מעט מלחמות מוכרעות על ידי השמדה מוחלטת של האוייב. רובן המכריע מסתיים כשהאויב מבין שאין לו סיכוי. במקום שבו הטנק נעצר מתחילה הפסיכולוגיה.
הדיבורים בתקשורת על מלחמת אזרחים אצלנו נוסכים תקוות שווא אצל החמאס, שהנה יש להם סיכוי, ושעוד רגע החברה שלנו מתפרקת. הדיבורים הללו מגביהים את סף השבירה של החמאס. הדיבורים הללו מרחיקים את נצחון צה"ל ומסכנים לשווא את חיילנו.
זה בכלל לא חשוב מי צודק. אני אישית חושב שאווירת מלחמת האחים היא בעיקר אשמת האנרכיסטים מהשמאל. אז מה? בגלל זה מותר לנו לסכן את החיילים שלנו? אנחנו במלחמה, ובמלחמה כל פילוג וכל קרע פוגעים בכוחו של צה"ל.
אני רוצה להאמין שהשיקולים של השרים יריב לוין, ושלמה קרעי נקיים, אבל זה בכלל לא משנה. גם אם כל מה שהם טוענים נכון, הם פוגעים בצה"ל בעיצומה של מלחמה. האש שהם מלבים מרחיקה את נצחון צה"ל, ועלולה חס וחלילה להעלות את מחיר הדמים שנשלם על הניצחון.
מהאנרכסיטים מהשמאל אין לי ציפיות, אבל מהחברים מהליכוד יש לי. אתם חייבים להפסיק מיד את מחול השדים הזה ואת ההתבטאויות המסוכנות שלכם כלפי מוסדות המדינה. גם אם בג"ץ, הפרקליטות, השב"כ והמשטרה טועים, הם לא האויב שלנו, האויב נמצא בעזה, ועשרות אלפי חיילים מחכים לגיבוי מכם כדי לנצח.
בע"ה אנחנו ננצח בסוף. זאת לא שאלה. השאלה היחידה היא כמה זמן זה יקח ומה המחיר שחלילה נשלם. ובעניין הזה החברים מהליכוד צריכים לעשות פניית פרסה. מיד.
כבר היינו בסרט הזה לפני שנה וחצי. למי זה עזר כשעמדנו בבית הקברות וליווינו את הנופלים? למי זה עזר לדעת שהצד ההוא אשם יותר? האם זה החזיר את ההולכים?
גם אם אתם צודקים לגמרי, אתם חייבים לעצור. הדיבורים בתקשורת על הקרע והמלחמה הפנימית מרחיקים את הניצחון, והניצחון הוא לא הדבר הכי חשוב כיום, אלא הדבר היחיד החשוב כיום.