
לצעוק פחות, להקשיב יותר: חציית ים סוף מתחילה בהשתקה עצמית
*
עימותים קולניים ואלימים בבית המשפט העליון, איומים וקללות איומות נגד שורדי שבי או משפחות חטופים שמביעים ביקורת כנגד הממשלה, תביעות משפטיות בלתי פוסקות בין גורמי אופוזיציה לקואליציה, בעבר ובהווה, קרב חשוף ותקשורתי בין הממשלה לשב"כ, מדינת ישראל מתחלקת תחת שני מחנות בעלי שמות גנאי: "מחנה של ביביסטים" ו"מחנה של סמולנים".
רבותיי, די!. למלחמה ישנה צורות רבות, יכולה להיות מלחמה בה נלחמים אנשים עם רובים ונשקים במטרה לייצר פגיעה בנפש, יכולה להיות מלחמה קרה שמטרתה להלך על אימים על צד מסוים במטרה להשיג מטרות מדינות או צבאיות, יכולה להיות מלחמת סחר כלכלית שמטרתה לפגוע בכלכלה מתחרה ועוד.
אנחנו נמצאים במלחמת השתקה, מלחמת אי הקשבה. מלחמה בה כל צד מנסה להשתיק את הצד השני בכך שהוא "צווח" את עמדתו או כופה אותה בכל דרך אפשרית. ראינו עדות לכך, בדיון המביש השבוע בבג"צ בעניין פיטורי ראש השב"כ, בו שרים, ח"כים ואנשי ציבור לשעבר – התנהגו כחבורת ילדים חסרי חינוך, מוסר או תרבות, בהיכל בית המשפט העליון. הכל במטרה שישמעו את דעתם. לא משנה הדרך, הצורה, המקום או הזמן.
הנשק הטוב ביותר להילחם במלחמת השתקה שכזו היא באותו נשק – נשק "ההשתקה", על כולנו קצת יותר לשתוק. אפילו הרבה יותר. קצת יותר להקשיב, אפילו להכיל. קצת יותר לכבד את המקום והמעמד. קצת יותר לכבד את האחר.
אנחנו מצויים בפתחו של חג החירות, אני לא אבוא ואגיד שזו ההזדמנות להתאחד כעם ולצאת ולהשתחרר מהקיטוב הקיצוני בו אנו מצויים. בתוך עמי אני חי.
כן אומר, שבזמן יציאת מצרים, מצבו של עם ישראל היה דומה. על פי הפרשנויות, עם ישראל היה מחולק למספר חלקים ושבטים, עם עמדות שונות ודעות שונות,
מפורד, חלש ועסוק במלחמות.
מעמד חציית ים סוף והעובדה שהעם עבר יחדיו את אותה חוויה מטלטלת, ויחד עם זאת מאחדת, התחיל תהליך של בניית זהות משותפת, אחדות ושייכות לאומית ורוחנית - תהליך שהגיע לשיאו והשלמתו במעמד הר סיני שם כבר עמד עם ישראל – "כאיש אחד בלב אחד".
ניתן לומר שמעבר לעובדה שחציית ים סוף סימלה גאולה רוחנית והייתה בפועל גם גאולה והצלה גשמית, סיפור קריעת ים סוף מסמל לא פחות את תחילתו של תהליך איחוי חברתי.
למי ששכח, סיפור קריעת ים סוף קורה כאשר עם ישראל נמצא בסיטואציה בלתי אפשרית, בני ישראל למעשה מוקפים מכל הכיוונים – מאחוריהם המצרים ולפניהם הים.
גם פה אנו מצויים בסיטואציה דומה – גם אנחנו נמצאים כאשר אנחנו סובבים איומים – האיראנים מאיימים מאחורינו ממש כמו המצרים בסיפור ההגדה וגם מלפנינו לא חסרים איומים.
כמו בכל מלחמה, הדרך להגיע להפסקת אש היא למצוא את נקודות ההסכמה. יש להתחיל מהנושאים הקטנים ביותר ומשם להתקדם אל הסוגיות הגדולות. כפי שחציית ים סוף הייתה למעשה רק תחילת תהליך השיקום והאחדות – כך גם עלינו להתייחס אליו כרגע.
צריך למצוא את נקודות החיבור, לקבל את העובדה שעלינו להוריד את הטונים, עלינו לפתח יכולת הקשבה ועלינו להסתכל על "הצד שני" כאל בני אדם.
אנחנו לא מבקשים בשלב זה הסכמה על שום נושא מהותי. אנחנו מבקשים הבנות לגבי הערכים הבסיסיים ביותר.
ברגע שנבנה קומה ראשונה, בסיס של אמון, ייתכן שמשם נוכל להתחיל להתקדם – כרגע אנחנו נמצאים עדיין במצרים לפני חציית ים סוף, אם נפעל נכון ונהיה מוכנים כל אחד לתת עצמו, כל אחד להוריד מהטונים, להפחית מכבודו, לקבל את האחר – ייתכן שנוכל לחצות את הים ולהתקדם אל עבר מעמד הר סיני.
הכותב הוא מנכ"ל ארגון גשר, אשר פועל למעלה מ-50 שנה לחיבור וחיזוק הקשר בין חלקי העם השונים