שלא אחד בלבד

לפני פחות מחודש הותקף באלימות הרב אריה אנגלברג, רבה של העיר אורליאן בצרפת, בידי אנטישמי לעיני בנו בן התשע.

התקיפה התרחשה כשהשניים צעדו אל ביתם מתפילת השבת בבית הכנסת, ולפתע התוקף התקרב אל הרב אנגלברג והכה אותו באגרופים ובבעיטות.

הוא אף נשך אותו בכתפו, עד שעובר אורח התערב וגרם לתוקף להימלט מהמקום. לאחר האירוע הוגשה תלונה במשטרה והתוקף נעצר בחשד לפשע שנאה. נשיא צרפת מיהר לגנות את האירוע, שהופך למחזה שגרתי יותר ויותר בצרפת.

הדוח השנתי על מצב האנטישמיות בעולם מטעם ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית מעלה כי שנת 2024 מסתמנת כשנת שיא באירועים אנטישמיים ברוב המדינות שנסקרו, עם עלייה דרמטית של 340 אחוזים במספר אירועי האנטישמיות בעולם בהשוואה לשנת 2022, ועלייה של קרוב ל־100 אחוזים בהשוואה ל־2023.

בארצות הברית נרשמה עלייה של 288 אחוזים באירועים אנטישמיים, ששיאם היה בחודש אפריל 2024. האירועים כללו מקרי אלימות קשים כמו רצח יהודי בסן חוזה, תקיפות בבתי כנסת ואירועי אלימות במוסדות חינוך. בקנדה המצב חמור אף יותר, עם עלייה של 562 אחוזים באירועים אנטישמיים, רבע מהם אלימים.

באירופה המגמות מדאיגות באותה מידה. בצרפת נרשמה עלייה של יותר מ־350 אחוזים באירועים אנטישמיים, עם 28 אחוזים של מקרי אלימות. סקר דעת קהל מקיף הראה כי 64 אחוזים מהצרפתים מאמינים שליהודים יש סיבה לחשוש לחייהם במדינה. בבריטניה נרשמה עלייה של כ־450 אחוזים באירועים אנטישמיים, עם כמעט 2,000 אירועים במחצית הראשונה של 2024 בלבד.

גם במזרח הרחוק חלה התפתחות מדאיגה של אנטישמיות "חדשה". בסין הרשתות החברתיות הוצפו בתוכן אנטישמי ותיאוריות קונספירציה, כולל הכחשת שואה והשוואות להיטלר.

באמריקה הלטינית המצב מורכב ומגוון. בברזיל התבטאויות הנשיא לולה הובילו למשבר דיפלומטי עם ישראל אך גם לגל של התבטאויות אנטישמיות ברשתות החברתיות. בצ'ילה נרשמה עלייה של 325 אחוזים באירועים אנטישמיים, ואילו בארגנטינה נרשמה דווקא ירידה קלה במספר האירועים המדווחים. באוסטרליה נרשמה עלייה חדה של 387 אחוזים באירועים אנטישמיים, עם דגש על שילוב של תופעות והפגנות אנטישמיות עם תעמולה אנטי־ישראלית. האירועים כללו הצתת בתי כנסת, השחתת רכוש ותקיפות פיזיות.

כתף קרה באוסטרליה

כדי לנסות להתמודד עם המצב החדש שנוצר לאחר 7.10 והצורך ההולך וגובר בחיבור בין ישראל ליהדות התפוצות, השיקו ארגון גשר וקרן אור אופיר תוכנית חדשה להכשרת מנהיגות יהודית בין־לאומית על שם אופיר ליבשטיין ז"ל, ראש המועצה האזורית שער הנגב שנפל בקרב עם מחבלים סמוך לביתו בכפר עזה. התוכנית, המתקיימת בשיתוף גבעת התחמושת, מאגדת 30 מנהיגים יהודים מרחבי העולם (גילוי נאות: כותב שורות אלה חבר בקבוצה), במטרה לבנות רשת קשרים בין־לאומית שתקדם יוזמות משותפות ותתמודד עם האתגרים העומדים בפני העם היהודי במציאות המורכבת של ימינו.

שוחחנו עם משתתפי התוכנית, נציגים של קהילות יהודיות ממקומות שונים בעולם, על התחושות כעת, שנה וחצי אחרי הטבח שאירע בשמחת תורה וגל האנטישמיות שבא אחריו, על הרצון להתקרב לישראל, על החששות בקרב קהילות מסוימות, וגם על המקומות שבהם נוצר אפקט חיובי של אהדה לישראל והתקרבות ליהדות.

את מסענו אנחנו פותחים עם פבלו הבר, חבר הקהילה היהודית בבואנוס איירס בארגנטינה, שחושב שטבח שמחת תורה גרם לשינוי שיש לו אפקט חיובי. "אני חושב שהקהילה היהודית בארגנטינה, כמו ברוב המקומות בעולם, השתנתה מאוד אחרי שבעה באוקטובר. גילינו בתוך הטרגדיה הרבה דברים טובים. גילינו קהילה מאוחדת שמתייצבת מאחורי ישראל. הרבה אנשים שהיו רחוקים מהקהילה התחילו להתקרב וגם לשאול איך אפשר לעזור ולהשתתף".

האנטישמיות התגברה משמעותית?

"ברור שאחרי הטבח האנטישמיות גברה, וזה עניין מדאיג, אבל כשאני שומע מה מתרחש בקהילות יהודיות באירופה ובחלקים אחרים בעולם, אני יכול לומר שארגנטינה היא מקום בטוח. הממשלה שלנו פועלת עם ישראל, ואני לא מרגיש שהאנטישמיות הגיעה לרמה קשה יותר מבעבר. אנחנו חשים באנטישמיות, אבל לא ברמה שפוגעת בניהול חיי היומיום השגרתיים שלנו", הוא מתאר. "בבואנוס איירס חיה אחת הקהילות היהודיות הגדולות, עם מסורת ארוכת שנים, ואין תחושה שקשה להסתובב ברחוב כיהודי, כמו שאני שומע ממקומות אחרים".

מה האתגר העיקרי שהקהילה מתמודדת איתו היום?

"אני חושב שהאתגר העיקרי שלנו הוא איכות המנהיגות היהודית העתידית. צריך להשקיע בחינוך, לחבר את הצעירים עוד יותר לקהילה ולרתום אותם למטרות משותפות".

לעומתו, דין כהן, חבר הקהילה היהודית במלבורן שבאוסטרליה, מספר שבביתו - המרוחק מישראל מרחק אוקיינוסים - שרר פחד אחרי 7 באוקטובר. "במשך שלושה חודשים אחרי היום הזה אשתי ואני סגרנו את השער הקדמי באופן שלא יוכלו לראות מהרחוב את המזוזה בפתח הבית. גם היו לנו סיוטים על אנשים שפורצים לבית ודיברנו על איך נברח דרך הדלת האחורית. הייתה הפגנה פרו־פלשתינית גדולה מאוד באזור מגורינו, ואחד מבתי הכנסת שהוצתו בעיר שוכן ממש סמוך למשרד שלי".

הוא מוסיף כי "האנטישמיות אצלנו עלתה ב־600 אחוזים לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה. המספרים הללו דומים מאוד לקהילות אחרות בעולם שחוות דברים דומים".

גם היום יהודי אוסטרליה חוששים?

"אני חושב שפחות. אומנם אני לא חובש כיפה ביומיום, אבל אני מרגיש שאנחנו מוגנים על ידי הקהילה שלנו. התחושה בקהילה היא לאו דווקא תחושה של פחד או איום, אלא דווקא תחושת תסכול וצער על חוסר התמיכה והכתף הקרה שאנחנו מקבלים מחלקים גדולים בחברה האוסטרלית. ההנהגה היהודית מדברת הרבה על כך שהממשלה לא תומכת בנו מספיק. יש כאן אתגר, כי אם אנחנו יהודים רק בגלל שאנשים אחרים רוצים להרוג אותנו, לא נהיה יהודים בעוד שלושה דורות. אנחנו צריכים להיות יהודים בגלל חוויות חיוביות עם היהדות ועם הקהילה היהודית. ואני חושב שהאתגר הוא לשמר את זה, במיוחד בתקופה הזאת".

בתי הספר מותקפים

כריס קלנסי מניו זילנד, חבר בקהילה היהודית בוולינגטון, מציג אתגר חשוב בעיניו: האדישות. "האתגר העיקרי הוא אדישות של הממשלה וההנהגה המקומית לתחושה שלנו שאנחנו מותקפים ומרגישים חוסר ביטחון לחיות כיהודים. לכך מתווספת העובדה שיש פחד עצום בקרב הורים. הם חוששים שהילדים שלהם יסומנו כמטרה על ידי תלמידים או על ידי המערכת הבית־ספרית בגלל שהם יהודים. לצד זאת, הקהילה לא נכנסת לדיוני עומק לגבי הנושאים הכי בוערים. לעיתים קרובות מדי אנחנו מסתכלים על העולם בשחור ולבן, ולא מנסים לברר לעומק מה אנחנו חושבים על נושאים מסוימים כיהודים, ועל היחס שלנו לישראל", מסביר לנו קלנסי.

הוא מציין כי "לפני 7 באוקטובר אנשים לא היו כל כך מודעים לאנטישמיות. אחר כך האנטישמיות זינקה לשמיים, אבל זה כמעט לא מסוקר בחדשות. היה אצלנו מקרה של תלמיד שנאלץ להחליף בית ספר לאחר שהותקף על רקע היותו יהודי. בית ספר יהודי רוסס בכתובות נאצה. זה גורם לאנשים להוציא את ילדיהם מבתי ספר יהודיים. קבוצת האבטחה הקהילתית הנחתה תלמידים לא לצאת עם סממנים יהודיים לרחוב, ובוודאי לא ללבוש את מדי בית הספר מחוץ לכתליו".

אנשים נאלצים להסתיר את היותם יהודים?

"זה לא שאנשים מסתירים את יהדותם, אבל החששות הללו גורמים להם להתרחק ממנה. זו בעיה קהילתית - כי אנחנו לא צריכים להסתתר מאף אחד, אבל זו גם בעיה לאומית. אם החיים היהודיים בניו זילנד אמורים להימשך, אנחנו חייבים שהמנהיגים שלנו יפעילו לחץ פומבי על הממשלה, על התקשורת ועל ההנהגה האזרחית לזעוק נגד המצב. תמיד אמרו לנו שכדי לחולל שינוי צריך לפעול מאחורי הקלעים, בשקט. אבל זה לא עובד. אנחנו חייבים להעלות את המודעות ומהר".

אלדד מלכה, מנהל אזור קולורדו בארגון IAC המאגד את הקהילה הישראלית־אמריקנית בארצות הברית, אומר שהוא אינו חש באנטישמיות ציבורית, אבל כן בהתנגדות לישראל במוסדות מקומיים, במועצות עיר ובוועדות עירוניות, שיוצרת אתגרים רבים. הוא מתאר התגייסות מוגברת של הקהילה הישראלית־אמריקנית, והתחלה של חיבור גדול יותר שלה עם הקהילה היהודית־אמריקנית: "הקהילה הישראלית־אמריקנית קמה והתחילה לעשות יותר ולהיות מעורבת יותר. במקביל, דווקא כעת אנחנו מתחילים לראות יותר חיבור בין הישראלים האמריקנים ליהודים האמריקנים מתוך תחושה של שותפות גורל".

אירועי שמחת תורה תשפ"ד, לדעתו, עוררו מחדש את הרצון של יהודים אמריקנים לעזור לישראל. "הם הבינו שישראל נמצאת בסכנה והתעורר בהם צורך, שאצל חלקם קהה, לעזור לישראל".

אנחנו שומעים המון על אנטישמיות גואה בארצות הברית. אתה מרגיש את זה?

"אני לא מרגיש את האנטישמיות המסורתית, אלא יותר התנגדות לישראל. נתקלתי בתגובות שליליות בשל העובדה שיש לי דגל ישראל על הרכב. אני לא מייחס את זה להיותי יהודי אלא להפגנת שנאה נגד תמיכה במדינת ישראל. אצלנו היו פחות אירועים אנטישמיים משמעותיים, אבל אנחנו רואים היטב את מחאות הסטודנטים בארצות הברית ואת אלו שתומכים בחמאס ועל רקע זה תוקפים יהודים. ולמרות שאין חשש פיזי, יש משהו שונה באוויר. היו תקיפות בעבר, אבל יש אבטחה מאוד הדוקה באירועים יהודיים".

הוא גם חש שיש קשב לקהילות היהודיות. "הייתה תקרית שבה מאמן כדורסל שמגדיר עצמו פלשתיני סירב ללחוץ יד למאמן יהודי. המאמן פוטר והמוסד הגיב בצורה נכונה, הרגשנו שיש עם מי לדבר".

יהודי צרפת נכנסים ל"גטו"

ומהאזורים המרוחקים אנחנו מתקרבים לישראל דרך אירופה. אצל דבורה דהאן, מנהלת מחלקת נוער ב־FSJU, אחד מהארגונים היהודיים בצרפת, אנטישמיות היא חלק מהשגרה. "האתגר העיקרי הוא עתיד הקהילה היהודית בעקבות ההתגברות וההתעצמות של האנטישמיות לאחר 7 באוקטובר. יש לא מעט מיהודי צרפת שחושבים לעלות לישראל ואף עושים זאת. יש שמהגרים לארצות הברית, ומתוכם חלק חוזרים לצרפת", היא מתארת את המצב.

ואתם חשים שיש קשב לבעיות של יהודי צרפת?

"יש ניסיון כן של הממשלה להתמודד עם האנטישמיות, הם קשובים מאוד לקהילות היהודיות, אבל לצערנו פעם בכמה שנים אנחנו חווים מתקפה קשה ונאלצים להדליק עוד ועוד נרות לזכר יהודים שנרצחו. אנחנו צריכים למצוא דרך להתמודד עם המציאות הזאת. אחת המשימות שאני מתמודדת איתן בימים אלה היא למצוא את הנקודה הבטוחה ליהודים שרוצים להישאר בצרפת. אנחנו חלק מהקהילה הצרפתית במשך מאות שנים, ואין סיבה שזה לא יימשך. יהודים וצרפתים חיו יחד כל כך הרבה שנים, אין שום סיבה שהדברים ישתנו".

יהודי שייקלע לפריז יחוש תחושת פחד בקרב הקהילות?

"האנטישמיות הייתה חזקה בצרפת עוד לפני 7 באוקטובר", היא מודה, "אבל לאחר מכן היה זינוק חד באירועים הקשים. לשונאי ישראל הייתה הזדמנות להעביר את המסר האנטישמי שלהם, כשהם נתלים באנטי־ציונות ובמלחמה נגד חמאס. יש פחד בקהילות היהודיות, בוודאי בהשוואה למה שהיה לפני שנתיים או שלוש. האוכלוסייה שהכי נפגעה היא הסטודנטים היהודים. רבים מהם נשארים בבית ולומדים דרך הזום מחשש שיותקפו. אנחנו חייבים לפעול ולמצוא דרכים כדי לאפשר להם לחזור לקמפוסים וללמוד בבטחה".

את מדברת על הסטודנטים באקדמיה, ומה עם תלמידי התיכון והילדים הצעירים יותר?

"הילדים בחינוך הציבורי מרגישים פחות בטוחים מבעבר, וזה גורם לעלייה ברצון להיכנס לבתי הספר היהודיים. יש כיום יותר מ־35 אלף ילדים שהולכים לבתי ספר יהודיים, והבקשות להצטרף אליהם הולכות ומתגברות, בגלל האנטישמיות. מצד אחד זה מעודד מאוד שהמון אנשים רוצים להיות מחוברים יותר ליהדות, ומצד שני זה יוצר גם סכנה לקהילה, כי אנחנו מתחילים לחיות בסוג של גטו. אם אנחנו לא מסתובבים, לא מכירים אותנו ושומעים עלינו בעיקר מסטיגמות, האנטישמיות רק מתגברת. אם לא מכירים אותנו זה אומר שהם מדמיינים אותנו, ואז מעלים גם את רף האנטישמיות. זה מצב קשה מאוד ואנחנו צריכים למצוא פתרון".

הרב תומאש וורו, יחד עם רעייתו לינדה, מוביל קהילה יהודית בבודפשט שבהונגריה, וניכר שהוא מחבר היטב את הצעירים בקהילה הן ליהדות והן לישראל. הוא מודה שאצלו האתגר הוא בעיקר בחיבור ולא בהתמודדות עם אנטישמיות. אחת התופעות הבולטות בהונגריה היא צעירים שמגלים שורשים יהודיים וכך מוצאים את יהדותם, אך לא תמיד יודעים כיצד להתחבר אליה.

"מספר היהודים בהונגריה גדול יחסית, אך לא קל לגעת בכולם ולא כולם מרגישים מחוברים. אחרי 7 באוקטובר חל שינוי גדול ואנשים רצו להתחבר באופן משמעותי יותר. אני חושב שלבית הכנסת שלנו אנשים באים לא רק בשביל הדת, אלא כדי לפגוש יהודים אחרים, להיות חלק ממשהו וגם להרגיש בטוחים", הוא מסביר.

הוא מציין כי לא חל שינוי מהותי באנטישמיות בהונגריה בתקופת המלחמה. "אנחנו מרגישים מאוד בטוחים כאן. יהודים הולכים עם כיפה ועם לבוש חסידי. הממשלה כאן פחות אוהבת מוסלמים, ואולי בגלל זה תחושת הביטחון בקרב היהודים גבוהה מאוד".

כל אחד מנציגי הקהילות היהודיות שעימם שוחחנו מביא עולם ומלואו, עולמות שאינם תמיד דומים זה לזה, אך כולם מתחברים לסיטואציה הייחודית שנוצרה בעקבות 7.10. יהודי העולם - גם במקומות שהיו חלוקים עם ישראל מהותית בשל הסיטואציה הפנים־ישראלית והמחלוקות על הרפורמה המשפטית - זנחו הכול בצד והתגייסו למען מדינת ישראל. אחד הדברים שנשמעים מבין השורות בשיחות הללו הוא הרצון להתחבר לישראל ולמצוא אוזן קשבת במדינה.

המאורעות והמלחמה שבאה בעקבותיהם יצרו במקומות רבים בעולם אתגרים חדשים לקהילות היהודיות, ולעיתים התמיכה הישראלית מספקת חיבור גדול ומשמעותי. נראה שגם בקרב הציבור הדתי־לאומי צריכה להתגבר המודעות, ואולי גם השיח עם יהודי התפוצות, מתוך הבנה שהקשר ההדדי לא רק חשוב - אלא יהיה מכפיל כוח לשני הצדדים, ובתקופות כמו זו שלנו ייתן גב ישראלי ויהודי לקהילות היושבות ברחבי העולם.