ארגון 'לב בגליל' מנפיק דו"ח השוואתי שבוחן את היקפי הבנייה ברשויות הערביות לעומת היהודיות בגליל והפערים בלתי נתפסים. יו"ר הארגון, סגן ראש מועצת גליל תחתון, אופיר שיק, מספר על הממצאים ועל הפתרונות האפשריים.
"יש יד במינהל התכנון, מכוונת או לא, מסונכרנת או לא, אבל יש תכניות מתאר ברשויות הערביות שנשענות על מספרים שעולים מהרשויות עצמן ולא על נתונים רשמיים של מדינת ישראל והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וזה מה שמאפשר להם לדרוש שטח רחב הרבה יותר ותכניות המתאר נענות לכך ומאשרות שטחים בהיקפים עצומים".
את דבריו מפרט שיק ומסביר: "כשבאים לבנות תכנית רב שנתית למקום כלשהו בוחנים את קצב הגידול ברשות כפי שמופיע בלמ"ס ובהתאם לזה מחליטים לתכנית כמה יחידות דיור היא תצטרך ובהתאם לכמה שטח היא תצטרך. ברשויות הערביות הדברים נבדקים לא רק על פי הלמ"ס אלא על פי מה שברשות עצמה אומרים לגבי קצב הגידול של הכפר שלהם". בהקשר זה מציין שיק כי "אתמול התקיים דיון בוועדה המיוחדת לנגב והגליל בכנסת, ואחת הנציגות אמרה שיכול להיות שהם הגזימו".
"מדובר בתופעה של 10-15 שנים אחורה והמשמעות היא שכשמאשרים תכניות על בסיס נתונים לא מבוססים ולא מחקריים, אנחנו מוצאים את עצמנו עם רשות שמקבלת קרקע מדינה בהיקפים של מאות ואלפי דונמים לכל רשות. אם נכפיל ב-35-45 ישובים ערבים במרכז הגליל נקבל 63 אלף דונם שהולכים לתכנון הרחבות שלא לצורך של הישובים הערבים. בפועל בשטח התושבים ברשויות הללו אומרים שאם יש תכנית אפשר להתחיל קדם בניה בקצה של התכנית, וגם אם זה לא מאושר יום אחד זה יאושר וככה זוללים שטח ופני הגליל מתעצבים מדי יום מחדש".
הסיבה למציאות הזו, אומר שיק היא "רצון של המדינה להתמודד עם משבר הדיור הכללי, ובפרט עם משבר במגזר הערבי. נכון להתמודד עם הבעיה הזו, אבל עושים זאת בצורה רשלנית. פרוטוקול אחרי פרוטוקול מגלים שהצמיחה הדמוגרפית שהם מראים בכפרים היא פי שש, שבע או שמונה ממה שמצוין בלמ"ס". עוד הוא מעיר כי "המוטיבציה אולי הגיע ממקום טוב של טיפול במצוקת הדיור וגם כדי שלא ייכנסו משפרי דיור מהמגזר הערבי לערים היהודיות, וזו מוטיבציה נכונה ובריאה כדי שכל אחד יחיה במקום הטבעי לו, אבל הדרך שבה זה נעשה לצד חוסר אכיפה מול בניה לא חוקית, במיוחד בתקופת המלחמה כאשר האמונים על האכיפה נמצאים במילואים ומי שרוצה חוגג כאן על תשומת הלב הזו".
"המדינה נותנת עוד ועוד שטחים ומצד שני הפקרות באכיפה, וכך נוצרת רציפות ערבית שמהווה סיכון אסטרטגי על צירי התנועה המשמעותיים ביותר בצפון. מדובר ברצפים של מעל עשרה קילומטר ללא סממן יהודי, ובאירוע כמו 'שומר חומות' אם טייס ירצה לצאת מהבית שלו באזור כרמיאל או באחד מישובי משגב לבסיס הוא לא יוכל לעשות זאת בגלל חסימות כבישים וזריקת אבנים", אומר שיק ומדגיש כי אין בכוונתו לטעון שכל המגזר הוא כזה, אך די בכמה על מנת לייצר כאוס בעל משמעות ביטחונית אסטרטגית.
שיר מציין את התרבות שנוצרת מהיעדר האכיפה, "כשתושבים מרגישים שהמדינה נמצאת פה יש פחות תופעות כאלה. כך היה בימי תחילת המלחמה. הייתה נוכחות משטרה, ולכן לא היה גם לא צמיג בוער אחד. זה בא לידי ביטוי גם בחוקי התכנון והבניה", הוא אומר ודורש שהאכיפה תהיה זהה לסכנין כמו שהיא בכרמיאל, "כשזה לא קורה יש תחושת אין מדינה והיא מבעבעת ואין ואקום".
כשהוא מתבקש להתייחס לפער בין התחלות הבניה, אומר שיק כי "ב-4-5 השנים האחרונות על כל 5 התחלות בניה יש מאתיים התחלות בנייה במגזר הערבי. אמנם מדובר בפער של 58 אחוז ערבים לעומת 42 אחוזים, אבל מדובר בפי ארבעים התחלות בנייה. יש הרבה חסמים שהמדינה שמה מול ההתיישבות הכפרית והיעדר תמריצים למשפחות צעירות לבוא לגליל. זה כמעט לא קיים. הכול במכרזים פומביים, מה שמביא משפרי דיור מהמגזר הערבי".
שיק מספר על תכנית סדורה שהארגון שלו מבקש להציב לאתגר שימור השטחים פתוחים, הקפדה על השמורות ההסכמיות, שינוי מדיניות התכנון למגזר הערבי לצפיפות בניה ולא התפרסות על השטח ובנוסף תמרוץ למשפחות צעירות שיעלו לגליל.
מאחר והכותרת לכל דבריו אלה היא 'ייהוד הגליל', מה שבעבר היה אידיאולוגיה והיום נחשב לביטוי שחוששים לומר בקול רם, אנחנו שואלים אם יש בצמרת מקבלי ההחלטות יש מי שאומר זאת בגלוי, ושיק משיב בחיוב: "באזורי החיוג של הציונות הדתית ועצמה יהודית מדברים את השפה הזו. היינו בסיור עם שר האוצר והוא אמר שצריך לדבר בצורה ברורה על יהוד הגליל". עוד הוא מספר כי על ייהוד הגליל הוא מדבר גם עם חברים במגזר הערבי ואלה דווקא מביעים הסכמה, "מדובר באינטרס של כל התושבים שתהיה כאן התיישבות יהודית חזקה שמייצרת כלכלה איכותית ומחוברת לשורשים. הוואקום שנוצר עם נטישת הצעירים את הגליל מייצר הרבה הלכי רוח לא טובים בכל החתכים".
עוד הוא מספר על אוזן קשבת גם בליכוד. "אחד הח"כים הנמרצים ביותר בסוגיה הזו הוא אריאל קלנר, יו"ר משותף של השדולה לגליל, ויש קבוצת שרים שנכנסה לקלחת הזו כמו אלי כהן, ישראל כץ, עמיחי שקלי ואופיר סופר, נוצרה קבוצה שאפשר לעבוד איתה ביחיד. אנחנו בתקווה לדיון שיתקיים אחרי החג אצל ראש הממשלה כדי לקדם פתרונות שלנו או פתרונות אחרים לאתגר הלאומי שנקרא הגליל".