בין השאלות על המכס לחטופים ולאיראן, הייתה שאלה אחת מרומזת, בפגישתם האחרונה של טראמפ ונתניהו על הסכסוך הישראלי פלסטיני ביהודה ושומרון.
השאלה הייתה על תמיכתו של הנשיא בפתרון שתי המדינות - להבדיל מפגישתם הראשונה, בה הנושא עלה בגאון על השולחן.
טראמפ מצידו רומז שוב ושוב, או דואג לשלוח מסרים לפיהם הוא לא מתנגד להחלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון. סנאטורים ואנשי ממשל רבים כבר הביעו תמיכה מובהקת במהלך, וחלקם אף ביקרו ביהודה ושומרון. כל זה מצטרף לשדולה האמריקאית למען יו"ש ובכלל נראה שהמציאות טובה יותר מתמיד בהתיישבות.
החלת הריבונות כבר הונחה על סדר היום של הממשלה, רמיזות הושמעו לכל עבר והתמיכה בריבונות נמצאת מקצהו האחד לקצהו השני של שולחן הממשלה. שר האוצר סמוטריץ' הגדיל והצהיר על שנת 2025 כשנת הריבונות.
מדוע הממשלה לא מקדמת נושא שהיא עצמה תומכת בו וזוכה לתמיכה רחבה בצד האמריקאי וכן בחלק מהאופוזיציה -צעד שנראה בסיסי ביותר נוכח המציאות הפוליטית?
רבים מאנשי ההתיישבות עזבו הכל בתחילת המלחמה והלכו לשרת את המדינה. מדובר בתושבים שתורמים למדינה בכל דרך אפשרות. הם מגינים בגופם כדי למנוע את הטבח הבא, ונוצר מצב הזוי שבו הם צריכים להיאבק על התודעה הבינלאומית בעניינם, להסביר שהם אזרחים שומרי חוק שהם, והכל מתחיל במדינה שלא מכירה בהם כאזרחים סוג א'.
כדי שהמצב ישתנה לא צריך לשבת בשקט אלא לזעוק ריבונות. להפסיק להסתפק בפרסי ניחומים של עוד אישורי בניה, אלא לעשות שינוי אמיתי בתודעה הישראלית והבינלאומית. להבהיר לכולם שיהודה ושומרון זה חלק מארץ ישראל. כל עוד אין ריבונות, האמירה היא שאנחנו לא בטוחים שזה שלנו.
הציבור חייב לצעוק: הגיע זמן ריבונות. כך יווצר השינוי. אסור לפספס את ההזדמנות לעשות היסטוריה ביהודה ושומרון.