עניינו של פסח, כידוע, הוא לספר ביציאת מצרים ובנס יציאתנו מעבדות לחירות. אבל אני, כל מה שאני עושה בשבוע האחרון זה להיות עבד נרצע.
אני לא מדבר על הפעילות הגופנית החביבה של עלייה בסולם לאיגרא רמא של ניקוי המדפים העליונים ומיד אחריה ירידה לבירא עמיקתא של קרצוף הארונות שמתחת לכיור, ואז שכיבה ארוכה על הרצפה בניסיון לשקם את הגב.
אני מתכוון להתעקשות הזאת של יצרני המזון והיבואנים להפוך אותי לעבד משולל זכויות עם עיניים כואבות ומיגרנה. איך הם עושים את זה? הם כותבים את ה"כשר לפסח" באותיות בלתי קריאות.
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבכל הלילות אני הולך לקניות, מוריד מהמדף מוצר, בודק את הכשרות, מכניס לעגלה ופוסע אל הקופה שמח וטוב לבב, שם אני מגלה כמה המוצר עולה והשמחה מתפוגגת כלעומת שבאה.
אבל הלילה הזה כולו מצה, לא כל מה שכשר כל השנה כשר לפסח, לא כל מה שכשר לפסח כשר לפי המנהגים של העדה שלי, ולא כל מה שכשר לפי העדה שלי כשר לפי אנשים מסוימים שעלולים להתארח אצלי פתאום במהלך החג, וממש לא בא לי לכבד אותם בעוגיות בעייתיות מבחינתם, או לכבד אותם בכלל.
אז אני קורס לי בין המדפים בסופר, ומחפש את ההכשר שיאפשר לי להתקדם אל הקופות ואל התורים שמשתרכים על פני 40 שנה. ההיגיון אומר שאת סימן הכשרות יכתבו איפה שהוא בצד האריזה, לאמור: "כשר לפסח ולכל ימות השנה, סע לשלום ואכול בתבונה", או לפחות "כשר בהשגחת הרבנות", ולידו "כשר לפסח תשפ"ה". אבל היגיון, כמו היגיינה, לא קיים בשלושה מקומות – בצבא, במזג האוויר ההפכפך של אפריל ובמוצרי מזון ישראליים. או כאלה שמיובאים לישראל.
אני הופך את המוצר מצד לצד, בבחינת הפוך בה והפוך בה דקולא בה. אבל בפסח אין קולות, רק חומרות. זאת אומרת דווקא על הקולה כתוב "כשר לפסח" באותיות ענק בולטות, כדי לפתות אותנו לקחת את התוסס השחור הזה לזכר אבותינו שסבבו במדבר סיני שבו הנפט מצוי בשפע, אבל מים חיים פחות. על שאר המוצרים, זאת אומרת על רובם, לא כתוב שום דבר. או אולי כתוב אבל אני לא מצליח למצוא – או שהכתב קטן מדי, או שהוא מחוק מדי. או שאני מחוק.
ללא חשש דצ"ך
את המידע שאני לא מחפש אני דווקא מוצא בקלות: היכן המוצר יוצר (בבית חרושת), אילו ערכים תזונתיים יש לו (אין), כמה הוא עולה (יותר מדי) ועד מתי מומלץ להשתמש בו (לא מומלץ). רק את ארבע לשונות הגאולה, ארבע האותיות הקטנות כשל"פ, אני לא מצליח לאתר. אז אני מרכיב משקפיים, מסובב את המוצר נגד כיוון השעון ובוחן כל מילה, עד שאני מגלה את הכשל"פ מסתתר בתחתית האריזה ומגחך עליי. או מודפס באופן מאוד לא ברור על הרצועה החד־פעמית הזאת ששולפים כשפותחים את המכסה, כדי לשמור על הטריות ולגמור על השפיות. או מופיע באותיות קטנטנטנטנות, כאלה שאפילו הנמלים אצלי במטבח לא מסוגלות לקרוא, בצירוף מגילה שמפרטת שהמוצר כשר לפסח פרווה לא שרויה, ללא חשש קטניות, ללא חשש עורלה, ללא חשש טעם, יבול חו"ל, מפעל שומר שבת, לא משנת שמיטה, הופרשו תרומות ומעשרות, עשוי להכיל עקבות מזעריות של אגוזים, חלב, ביצים, מסמרים, דצ"ך, עד"ש, באח"ב וטל"ח.
בהקלה גדולה אני מניח את המוצר בעגלה ובזמן קריב (חבר הכנסת קריב נחקר השבוע בחשד להדלפת פרוטוקולים סודיים במשך פחות משעה, אני אעמוד בקופה לפחות שעתיים), ורק בבית אני מגלה שחוץ מהכשל"פ הגואל אותי מכל רע יש עוד אותיות קטנות. למשל – "לנוהגים היתר". איזה היתר? יש בכלל משהו שמותר לאשכנזי מקופח כמוני? או שאולי הכוונה היא שלמי שנוהג אסור לאכול אבל מותר לכל היתר?
או המשפט המתריס, הסדיסטי, "ייצור מיוחד קטניות". כאילו מה, הוספתם בכוונה שעועית לשוקולד כדי לאמלל את האשכנזים עוד יותר? ולמה אתם כותבים על 90 אחוזים מהמוצרים "לאוכלי קטניות בלבד", למרות שאין סיכוי בעולם שהמוצר הזה אי פעם בא במגע עם קטנית? כי תראו, אם אתם כותבים שהשקית מכילה "100 אחוז קוקוס טהור", ואז אתם מוסיפים "כשר לפסח לאוכלי קטניות", אז חייב להיות אחד מהשניים: או שהקוקוס לא טהור, או שמשהו בכוונות שלכם לא טהור.
אבל הכי מביך זה למצוא לפני פסח מוצר שכתוב עליו "נטחן לאחר הפסח". אם כי אני חייב לציין שאני מכיר הרבה חיילי סדיר ומילואים שנטחנים לאחר הפסח, אבל גם לפניו ובמהלכו. ככה שהכיתוב הזה לא לגמרי מוטעה, אבל גם לא ממש נכון.
והיא שעמדה ולא מצאה
באמת אני שואל, למה לעשות "הבה נתחכמה לו" ולהחביא את הכשל"פ? אתם לא מבינים שהכשל"פ שלכם הוא בעצם קשל"פ, קשה לפענוח?
מה, אתם נהנים לראות מישהי שולפת צנצנת מהמדף, עומדת אובדת עצות ובוחנת אותה שעה ארוכה בבחינת והיא שעמדה ולא מצאה? לא מספיק מוציאים לנו את הנשמה, אתם צריכים להוציא לנו גם את העיניים? מה, אתם פוחדים שאם תכתבו "כשר לפסח" באותיות גדולות יאשימו אתכם בהדתה, רון חולדאי יגיד שאתם לא דמוקרטים וראש המחלקה היהודית בשב"כ יזרוק אתכם לתא עם עכברים ויחקור אתכם בשיטת "ויענונו וייתנו עלינו עבודה קשה"?
כי אתם יודעים, ליל שימורים זה הלילה הראשון של פסח. אין מצווה לעמוד לפני החג כל הלילה ולנסות להבין מה כתוב על השימורים.
או שאולי כל הסיפור של הכשל"פ הוא משל על מצבנו, שבו לכל אחד יש אין־סוף מנהגים ודרישות ובסוף אנחנו נופלים באותיות הקטנות. או אולי האותיות בעצם לא כאלה קטנות, אבל מרוב מלל ופרטים אנחנו לא מסוגלים לראות את התמונה הגדולה.
בכל מקרה, עד שיימצא פתרון אני מציע להוסיף לכל מוצר טכנולוגיה קולית. כלומר בכל פעם שאני אגע בבקבוק, קופסה, שקית או צנצנת, תופעל הקלטה שתפרט באוזניי האם המוצר כשל"פ או לא, האם יש או אין בו קטניות ובכמה הוא נסחר היום בבורסה. מן הסתם בסוף ההקלטה יבואו האותיות הקטנות, אלה שהקריינים רצים עליהן מהר בסוף הפרסומות, בסגנון "המוצר הינו לצריכה אישית, אין באמור משום ייעוץ קולינרי ו/או תזונתי, אי עמידה בפירעון האכילה עלולה לגרום להוצאה לפועל, עיקולים ואי עיכולים שונים".
עד אז, תפסיקו להתעלל בנו. אנחנו לא עבדים שלכם, תכתבו "כשר לפסח" או כשל"פ באותיות מאירות של בני חורין. ואם אתם בכל זאת דוחסים המון אותיות קטנות לפחות תסמנו אותן באדום בוהק, שגם קשישים כמוני יוכלו לקרוא, במקום לקרוא לילדים ולבקש את עזרתם רק כדי לשמוע מהם "נו אבא, זה ממש מול העיניים שלך". גם גופן בולט יתקבל בברכה, עם קו תחתי מודגש, חץ צבעוני שמפנה לכיתוב ואותיות נטויות בהסבה לצד שמאל. וכל המרבה, הרי זה משובח.
לתגובות: dvirbe7@gmail.com
