – אשר מודרים היום ממוקדי קבלת ההחלטות רק בשל נאמנותם לערכים לאומיים. אנשים כמו אריאל דנינו אלחנן גרונר וחבריהם מהקול היהודי ואפילו אושיית הרשת איילת לאש נרדפים על ידי השב"כ רק בגלל שהם הוכיחו כי הם מצליחים להבין את האויב הערבי, לזהות תהליכים ולהגיע למידע קריטי בעולם זה, הרבה יותר טוב מהם.
כל זאת בלי מעצרים מנהליים וחקירות בעינויים, ומבלי שיש בידם תקציבים ואמצעים שעומדים לרשות השב"כ. שדרת הפיקוד של הארגון החדש צריכה להיבנות מאנשים כמותם ביניהם כל אותם מפקדים טובים שהרצי הלוי וקודמיו זרקו מהצבא, בגלל חתירתם למגע ודבקותם בערך הניצחון ובמסורת ישראל. אלו האנשים שיכולים להניח את היסודות לשירות ביטחון יעיל נקי, מקצועי ומוסרי.
זו לא קריאה למהפכה, אלא להזדמנות. הזדמנות לתקן, לחדש, ולבנות גוף שיחזיר את אמון הציבור בשירות החשאי של המדינה.
כי בלי אמון – אין ביטחון.