לאחרונה נשמע הרמטכ"ל בפנייה ללוחמים ברפיח כשהוא מצהיר: "אני מצפה מכם להשמיד את חטיבת רפיח".
אלא שכאן עולה שאלה מטרידה: האם לא שמענו כבר בעבר – מפי הרמטכ"ל הקודם, הרצי הלוי – כי חטיבת רפיח הושמדה? כיצד ייתכן שיחידה שהושמדה שבה לפתע ומתקיימת?
התשובה, לצערנו, אינה מפתיעה: הדיווחים על השמדת חמאס ברפיח ובאזורים נוספים בעזה היו, ככל הנראה, חלקיים במקרה הטוב ומטעים במקרה הרע. החמאס, שכוחותיו פועלים מתחת לפני השטח – תרתי משמע – לא נפגע בעוצמה שנטען. מרבית לוחמיו נותרו מוגנים במערכת המנהרות התת-קרקעית, ממנה הם יוצאים בלילות, מבצעים פיגועים, מניחים מטענים, ומסתתרים מחדש.
צה"ל השמיד מבנים ותשתיות פיקוד עליונות, אך לא הצליח לנטרל את כושר הלחימה של הארגון, שממשיך לפעול מתוך התווך התת-קרקעי. בכך התברר, למרבה הצער, כי הפגיעה שצה"ל הציג הייתה בעיקרה תודעתית ולא מבצעית.
וזה לא נגמר כאן. כבר חודשים ארוכים נטען שוב ושוב כי ציר פילדלפי נאטם לחלוטין וכי כל המנהרות נחסמו. אולם בימים האחרונים אישרו מקורות ביטחוניים שצה"ל הצליח להשמיד רק כרבע ממנהרות חמאס, ושהברחות אמצעי לחימה מסיני ממשיכות להתבצע – מתחת לאותו ציר ממש. הציבור שוב נחשף לפער המטריד בין המציאות לבין ההצהרות.
ובתוך כל זאת, אולי דווקא על רקע חוסר האמון הגובר, צה"ל שוקל כעת להקל משמעותית את כללי המשמעת והלבוש. על פי הדלפה שטרם קיבלה אישור רשמי, פקודת דיגום חדשה צפויה לאפשר גידול זקן חופשי, לק צבעוני לנשות קבע, ויציאה מהמוצבים על מדי ב' או טקטיים.
יש שיראו בכך התאמה למציאות המשתנה – אך אחרים יטענו כי מדובר בכניעה לתרבות של אי-משמעת. במקום לאכוף סטנדרטים, מבטלים אותם והופכים את הבלגן לחוק.
בסופו של יום, נדמה כי צה"ל מצוי בעיצומו של משבר אמון – פנימי וחיצוני. הציבור זכאי לדעת את האמת, ללא מסכות וללא מסרים תדמיתיים. כי בלי אמת – גם לא תהיה תקומה לניצחון.