למה חתמתי על עצומת 'מתחברים מחדש'? כי אני ימני ומאמין בנצח ישראל.
כי אני ימני, וברמה המדינית - אנו נמצאים באחד הרגעים החשובים והמעצבים את תולדותיה של מדינת ישראל. ממשלה ימנית, ממשל אמריקני שעוקף אותה מימין, קונסטלציה בין־לאומית שרק אמונה בהשגחה וביד ה' יכולה להסביר אותה.
כל אלו מהווים הזדמנות היסטורית להשבת החטופים, הסרת האיום האיראני וגרורותיו, חיסול חמאס וקביעת הסדרים בעזה שרק יכולנו כאנשי ימין לחלום עליהם, וחופש פעולה כמעט מוחלט ביהודה ושומרון המאפשר לעצב מציאות חדשה.
בשביל זה צריך שקט. שתשומת הלב תהיה מכוונת אך ורק למשימה זו, שהיא בסדר גודל היסטורי. דרושה יוזמה, התמסרות והתגייסות של העם כולו, או לכל הפחות של המיינסטרים כולו. נשהה את מה שלא קשור למשימה זו! נצמצם ככל האפשר את ההצדקות למי שמבקש לפלג, להחליש, לפורר, לייצר דה־לגיטימציה. נכון, מי שזו כוונתו ימשיך לעשות זאת, אך הוא יישאר מיעוט שניתן לבודד.
גם אם מצד הצדק וההיגיון הדמוקרטי מותר לממשלה לקדם חוקים, נעשה את המחווה הזאת ונתרכז במה שהקב"ה זימן לנו כעת באופן ברור ומובהק - מיגור הרשעה המקיפה אותנו מן הארץ. הממשלה לא תצא עם כל תאוותה בידה, אך היא יכולה לצאת עם רוב תאוותה בידה. ההתעקשות על הכול עלולה חלילה להביא בסופו של דבר לכלום.
בניגוד להתרחשות המדינית, שהיא חלון הזדמנויות שנפתח ועלול להיסגר, השינויים במערכת המשפט קשורים לתהליך ארוך של בירור הזהות והערכים של החברה בישראל. זהו תהליך עמוק המתרחש בתרבות המערבית, שניתן לזהות בו ראשיתה של התפקחות מתנועה אגרסיבית חסרת מעצורים, ותחילתה של שיבה אל ערכים שמרניים ומסורתיים כדי לייצר איזון. זה לא מפתיע! ערכים אלו: משפחה, לאום, מוסר הנביאים, שבת ועוד, לאמונתי מכוונים את האדם בכלל ואת היהודי בפרט אל אופיים וטבעם המקורי. התרחקות מערכים אלו לא תצלח, תביא לייאוש, כאב, עצבות ואף למנגנון השמדה עצמי, כפי שקורה בכמה מדינות מרכזיות באירופה. השיבה אל המסורת ואל השורשים, אחרי המסע הנוכחי שהתרבות עברה, תביא למשהו שלם ועמוק יותר.
גם בחברה הישראלית היו שביקשו לייצר 'עשרה דיברות' המבוססים בעיקר על ערכי הליברליזם וההומניזם. המסורת והיהדות היו לכל היותר קישוטים ופולקלור תרבותי. מגמה זו עיצבה את התרבות הישראלית ואת מערכת המשפט בעשרות השנים האחרונות. ואולם נראה שרבים במיינסטרים הישראלי מבינים היום שצריך לעצב מחדש את 'עשרת הדיברות' של מדינת ישראל, כשלצד הערכים הליברליים וההומניים צריכים לתפוס מקום מהותי ושורשי ערכי המסורת היהודית.
המלחמה, ההקרבה וההתמסרות העמיקו צורך זה, ועוררו את הלב והתשוקה הפנימית לחיבורים אלו.
דווקא בגלל אמונתי בנצחיותם של ערכים אלו ובכך שהאומה הישראלית חייבת בטבעיותה לשוב אליהם, אני מאמין שהדברים צריכים להתרחש בתהליך, בדיאלוג ובהסכמה. אסור למהר! דחיקת הקץ תמיד הביאה למקומות רעים.
הדינמיקה שאנו חיים בקרבה היא מסוכנת. בימין אומרים: "המתנגדים לרפורמה הם שלושה אחוזים של קפלניסטים המעוניינים רק בהפלת ביבי, ובריקון ערכי המדינה מכל מה שקשור למסורת ויהדות. במחאה יש לכל היותר 3,000 איש הזויים שהתקשורת מנפחת. אין באמת מחאה!". בשמאל אומרים: "תומכי הרפורמה הם ביביסטים או משיחיים שמבקשים להפוך אותנו לדיקטטורה ולמדינת הלכה שחילוני לא יוכל לחיות בה". כשזו התמונה לנגד עיניהם של שני הצדדים, כל צד מתעלם מחששותיו, כאביו ומצוקותיו האידאולוגיות של הצד השני, ומפקפק בכנותם ורצינותם. הכול הופך להיות ציני, האמת נעדרת. כך מדברים בערוצי הטלוויזיה משני הצדדים - המעטה והקטנה, תוך מבט ציני, של הקולות הנשמעים בצד השני.
אך האמת, שאני פוגש אותה במפגשיי, היא אחרת. יש ציבור גדול מהצד השמאלי של המפה, שביבי - אהבתו או שנאתו אינן מגדירות את זהותו ומניעיו. הוא מבקש לייצר הסכמות; מאמין שהיהדות צריכה לתפוס מקום עיקרי בערכי היסוד של המדינה, לצד הערכים הליברליים שהוא מאמין בהם; מוכן למסור את נפשו למען עם ישראל. והוא חושש מאוד מהרפורמה, מהמגמות השלטוניות ומאמות המידה של הממשלה בעניינים של יושר וכנות. למענו צריך לחתור להסכמה. מן העבר השני, ציבור גדול - ימני, שגם בעבורו ביבי איננו המגדיר והמעצב את זהותו. הוא מבקש יותר מסורת ושיבה אל ערכי היהדות. הוא מזדהה ומחובר לרבים מערכי הדמוקרטיה, הליברליות וההומניזם. אך הוא חש ששנים רבות הוא נרמס. שהתקשורת, המשפט, הכלכלה, אולי גם הצבא ושירותי הביטחון, קידמו אג'נדה שדוחקת הצידה את ערכיו ותפיסותיו. פעמים רבות ברגל גסה, זחיחות דעת והתנשאות. למענו צריך לחתור להסכמה.
חייבים להשתחרר מהדינמיקה הזאת. זו קריאה גם לימין וגם לשמאל, אך בעיקר לממשלה שנמצאת בשלטון ובידה הכוח.
כשיוסף פגש את אחיו, שעוללו לו את הגרוע מכול, הייתה בידו הבחירה אם לנצח ולהכניע אותם. כעת הוא בשלטון, ובידו לעשות הכול. אך הוא בחר לשכוח ולסלוח. להתפייס. האם סופנו יהיה כיוסף ואחיו שהקימו את כנסת ישראל, או חלילה כיהודי בית שני שהביאו במאבקם לחורבנם?
מתפלל לה' יתברך שנהיה ראויים לסוף כסופם של יוסף והאחים.
הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר אורות שאול בתל אביב