הצעתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להעברת אוכלוסייה מרצועת עזה אל מחוץ לגבולותיה מסמנת תפנית חדה לעומת הגישות שהנחו את המדיניות כלפי הרצועה בעשורים האחרונים.
מדובר בהצעה החורגת מן המסגרות המקובלות, ומבוססת על הבנה מפוכחת של המציאות בשטח ושל כישלון הרצון למצוא בקרב הפלסטינים שותף אמין לשלום.
ליבת החידוש שבהצעה טמונה בוויתור על ההנחה שברצועת עזה חייב להתקיים שלטון פלסטיני עצמי. רעיון זה עמד בבסיס מרבית התוכניות מאז שנות ה-90, אך נכשל פעם אחר פעם. לפי ההצעה, פתרון יציב בעזה יוכל להתממש רק אם תוסר הנחת היסוד הזו ותישקל ברצינות האפשרות של העברת אוכלוסין – פתרון שנשקל עד כה רק בשוליים של הדיון המדיני.
הצעת טראמפ נשענת על הבנה שלפיה ישראל תוכל להבטיח שליטה בעזה – שתמנע טרור ותבטיח יציבות – רק אם תשלוט בה ישירות, אך שליטה זו לא תוכל להתקיים ללא שינוי דמוגרפי משמעותי. כך, מציע טראמפ לנתק את הקשר ההדוק שנוצר בין תושבי עזה לבין ההנהגה הקיצונית ששולטת בהם, מתוך הנחה שהציבור העזתי אינו רק קורבן, אלא לעיתים אף שותף אקטיבי לתמיכה בארגוני הטרור.
למרות הביקורת שהועלתה נגד ההצעה בטענה שהיא אינה מוסרית או אינה מעשית, תומכיה טוענים כי מדובר באלטרנטיבה שיש לבחון בכובד ראש. מהבחינה המוסרית, הם מדגישים כי יש בכך פוטנציאל לשפר את חיי העזתים עצמם, החיים כיום תחת שלטון דכאני. ומהבחינה המעשית, מציינים כי מדובר באוכלוסייה המהווה שיעור קטן מסך המהגרים בעולם – פחות מ-1% – ושמדינות תומכות כמו מצרים, טורקיה ואף מדינות המפרץ עשויות לקלוט אותה בליווי סיוע בינלאומי מתאים.
בסופו של דבר, טוען הכותב, הצעת טראמפ אינה גחמה פוליטית או רעיון קיצוני, אלא ביטוי לאסטרטגיה מדינית מפוכחת שמבקשת להציע פתרון אחר למציאות שלא השתנתה במשך שנים – ומחייבת חשיבה מחודשת ודחופה מצד מקבלי ההחלטות בישראל.