מיכל אסבן, אמו של יותם שנפצע באורח קשה בקרבות ברצועת עזה, הקימה את ארגון 'אימא לביאה' לתמיכה במשפחות הפצועים. בראיון לערוץ 7 היא מספרת על אתגרי הארגון בזירות השונות.
מיכל מספרת על בנה, תלמיד ישיבת מרכז הרב שהתגייס לסיירת צנחנים ובהיותו בקורס מ"כים נכנס לפעילות בג'באליב, שם בתקרית דו"צ עם כוח שריון נפצע באורח קשה וחמישה מלוחמיו נהרגו. חייל נוסף נפצע אנושות באירוע. "זה היה סיפור שהרים את כל המשפחה למקום אחר", היא אומרת בהתייחס לגורם שהוביל אותה להקמת הארגון.
המסע המשפחתי של ליוויו של יותם וההתמודדות עם פציעתו היה כרוך במה שהיא מגדירה כניסים ונפלאות ועם זאת "שמתי לב לדבר אחד שלא קרה. מצאנו את עצמנו, האימהות, בודדות, כואבות ומתקשות להתמודד עם האירוע הזה לבד". בעקבות תחושה זו קיבלה על עצמה לקחת את המשימה על עצמה מיד לאחר שבנה, יותם, יתחזק, ומאז "זה מה שאני עושה 24-7, עבודה בלי הפסקה".
בדבריה מציינת מיכל את ההבנה שהמשפחה כולה חזקה כאשר האם חזקה, אך "אימא לא נהיית חזקה לבד. יש כאן טלטלה רגשית מאוד קשה. זה מתחיל בהודעה שכל אחד קיבל אותה בצורה אחרת. יש כאלה שהגיעו אליהם הביתה שלושה חיילים והם היו בטוחים שחס ושלום הילד נהרג ואחר כך התבשרו שהוא נפצע קשה ולפעמים אנוש. יש אימהות שמספרות שהן בדיוק הניחו את החלות לשבת על השולחן, נערכו לשבת, ופתאום הגיעה הבשורה, מכניסים הכול למקרר ויאללה לבית החולים לחצי שנה של מגורים. זה אירוע מפתיע ולא צפוי שבשום צורה לא ניתן להתכונן אליו".
באירוע שכזה, היא אומרת, איש אינו יכול באמת להבין מה עובר על המשפחות והאימהות, ומתוך כך לא יודעים איך ניתן לסייע לבני המשפחות לצאת מהטראומה שבה הם נמצאים.
לזאת מוסיפה מיכל ומדגישה כי "כשיש לך ילדים גיבורי על, ואני לא אומרת את זה רק על הבנים שלי אלא על כל אותם לוחמים שהיו בחדרים שמסביב וגם על אלה שלא נפצעו ובאו לבקר מעזה עם המדים המלוכלכים ובשלוש השעות שקיבלו במקום ללכת הביתה לנפוש רצו לבית החולים לבקר את החברים שלהם, כשעומדים מול הדור הענק הזה אין מילים שיביעו את התחושה האדירה של הגאווה על שזכיתי לגדל כזה ילד שכל מה שמעניין אותו זה תקומת עם ישראל והצלחת עם ישראל להתמודד עם האויבים שלו. אפס דאגה עצמית. אלה הבנים וכשאימא מספרת על יום מרגש שבו לראשונה הבן שלה צועד על הרגל שנותרה לו לאחר שאת הרגל השנייה קטעו לו, השמחה שלה היא השמחה שלי. יש כאן ילדים מיוחדים במינם שנבחרו בפינצטה. הקב"ה ידע את מי לקחת ולהפוך לגיבור. להצדיע לכל אחד ואחד מהם. זה לא דור רגיל וזה לא אירוע רגיל".
מוסיפה מיכל ומספרת על שמונת ימי ההמתנה לבנה שהיה ללא הכרה, ימי תפילה לקב"ה שישיב למשפחה את יותם כאשר איש אינו יודע איך הוא יחזור וסביבם מי שמצבם שהיה דומה לזה של יותם התדרדר והלך. "אחרי שמונה ימים הוא פתח את העיניים ודיבר כאילו כלום... אתה מסתכל ולא מאמין. המשפט הראשון שלו היה 'תודה שטיפלתם בי' כשהוא קלט שהוא בבית חולים, והמשפט השני היה 'מה קרה עם החיילים שלי ואיפה הם שוכבים. לא ידענו איך לספר לו, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותו מזיל דמעה ועצוב על כל הבנים היקרים שהלכו. אחר כך הדבר הראשון שהוא רצה לעשות היה ללכת ולנחם את המשפחות".
על הארגון שהקימה מספרת מיכל ומציינת כי הכול החל בפעולות קטנות ומינוריות, כהגדרתה, מבלי לחשוב שהדברים ילכו ויתפחו. "התחלתי בלשמח אותן בהכנת תכשיטים וחלוקה בטיפול נמרץ בתקווה להעלות אצלן חיוך קטן", היא מספרת ומציינת את תחביבה כצורפת לצד עבודתה במשרד החינוך. "בכל רגע פנוי שהיה לי כשיותם התאושש הכנתי להן עגילים וחילקתי לאימהות וכשעברנו ל'שיבא' חילקתי ליותר אימהות ואז צדיק אחד אמר לי שיש כל כך הרבה אימהות וחילקתי רק ל-17. אמרתי לו שזה מאוד יקר ואני לא יכולה להכין לכולם, אז הוא אמר שהוא ישלם את החומר ונתחיל, וכך מעל מאתיים אימהות קיבלו".
"זכינו לראות חייל שהתעוור מחזיק קופסא של תכשיט ושואל מה זה ואומרים לו ש'זה לאימא הלביאה שלך', והוא לוקח את התכשיט ונותן לאימא שלו. אין עין שרואה את זה ולא דומעת. אלה הגיבורים הגדולים ואימהות הצדיקות שמטפלות בהם במסירות נפש. בהמשך קיבלתי על עצמי לארגן להם ימי תרפיה", מספרת מיכל ובעזרת בן דודה, מנהל מלונות, היא מארגנת באחד המלונות שבמעלה החמישה ימים מיוחדים לאימהות.
"בהתחלה זה היה לבכות אחת על הכתף של השנייה, להתעניין אחת בשנייה, להחליף רשמים חוויות ועצות חכמות והמלצות", היא מספרת ומתארת מפגשים מרגשים עם אימהות לפצועים ואימהות שכולות. "יש כאן אירוע לאומי. יש כאן סבל. אלה לא ילדים שנפצעו במשחק כדורגל אלא בשדה הקרב והמדינה צריכה לתת להם ולאימהות שלהם יד. כרגע אנחנו עושות ואנחנו משלמות בעזרת מתנדבים אבל אני מצפה מהמדינה לתת לנו יד. אם יהיו עוד מלחמות צריך שמי שייפצע יידע שיש לו מעטפת מאותו רגע בלי להתחנן ובלי להילחם, המדינה שידעה לשלוח אותו לשדה הקרב, והיא תדע לתמוך בו ובאימא שלו ובמשפחה שלו גם אחרי שהוא נפצע".